בתי עלמין יהודיים בהר הזיתים

הר הזיתים, הר במזרח העיר העתיקה של ירושלים, גבוה ממקום המקדש, ובחלקו היה מכוסה בעצי זית. ההר הוא מקום מקודש ליהודים ולנוצרים. ליהודים הוא קדוש, ונזכר במקרא בספרי הנביאים, יחזקאל, זכריה ויואל, כמקום בו עתידה להתחיל תחיית המתים, בעמק יהושפט שלרגלי הר הזיתים. בהר הזיתים הוקמה מצבת זיכרון “יד אבשלום” ומונומנטים נוספים- ראה עליו במצבות קודש בא”י מאת זאב וילנאי  עמוד ר’.

על הר זה נחצבו קברים החל מתקופת המקרא ועד סוף בית שני. עד שנת 1848, היה בית עלמין יהודי יחיד. גבולות בית עלמין, לאחר תקופה זו הורחבו לפי זמינות הקרקע הפנויה ולפי ההזדמנות לרכוש ולחכור קרקעות מן הווקף המוסלמי, מכנסיות נוצרים ומן הפלחים בכפרים שמסביב; ממערב לקברי בני חזיר וקבר זכריה יש מונומנטים רבים שעולי הרגל  היו מבקשים להיקבר בקרבתם לאחר מותם (ראה עליו בספר “מצבות קודש בא”י” מאת זאב וילנאי עמ’ רמ”ח (על מערת בני חזיר). על החפירות במערת יהושפט ועל המשלחת שחפרה שם (ראה בספר “שאר ישוב” של יצחק בן צבי עמ’ 192, ועמ’ 525 ועמ’ 609).

לכולל הספרדים הייתה עד אמצע המאה ה-19 שליטה בלעדית על בית העלמין היהודי בהר הזיתים. הפיצול לחלקות נפרדות לכוללים החל ב-1849 כאשר הראשון לציון, יצחק קובו, אסר לקבור נפטר אשכנזי עקב סכסוך כספי. הפרושים נתקלו בסחבת מטעם חב’ קדישא של הספרדים להוצאת רישיון הקבורה. הסחבת הייתה עכב תביעת הספרדים שיורשי אברהם שלמה זלמן צורף יסלקו חוב שהגיע מהם. (ראה הפרטים בספר “מאה שנים” בעריכת טריוקס בעמ’ 128.)

בית העלמין היהודי נמצא בין אדמות הכפרים הערבים סילואן (כפר השלוח), א-טור ועיסאוויה. הקרקע באזור זה הכילה מערות רבות שהתאימו לקבורה. הכפריים שבסביבה אימצו לעצמם דרך לסחוט כספים מן הכולל, בין בדרך חסימת המעבר ובין בדרך ניתוץ הקברים ושימוש חוזר באבני הקבר לבניית בתים. דרך אחרת הייתה הסגת גבול לשימוש בקרקע לצרכי חקלאות.

הריסת קברים היתה תופעה חוזרת במשך מאות בשנים, והיא חזרה בחריפותה בשוד גדול ובהרס שנזרעו במקום בתקופה שממלכת ירדן שלטה בירושלים המזרחית.

הכולל הספרדי נלחם, במאות השנים האחרונות, בתופעת ההרס, השוד, הגזל והשגות הגבול, בין בדרך של תשלום “בל תשחית”, בין בנוהג ליתן דמי חסות לערביי הכפרים שבסביבה ובין בדרך של תעסוקה הכפריים לתפקיד של שומרי בית הקברות.

מהר הזיתים נשקף נוף ירושלים על צריחיה, מגדליה, הכנסיות, הר הבית והמסגדים, בתי מחסה, בתי הכנסת: החורבה, תפארת ירושלים (ניסן בק), בתי הכנסת של הריב”ז והגגות הקמורים בעיר.

יהודים ראו בהר שממזרח להר הבית שער לשמיים שבו תתחיל תחיית המתים. על הר זה שכנה השכינה. על הר זה התכנסו בני ישראל בימי חג הסוכות והושענא רבה, וכאן נתקיימו טקסים דתיים וחגיגיים; בימים של הכרזות חשובות, זה היה מקום חילופי להר המוריה ומקום המקדש. ההר הפך למקום קדוש המחכה לבוא המשיח ולתחיית המתים.

תיאור הגבולות הקדום ביותר של בית הקברות היהודי הוא מאמצע שנת 1558. הגבולות נזכרים בתעודה שבסיג’לת ביה”מ המוסלמי מס’ 419 בדף 36 והם:

              מדרום-                 רחבת הנשים של עין סילוואן המזרחי שמצוי בחלקת האדמה הנזכרת                               ועד למדרון המערבי של הר המשחית (אל-באטן).

              מזרח-                   גדר אבנים המבדילה אותו מן השטח של אדמה הנקראת חלקת “עץ                                     התות” (אל תותה), שבידי אחד מתושבי סילוואן.

              מערב-                   הדרך המובילה לירושלים לכיוון עין סילוואן הדרומי.

              מצפון-                  הגשר הבנוי באבן בפרשת הדרכים.

תיאור זה מובא בספר “יהודים בבית המשפט המוסלמי במאה ה-16” (אמנון כהן ואלישבע סימון- עמ’ 95). תיאור אחר בתעודה אחרת הוא מדרום ומזרח- הגבולות הישנים; מערב וצפון- הגבול החדש. תיאור גרפי של בית הקברות היהודי נמצא בספרו של:E. Pierotti- Jerusalem Explored (London) 1864 Vol. II Plate II.

הכנסייה הנוצרית אף היא ייחסה קדושה להר הזיתים ועיר המתים, והקימה בו בתי עלמין, כנסיות, מנזרים ובתי מחסה לכתות השונות.

מקצת משטרי מכר וחכירה של אדמות הר הזיתים נשמר בידי הקהילה היהודית, כולל הספרדים וכוללים אחרים. חלקם פורסמו בספרם של פרופ’ אמנון כהן, אלישבע סימון-פיקאלי ובהשתתפות עובדייה סלמה על “יהודים בביה”מ השרעי המוסלמי במאה ה-16”, עמ’ 57 ועמ’ 89-107 והמאות האחרות, חלק אחר פורט בדו”חות “המורה לצדקה” חוברת א’ תרנ”א, עמ’ 18, ובקובץ כתבי יד של מ.ד. גאון באוסף כתבי יד של הספרייה הלאומית באוניברסיטה העברית, שסימנם 795 – 0’4, וחלק אחר נזכר בסקירתו של ערף אל ערף בספרו “אלמוצפל פי תאריך אלקודס”, עמ’ 564.

במאה ה-19, משנתגברה העלייה לארץ הקודש, גבר הצורך להרחיב גבולות בית העלמין היהודי. כוללים למיניהם רכשו קרקעות בהר הזיתים לצרכי קבורה, הקניות היו לפי מה שהזדמן לרכישה. הרכישות לא היו רצופות ונרכשו בשמות מושאלים כיוון שבתקופת הטורקים לא ניתן לרשום נכסים ע”ש איגוד משפטי. כך יצא שעד היום חלק מבית העלמין היהודי רשום בשמות פרטיים. (ראה מוסף אוסף תעודות עתיקות בתרגום לעברית באוסף א.ד. גאון במכון כתבי יד באוניברסיטה העברית וסימנו 795: 0’4) ברשימתנו זו נעסוק בעיקר ברכישות מהמאה ה-19 ואילך. ואלה הן:

  1. העדה הספרדית, שהיא העדה העתיקה בירושלים של יוצאי האימפריה הטורקית, רכשה ורשמה בשם רחמים מזרחי והועברה ע”י ועד העדה הספרדית ___ועד עדת הספרדים חלקה בת 20,721 מ”ר בחלקת “חסידים” של בית העלמין הספרדי בגוש 29992/6 בתיק 6066/71 (מקודם ספר 97 דף 9) הייתה רשומה ע”ש יוסף ברזאני בשנת 1971 וכן חלקה 301 מ”ר ‘חלקת צור’. זו נרשמה בשם מושאל של רחמים בן שלמה מזרחי ובשנת 1971 עברה לוועד העדה הספרדית (חלקת מרים), וחלקה נוספת של 1,838.60 מ”ר שנרשמה בתחילה בשם מושאל של החכם באשי (הרשל”צ) יעקב שאול אלישר, נרשמה בספר סילוואן במספרים 124-125 וספר 97, בשנת ____ הועברה לוועד עדת הספרדים בתיק טאבו מס’ 0519/7 ספר 97 דף 139. (המנהל כיום הוא הרב ש. בן עזרא) לגוף זה יש חלקת חלבים נרכשה ב – 1890, ע”י העולים מארם צובא (חלבים) שהחלו לעלות לארץ לאחר עלילת הדם. בהמשך ב-1860 ______לצדקה לשנת תשנ”א עמ’ 18.
  2. כולל המוגרבים (המערבים), כולל של העולים ממרוקו, טוניס, אלג’יר וטרבולוס המערבית. הוא הוקם בשנת 1856 בהנהגת הרב צוף דבש (דוד בן שמעון), עמרם אבו רביע וחכם יוסף שלוש, זה רכש חלקה נפרדת לבית העלמין. השטח נרשם בספר סילוון 3 דף 4 (עבר לספר 54 ירושלים עמ’ 26-28) ושטחו הוא 4269 מ”ר. עדה זו הייתה הראשונה שפרשה מן הכולל הספרדי ב-1860 לאחר מערכה כבדה.
  3. כולל הגורג’ים (גרוזינים), בראש הקהילה הגרוזינית הקטנה עמד ישראל חכמישוילי.  ב-1907 הוקם ועד ופעיליו היו אפרימה ושלום קוקיה. בהנהגת שלום בן משה הלוי קוקיה, יוסף הלוי בן אפרים קוקיה ודוד קוקיה ואפרים קוקיה ומרדכי שוילי, ב-1309 ה’ (1891 ג’), הועד רכש קרקע, לבית עלמין כדי להשתחרר מן האפוטרופסות הספרדית. הקרקע נרשמה בשמות מושאלים של שלום בן משה, הלוי קוקיה ושל יוסף הלוי ואפרים קוקיה. השטח היה 4730 מ”ר. הנימוק לרכישה זו היה שהכולל הספרדי רצה לגבות עבור הרישיון לקבור ועיכב מתן רישיון קבורה לנפטר גרוזיני. הכולל הזעיק את הקונסול הרוסי אל הרב האשכנזי שמואל סלנט, כדי שייתן הוראה לגחש”א של האשכנזים לקבור את מתי הגרוזינים בחלקה של האחרונים, עד שיוצא להם רישיון לבנות בית קברות. כך אנו מוצאים שגרוזינים נקברו בחלקות האשכנזים ובחלקות הספרדים (ראה זיכרון לחובבים הראשונים, מאת פ. גרובסקי כרך א עמ’ 138). המנהל כיום הוא דוד בנדר.
  4. כולל הבוכרים, כלל את העולים מבוכרה שברוסיה, תחילתו ב-1870. בראשו עמדו הרב אברהם אמינוף והרב דוד חפץ. בהנהגת חג’ עבדללה אמינוף רכש הכולל בשנת 1913 17 דונם לבית העלמין הבוכרי ושטח נוסף של 13,329 מ”ר ספר סילואן 5 דף 53, שנרשם קודם בשם דוד יעקב פוזילוף (שם מושאל) בספר טורקי 5 דף 7 בשטח ש57:58 _____ מאוגוסט 1321 (1903) וכיום ע”ש “אגודת היהודים של קהילת הבוכרים בירושלים”. הרישום עבר לספר 1108 דף 278 ולספר 1045 דף 280 וספר סילוון 5 דף 7 (ראה מ”בוכרה לירושלים” מאת פוזילוף עמ’ 195, שם מובאים פרטי הויכוח שהביא לרכישה זו). הרישום הועבר לספר 1008 דף 279 בגוש 29989 חלקות 82,83. המנהל כיום הוא הרב דוד ניסנוף.
  5. כולל התימנים, כלל את יהודי תימן שעלו בתמ”ר (1882). הכולל הקים גוף אוטונומי נפרד שבראשו עמדו הרב שלום ערקי. בהנהגתם של הרב אדמוני והרב אלשיך נרכש שטח לבית עלמין לנפטרים התימנים. השטח נרשם בספר טור 3 דפים 119-121 (?) וכן בספר עזריה 3 דף 73 ע”ש יחיא שחב. המנהל כיום הוא אברהם מלאכי.
  6. כולל הפרושים (כולל וולין), יוצאי וילנה וזאמוט, פינסק ופולין. כולל זה קנה ב-1856 חלקת קרקע לבית עלמין (על שמו של ישעיה ברזק) בנדבתה של פרידה אסתר פולק ____ מקניגסברג (ראה שטר הקניה בערבית ותרגומו לעברית בנספח לרשומה זו). הכולל קנה קרקע לבית עלמין נפרד ונרשם בתיק 2625/35 בשמות מושאלים של ליבא ישראל אשר, שפירא משה לייב, אירנסון יצחק וסלונובלוב והרכישה נרשמה בספר טור 3 דפים 82 בשטח של 2873 מ”ר וחלקה 6546 מ”ר שנרשמה ב_____ 8193 מ”ר. שמואל ____ שמואל יעקב לוי אלטר שוב והועברה בשנת 2006 לידי חברה קדישא ראשית וכללית ירושלים. וחלקה 3452 שנרשמה בספר 3 דף 83 ע”ש אלישע סיגל ל____ ומנדל פרנקל והועברה. וחלקה בשטח 2694 שנרשמה בספר ___ טור 3 דף 84 ע”ש שמואל לוי ו___ פלדמן ואלטרוהועברה שוב ב-2004 לחברה קדישא ראשית וכללית.  ובספר עזריה 3 דף 33 וטור 3 דף 84, בשטח 2,873 מ”ר וכן שטח 3,452 מ”ר ועוד שטח של 2,694 מ”ר שנרשם בספר 3 דף 44 + 84 וכיום בספר 1003 דף 142. כולל חב”ד נפרד ממנו ב-1906.
  7. כולל חב”ד וכולל ווהלין, בירושלים רכש חלקה בשטח בת 15,179 מ”ר וזו נרשמה בשמות מושאלים של נסים בק ומשה ויטנברג בספר 3 סילוון דף 3 וביום 10/09/1928 על שם כולל ווהלין או’ וכולל חב”ד. (ע.א. 294/91 או פס”ד II 464 וכן ע.א. 280/71 כז’ פד”י I 10 (ע.א. 805/79 ל”ח פד”י I 57) גוש 29989 חלק מחלקות 88,95,96 השטח הוא 18129 מ”ר. עבר לספר 1008 דף 137 ע”ש ארוינג מוסקוביץ.
  8. גחש”א “קהילת ירושלים“, אגודה זו הוקמה ב-1935 בהנהגת השופט גד פרומקין, הרב אוסטרובסקי, מ.י. ברוידה, יצחק בן צבי, אליהו לולו, חיים סלומון, ד”ר מרדכי עליאש, ישראל ברדאקי ומרדכי לוברבאום. ב-1935 רכשה האגודה חלקה לבית עלמין, שנרשמה בספר 3 טור עמ’ 43 בשטח של 15,565.92 מ”ר (גוש 29991 חלק מחלקה 2). הקניה הייתה ממנזר נזירות קתוליות. הרכישה נרשמה בתחילה בספרי האחוזה על שם בנק אנגלו-פלשתינה בע”מ, שהלווה את הסכום לרכישה. אולם רק לאחר שנים הועברה הבעלות לחברה קדישא גחש”א “קהילת ירושלים” (ראה הנספחים ונסח רישום של מפה- ספר טור 3 דף 43 וכן מפת ריכרד קאופמן וכן ראה ע.א. 294/91 לח’ פד”י II 464 (חברה קדישא גחש”א “קהילת ירושלים” נגד קסטנבאום) עמ’ 464). המנהל כיום הוא חנניה שחור.
  9. אגודת אחים אנשי אמריק, אגודה זו רכשה שתי חלקות קרקע בכפר השילוח (סילוון) בספר 4 דפים 27,28 בשטח 4,706 מ”ר ושטח נוסף של 8,988 מ”ר וחלקות אחרות שנרשמו בשנת 1932 בתיק 123/31 בספר סילוון 3 דף 50 ובספר עזריה 3 דף 21.
  10. כולל הפרסים (משהדים), העולים מפרס הגיעו בשנות ה-90 של המאה ה19. אלה קנו קרקעות ב-1929/30 שנרשמו בספר עזריה 2 בדף 33 ע”ש הפרסים וחלקה נוספת שנרשמה  בספר סילוון 3 דף 41 ע”ש המשהדים. המנהל כיום הוא אברהם כהן.
  11. כולל אפגנים, רכש קרקע בשטח 1796 מ”ר שנרשמה בספר סילוון 6 דף 32 ב___ 1907/45. המנהל כיום הוא רפאל בקשי.
  12. כולל הבבלים (יוצאי עירק וקורדיסטן). כולל זה קנה קרקע שנרשמה בספר 3 עזריה דף 50, 37+ 38 בשטח של 2,953 מ”ר ובשטח 1,477 מ”ר ובספר 5לפי שטר מ… 3532 משנת 1942. המנהל כיום יאס’ נגאח. קרקעות אלה נרכשו בחלקן מכולל הבוכרים.
  13. גחש”א הראשית והכללית (פרושים), אגודה זו רכשה קרקע על שמות מושאלים שמואל שפיצר, חיים מן, שמואל יעקב לוי, חיים יהודה פלדמן, אלטר שוב, בספר טור 3 דפים 91-84 בשטח 6,546 _____ 2625/35 ושטח נוסף של 2873 מ”ר שנרשם ע”ש חיים מן, שמואל יעקב לוי, חיים יהודה פלדמן, אלטר שוב, והועבר ע”ש חברה קדישא הראשית והכללית, בספר 1003 דף 139 ושטח נוסף 3402 מ”ר שנרשם בתחילה ע”ש ר’ יוסף אשר ליבא, ר’ משה ליב שפירא, ר’ יצחק ארנשטין, ר’ ליבה סלונים, וכיום ע”ש חברה קדישא ראשית וכללית, ספר 1003 דף 140 בתיק 2625/45, ושטח 2694 שנרשם בספר 3 שנרשם בספר 3 טור ע’ 84, וכיום 1003 דף 142 ע”ש חיים לוי, שמואל לוי, פלדמן ואלטר שוב. לחברה זו יש שטחים נוספים ובהם 1,920 דונם. המנהל כיום אליעזר גלבשטיין.
  14. פרנס בן ציון וברוך אפרנה, אלה צפו שגבולות בית העלמין יורחבו ולכן קנו ב-1945 חלקת שטח שנרשמה בספר טור 3 דפים 119-121 בשטח 5,385 מ”ר בתיק 1447/45.

רק חלקות מעטות של בית העלמין רשומות כיום על שם הכוללים. (ראה שטר רכישה ע”ש שריזלי, הרב הספרדי שקנה מטעם העדה הספרדית בכספי העדה קרקע מפלח ערבי בכפר השילוח ובספר יהודים בביה”ד המוסלמי במאה ה-19 עמ’ 76, מאת אמנון כהן).

מדי פעם בפעם היה צורך לפדות חלק מהר הזיתים בהרבה דמים. במקרים בהם היה צורך להרחיב את גבולות בית העלמין, הדבר נעשה ברכישת קרקע באזור גת שמנים, וכן מאדמות מדרסת אלצלחיה, ע”ש צאלח אל-דין אל איובי (ראה בנדון: כינון ווקף אל מדרסה אל צלחיה בירושלים בידי צלח אל דין מאת יהושע פרנקל, בספר ירושלים הממלוכית) וכן בסקירה על ירושלים הממלוכית מאת י. דרור, ב”פרקים בתולדות ירושלים בימי הביניים” ירושלים עמ’ 184-184. מן התעודות עולה כי יהודים רכשו ו/או חכרו אדמות בשטחים אלה כבר לפני הכיבוש העותומני.

הכולל הספרדי נעזר ברכישת קרקעות לצרכי הרחבת בית הקברות הספרדי במשפחת פרנס. זו עמדה בקשר עם כפרים ערבים מהסביבה. תעודות רכישה מעטות לטובת הקהילה וכן למשפחת פרנס מובאות בספר משפחת פרנס עמ’ 67-70. החלקות נקראו בספר פרנס בשמות: רמת חסידים, חלקה אמצעית, באר מרים (סילוואן), כרם ג’עוני, חלקת הנביאים, בוכרים, גורג’ים, תימנים, פרסים, אדמת צלחיה, ראס אל עמוד, חלקת צור, מערת אריאל.

ציינו כבר שגבולות בית העלמין היהודי הורחבו מדי פעם בפעם לפי הצורך. גבול זה הורחב בין השנים 1532-1558 לכיוון מזרח וצפון במעלה מדרון הר הזיתים. דיונים על סכסוכי גבולות ועל דרישות להגדלת דמי החכירה, ותביעות על השגות גבול, מופיעים בספרו של פרופ’ אמנון כהן הנ”ל, בעמ’ 96-114, וכן בספרו של יצחק בן צבי, “מחקרים ומקורות” עמ’ 21-25. ראה שם שטר קנייה של חלקה בהר הזיתים משנת 1537.

תעודות רכישה ושטרי חכירה הובאו על ידי אברהם חיים ב”תולדות היישוב היהודי בירושלים”, כרך א’ בעמ’ 219-238. תעודות נוספות פורסמו על ידו ב”גאולת חלקות הר הזיתים” על פי תעודות ערביות של ביה”ד השרעי במאה ה-17, בספר “בראשית התקופה העותומנית”, עמ’ 233-270.

מקצת מתעודות מן המאה ה-17 ואילך הובאו בספר “יהודים בביה”מ המוסלמי” בעריכת אמנון כהן ואלישבע בן שמעון, עמ’ 157-179.

תעודות אחרות מן המאה ה-18 הובאו בספרם של אמנון כהן ואלישבע שמעון פיקלי ועובדיה סלאמה- “יהודים בביה”מ המוסלמי” בעמ’ 95-106.

תעודות מעטות של הרכישות במאה ה-19 פורסמו בספר “יהודים בביה”מ המוסלמי” במאה ה-19 מאת אמנון כהן, בהשתתפות אלישבע שימעון ואייל ג/יניאו בעמ’ 74-78, וכן בפרק שנים עשר “חסד של אמת” בספרו של גד פרומקין- “דרך שופט בישראל”, עמ’  426-440.

על רישום הקרקעות בארץ ישראל במחצית השניה של המאה הי”ט- ראה רשימותיו של יצחק שכטר בקתדרה 45, עמ’ 147-160.

הסופר הירושלמי יעקב יהושע כותב בעמ’ 138 של ספרו “בין מסורת להווי במשכנות הספרדים בירושלים”, כך:

“הר הזיתים לא נחלק לחלקות מסומנות במספרים כמקובל היום בבתי העלמין. כל חלקה וחלקה נשאה שם מיוחד כגון: “זיתונת אל-בוש” מכפר השילוח, נמכרה לוועד העדה הספרדית, וכן ראס אל-עמוד, לאס אטיאס, מג’אריס, סמקופליס, סמבורסקי ועוד. על פי שמות אלה מצאו לאחר שנים רבות את מקום קבורתו של אדם”.

הכוללים השונים ניהלו פנקסים לציון מקום הקבורה האינדיבידואלי לכל נפטר. אולם אלה לא לוו במפות טופוגרפיות. רישומים אלה לא נשמרו בקפדנות וחלק אבד. חלקם נמכר בתור נייר עטיפה לתגרנים וסוחרים בשווקים, ורק חלק מזערי מפנקסים אלה שרד במשרדי העדה הספרדית בבניין שניזוק (בפיצוץ משנת 1948 שבו היה דפוס העיתון “ג’רוזלם פוסט”).

רישומים פרטיים מקבילים לספרי חברת הקדישא של כולל הספרדים נוהלו על ידי משפחת פרנס מאז תר”ב (1842). פנקסים אלה הם כיום מקור לא אכזב לחוקר תולדות ירושלים במאות האחרונות.

פנקסי פרנס היוו סלע מחלוקת בין בני המשפחה בשאלה מי ירש אותם. הפנקסים הוסתרו בידי פלגים שונים של המשפחה, ורק במאה ה-21 נגאלו ע”י ועד עדת הספרדים בירושלים, שטיפל בפענוחם והעברתם מכתב חצי קולמוס לכתב יד קורסיבי עברי. פנקסים אלה מופקדים כיום למשמרת בארכיון עיריית ירושלים.

פנקסי פרנס נרשמו לפי לוח כרונולוגי, והכילו שמות של נפטרים ספרדים, אשכנזים ועדות אחרות. זאת מכיוון שבתחילה לא הייתה חברה קדישא לאשכנזים (יעקב יהושע – “בין מסורת להווי במשכנות הספרדים בירושלים”, ע’ 134), וכן לא לנפטרים הגרוזינים, הבוכרים, החלבים והבבלים.

תעודות מעטות של רכישת קרקעות הר הזיתים עבור הכולל הספרדי בתיווכה של משפחת פרנס, הובא בנספח של ספרה של מיכל פרנס – “משפחת פרנס – ראי לחיי הספרדים בירושלים במאה ה-19”. הגבולות מתוארים שם בשמות לא ברורים ולא מדויקים. אי הדיוק בסימון גבולות החלקות גרר סכסוכים רבים בין ערבים לבין יהודים בשאלה: למי שייכת קרקע מסוימת, שגבולותיה תוארו בתעודות שם. חלק אחר נקנה עש’ פרנס ואפרים ברוך בצפייה ששטח בית העלמין יורחב. רצ”ב מפה וכן נסחי הרשום מספרי המקרקעין בירושלים. בנספח לרשימה זו.

מעיון בתעודות השונות נראה ששטח בית העלמין היהודי לא היה רצוף, אלא היה מעין מובלעת בתוך קרקעות של ערבים (ראה משפחת פרנס, ע’ 68-67).

מבצע יחיד במינו נעשה בידי החוקר והסוקר הירושלמי, אשר לייב בריסק, שמיוזמתו החל את רישום המצבות בבית הקברות שעל הר הזיתים בשנת 1900 ואילך, להעתיק את כל המצבות, כולל הישנות והבלות. ממצאיו פורסמו בחוברות שהוציא על חשבונו ונכרכו בספר “חלקת המחוקק”. רק חלק מרשימות אלה פורסם עד לפטירתו ב-1916. המעט שליקט הוא בעל ערך רב ומהווה אוצר בלום, הרשומות באו לאתר מקום קבורה של קרובי משפחה ושל אישים מפורסמים וצדיקים. הרישומים של “חלקת מחוקק” הועלו באינטרנט על ידי מתילדה תאג’ר חברת העמותה לגנאלוגיה בישראל, החלקות סומנו בשמות: ראס אל עמוד, צור, רמת חסידים, קברי הנביאים,  הבוכרים, גורג’ים, גניזה, סת”ם, פרסים, בבלים.

בתקופת המנדט פעלו בהר הזיתים כ-20 חברות קדישא וביניהן ספרדים (שכללו את הבוכרים והגורג’ים), פרושים, חסידים, קהילת ירושלים, מערבים, בבלים, תימנים, כורדים, פרסים ואחרים. מספר זה הצטמק במשך הזמן ועמד כיום על 10 במספר.

בתקופה שממלכת ירדן שלטה בגדה המערבית, הר הזיתים ובית העלמין היהודי היו שוממים. מצבות בית העלמין היהודי נשדדו ונהרסו. בסוף 1949 צופים ישראלים דיווחו על ערבים שעקרו מצבות ופרצו גבולות בית הקברות לסלילת כביש. ב-1956 החלו הירדנים לסלול דרך אל ראש ההר מכביש יריחו, כדי לחברו לכביש המוביל ממוזיאון רוקפלר לכפר א-טור, אולם עבודות אלה נפסקו כפי שיתואר להלן.

בסוף שנות ה-50 הלגיון הירדני החל להשתמש באבני מצבות להקמת מחנה צבאי ליד הכפר עזרייה, ובפברואר 1962 חידשו את סלילת דרך העפר מכביש יריחו אל ראש ההר. היה זה כאשר החלו לבנות את מלון אינטרקונטיננטל על ראש ההר, בשטח פנוי שגבל עם בית העלמין.

ההרס, במלוא היקפו, נתגלה לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967. שר הדתות מינה ועדה לבדיקת חילול בית העלמין, הועדה ערכה סקר על חילול בתי העלמין בהר הזיתים ובחברון. סקר זה פורסם בשנת 1967. מיד לאחר עריכתו הוחל בפעולות לשיקום בית העלמין. השיקום נמשך מאז ועד היום. כיום עוסקת עמותת אלעד בשיקום ואיתור גבולות בית העלמין, כשהיא נעזרת בתצלומי אוויר ומפות שרמי יזרעלי רכז בספר “מדריך כרטא בהר הזיתים”.

לסיום רשימה זו אביא הערות אחרונות אלה :

בני משפחת כותב רשימה זו, לדורותיהם, מצאו את מנוחתם עדן בהר הזיתים. ביניהם היו הרבנים שכונו “נרות המזרחי” וחיו במאה ה-18. היו אלה משה ניסים חיים מזרחי ואחיו ישראל מאיר מזרחי (ראה עליהם ב”תולדות חכמי ירושלים”, כרך ג’, עמודים 16-13). כל אחד מ’נרות המזרחי’ כתב ספרי שאלות ותשובות, שמוכרים בשם “אדמת קודש” ו”פרי הארץ”.

אליהו מזרחי, אבי, אף הוא, חיפש את קברי משפחתו, אך העלה חרס בידו כתוצאה מן ההרס והחורבן שהיו במקום. שנים חלפו ובאחד הימים קיבלתי צלצול טלפון מן הרב שמעון אנשיל, שומר בית העלמין באותה עת, שהודיע לי כי נתגלו קברי “נרות המזרחי” ליד קברו של ר’ חיים בן-עטר שנפטר ב-1743. כשיצאתי למקום שמעתי שגם קברים אלה נועדו להיהרס בתקופת שלטון ירדן כדי להכשיר על השטח מקום לחניית מכוניות, אולם הם ניצלו מן ההרס כאשר פועלים שעבדו במקום נפגעו בתאונות עבודה. בתאונה האחרונה, משאית התדרדרה לתהום והנהג נהרג. הפועלים ראו בכך יד משמיים, ובדקו מה הסיבה לתאונות אלה ואז נתגלה להם שבמקום היו קברי הצדיקים חיים בן-עטר (בעל “אור החיים”) ו”נרות המזרחי”. ומיד ניתנה הוראה להפסיק את העבודה במקום.