אילן יוחסין מפואר של משפחה בירושלים במאה ה-17

בלוס אנג’לס- קליפורניה- גדלים וצומחים עצי הסקויה מזה למעלה מ-2,200 שנה; בנבאדה שבארה”ב, יש עצים שגדלים מזה 3,200 שנה ואילו בגליל העליון בישראל, גדלים עצי זית ומניבים את פריים מזה מאות בשנים. עצים אלה גדלים בכפר דיר חנא. הבולט בהם עץ זית בן למעלה מ-980 שנה.

על אורך חייהם ותולדותיהם של העצים אנו לומדים מן הטבעות שבגזע.

בדיקת אורך חיי הצומח עם חיי אנוש, ובמיוחד חיי משפחתי במאה ה-17 אפשרה לנו ללמוד להבין את חיי היהודים בעיר העתיקה בירושלים במאה ה-17. לכן, אנסה להשוות טבעות או חוליות של אחד מאבות משפחתי שהשאיר אחריו צוואה בכתב משנת 1643 בה ציווה לבניו, לשמור על הבית, לא למכור ולא לשעבד אותו עד להופעת המשיח כיוון שרצונו היה לחזור לגור בבית זה עם תחיית המתים.

בחיפוש של שורשי אילן זה הופתעתי לגלות רצף וחיים מעניינים של הקהילה היהודית ברובע שרף בעיר העתיקה שבעבר גרה בו משפחתי בירושלים.

בתביעה שאני ואחי רפאל הגשנו לביה”מ המחוזי בירושלים בעשור הראשון לאחר מלחמת ששת הימים, אנו ביקשנו את שחרור הנכס כדי לקיים את דברי המצווה. חיפשתי תעודות בעלות על הבית ופרטים על הזיקה של משפחתי עם המצווה. ולא מצאתי את שטר הבעלות מן המאה ה-17, השופט בזק הציע אז שהצדדים יסכימו לתליית לוח זיכרון על הבית, עליו ייכתב שמו של המצווה עם ציון הקשר והזיקה לתובעים עם הבית והצוואה. ההצעה נתקבלה  ובוצעה והצוואה וזיקתה נחשפו כדלקמן:

ראה הצוואה:

אולם לאחר מכן המשכתי לחקור את תולדות המשפחה במאה ה-17, בגאווה והתפארות שמילאנו אחרי הוראות הצוואה וכן שלמשפחתי יש שורשים עמוקים נדירים וצמודים בתולדות ירושלים מאז ועד היום.

כך גיליתי כי במאה ה-17 היתה עליה שבה “הספרדים בירושלים מתרבים מאוד מאוד, ממש למאות, ובונים בניינים גדולים ואנחנו חושבים כל זה לסמן גאולה במהרה בימינו אמן” [דברי ישעיה הלוי הורוויץ, בעל שני לוחות הברית (השל”ה הקדוש). באגרת ששלח בסוף 1621- האגרת הובאה באוסף אגרות א”י מאת אברהם יערי, עמ’ 220)], ושם נאמר כי בירושלים יש יותר מת”ק (500 ש.ש.) בעלי בתים חשובים ספרדים ובכל יום ויום מתרבים ב”ה (ברוך ה’). ונתגלו פה פרטים נוספים.

בשנת 1030 ה’/1620 ג’, ברוך בן דוד היהודי שהיה עולה חדש בירושלים קנה מאיברהים חסן אל ביטר 7 קרט מ-3 חדרים בשכונת אל רישה ו-7 קרט מבור מים שבבית תמורת תשלום של 50 גרוש וטבעת כסף עם אבן טובה וערימת מטבעות נחושת. המכר נרשם בספרי ביה”ד השרעי בספר 400 דף 104.

בשנת 1035 ה’/1625 ג’, ברוך בן דוד המשרקי (המזרחי – ש. ש.) קנה עוד 5 קרט של הבית ו-5 קרט אורווה. בתשלום שנעשה בטבעת עם אבן מצבה וכן מטבעות נחושת. (העסקה נרשמה בספר 194 דף 114). השוונו זאת עם מחקרה של מינה רוזן, בעמ’ 317, על הקהילה היהודית בירושלים במאה ה-17. ונוכחנו בי היה רישום מסודר של שטרי בעלות של המקרקעין בספרי ביה”ד השרעי בירושלים. ראה עוד מחקר של אוריאל הד על תעודות עותומאניים מירושלים במאה ה-17.

בשנת 1034 ה’/1624 ג’ ברוך בן דוד המשרקי (המזרחי – ש. ש.) הגיש בקשה ליתן לו היתר לבניית קשת (גשר) לכניסה למקרקעין שלו שגבלו עם רכושו של שמואל בן משה שרתון. לאחר שביה”ד חקר בדבר, הוא נעתר לבקשה והדבר נרשם בספר 275 דף 110. מכאן אנו למדים על קיום מנהל תקין ותכנון ופיקוח על מקרקעין ובניה.

בשנת 1041 ה’/ 1631 ג’, שמואל בן משה שרתון, שהיה שותפו (או שכנו) של ברוך בן דוד הנ”ל, הגיש בקשה להיתר בנייה. לאחר בדיקה ביה”ד, ניתן לו ההיתר המבוקש וזה נרשם בספרי 210 דף 118.

ברוך מזרחי ערך את צוואתו בשנת 1643 היה יהודי בר אוריאן והייתה לו ספריה תורנית וכלי נחושת.הוא ציווה את בניו לשמור על הבית ,הספרים והכלים, לגור בבית, לא למכור ולא לשעבד אותו ולא לעשות בהם כל עסקה כיוון שהיה בדעתו לחזור לגור בבית עם הופעת המשיח ותחיית המתים.

בשנת 1055 ה’/1645 ג’ ביה”ד השרעי דן בתביעות הדדיות שהיו בין ברוך בן דוד לבין גרושתו ובנו (עאריב) והסכסוך נרשם בספר 544 דף 35.

בשנת 1055 ה’/1645 ג’ ביה”ד השרעי פסק וציווה על עוודה בת מאיר ובעלה עאריב (גרשון) שיפנו את החדר שהחזיקו בבית ברוך היהודי. הצו נרשם בספר 109 דף 141.

בשנת 1058 ה’/1648 ג’ נתברר כי חיי משפחת עאריב  ועוודה בת מאיר עלו על שרטון וביה”ד דן בתביעת המזונות שלה ושל בתם מזל (ראה ספר 66 דף 140).

בשנת 1061 ה’/1650 ג’ ביקש אברהם בן ברוך המשרקי שינתן לו רישיון לפעול כשוחט במקום אביו. (הרישיון ניתן ונרשם בספר 283 דף 145).

בשנת 1074 ה’/1663 ג’, שנים בודדות לפני הופעת נביא השקר, (שבתי צבי) בירושלים, פרנסי הקהילה בירושלים קבלו הלוואה מן הערבי סלימן וזו נרשמה בספר 457 דף 163.

בשנת 1074 ה’/1663 ג’ ברוך בן דוד, שהיה רב ושוחט ובעל רכוש, יחד עם מכובדים אחרים, נתנו ערבות הדדית לחוב  של הרב פרימו וחבריו. הערבות נרשמה לזכרון בספר 451 דף 163.

לקראת סוף המאה נערך מפקד בעלי רכוש יהודים, משלמי מס גולגולת, ממנו עולה לפי פירוט שנרשם עם פרוט שמות וכתובות, שבאותה עת היו בירושלים. אז כ-150 ראשי משפחות יהודים שהיו בעלי רכוש, אך לפי מחקרו של אוריאל הד היו 152 ראשי משפחות.

למקרא התעודות נתברר כי ברוך מזרחי שעלה להתיישב בירושלים היה תלמיד חכם, רב ושוחט, היה מבוסס כלכלית, רכש מקרקעין, האמין וקיווה לביאת המשיח ותחיית המתים, נתן ערבויות לפרנסי הקהילה היהודית, השתתף ופעל בהנהגת הקהילה היהודית בירושלים והתגורר בביתו הפרטי. בית זה עבר מאב לבן במשך כל הדורות מאז 1643 עד לנפילת הרובע היהודי בעיר העתיקה לידי השלטון ההאשמי הירדני. במלחמת ששת הימים חזר הרובע לידינו והמדינה החליטה לשפץ את ההריסות ואת הרובע וליישב אותו בהקדם. כך נגאל ושופץ בית ברוך מזרחי ולוח הזיכרון מהווה תזכורת כדי שהדורות הבאים יחזיקו בו עד ביאת המשיח תחיית המתים של המצווה. בית זה מצוי ברח’ המלאך פינת הנבל בעיר העתיקה בירושלים.

לקריאה נוספת ראה:

  1. יצחק בן צבי, ישראל וישובה, עמ’ 218/228.
  2. מינה רוזן, הקהילה היהודית בירושלים המאה ה-17.
  3. אגרות ארץ ישראל נוסעים יהודים/אוסף א. יערי.
  4. עאדל מאנע/ על שלטונו של הפחה פרוק/עבודת גמר לקבלת תואר מוסמך באוניברסיטה העברית.
  5. רישום קניית בית ברוך מזרחי בעיר העתיקה.