גלגולי הפרוכת

בחפושי אחר שורשי משפחת מזרחי הגעתי לבתי הכנסת בירושלים. חפשתי תשמישי קדושה בתקוה שבהקדשה שבספרי או בכלי הקודש, כגון פרוכות ואצבעות  אמצא שמות ותאריכים וכן חיזוק לקשרי המשפחה שהיו ידועים לי.

חפושי נערכו לצערי אחרי מות אבי, אליהו מזרחי, ושנים רבות אחרי נפילת העיר העתיקה בידי הירדנים, אף שהיה זה אחרי מלחמת ששת הימים. ההרס והביזה של ארבעת בתי הכנסת של רבן יוחנן בן זכאי בנפול העיר העתיקה בידי הירדנים, השמידו כל זכר ולא נשארה פליטה מכל ההוד וההדר בתשמישי הקדושה העתיקים.

אך לפעמים מה שלא עושה השכל עושה הזמן. גורלם של דברי הקדושה הטריד אותי והמשכתי בחפושי במוזיאונים (מוזיאון ישראל, היכל שלמה, מוזיאון בנות ירושלים) וכן בספריות (הלאומית ואחרות) וזמן רב העליתי חרס בידי בתקוה שפה אמצע את מבוקשי.

והנה נזדמנתי לתערוכה אמנות ואומנות בארץ ישראל במאה ה-19 ופה נמשכה תשומת לבי למפית שבת ולדברי ההסבר שבקטלוג המוזיאון לרקמות שבמפות ובפרוכות. מכאן הופניתי למאמרו של ד”ר ברנט בקטלוג של המוזיאון היהודי בלונדון 1974 על פרוכת הנמצאת שם ועליה נאמר שהיא נושאת הקדשה בזה הלשון:

“הצעיר יוסף מזרחי ה”יו הקדש לקקק גדול, בנו גבריאל ה”יו ואחיו דוד רפאל מזרחי ה”יו”.

בע’ 67 אומר המחבר אינהורן: השם “מזרחי” ודאי אינו אשכנזי וכנראה ניתנה הפרוכת במתנה לבית הכנסת רבן יוחנן בן זכאי, שהיה הגדול בין ארבעת בתי הכנסת הספרדים הסמוכים זה לזה.

פרוכת זו נזכרת בספרו של רוזאנוס כרך 5 דף 269 – “דברי יהודי תוגרמה” – כאשר הוא מתאר תולדות פנחס יוסף בן ר’ משה מזרחי, הוא אומר שם, כאשר שב ממסעו התישב בירושלים ויהי שם למרביץ תורה עד ימיו האחרונים והוא הקדיש פרוכת לק”ק גדול לשמו ולשם בנו גבריאל ואחיו דוד רפאל, ונמצא כעת במוזיאון היהודי במינכן”.

על אף שלא תליתי תקוות רבות, עקב השואה, החלטתי לכתוב לאוצר במוזיאון במינכן ולברר האם הפרוכת הנדונה נמצאת שם ומה גורלה.

תשובה על כך לא קבלתי, והנושא נשאר בגדר תעלומה.

בד בבד פניתי למוזיאון היהודי בלונדון, וראה זה פלא, התברר לי כי פרוכת זו היא הפרוכת שרוזאנוס מזכיר שהיא במינכן.

נשארה איפוא השאלה כיצד התגלגלה פרוכת זו מירושלים למינכן ומשם ללונדון.

עיון נוסף בספרו של רוזאנוס המביא תצלום מפרוכת זו, תוך כדי אי דיוק לגבי פרטיה, חושף בפנינו מצב יהודי ירושלים בסוף המאה ה-18 וליתר הדיוק בשנת 1782, שם נאמר “שבעת הבית הכרחי מכתבי ירושלים להוציא כספי וכלי הקודש של בתי הכנסת ולמכרם מחוצה לארץ. ועד היום נשארה במוזיאון היהודי מוניק (בואריה) פרוכת מרוקאית שהקדישו ר’ יוסף מיוחס ואחיו (טעות ברורה למעיין בתצלום) לק”ק גדול בירושלים ותמונתה תבוא בציונים בסוף הספר”. עמ’ 278 שם.

יהודי ירושלים נעשקו ע”י בעלי שררה וזכיע וכדי להשתחרר מעול החובות ולהשתחרר מטענות המוסלמים לענין בית הקברות שבהר הזיתים ובית הכנסת, הכרחו יהודי ירושלים ללוות כספים בריבית קצוצה דאז (25%) כדי לפייס המעלילים עד אשר יצא דבר מלבית ולבטל הגזירה.

אך עדיין נשאר לנו לברר כיצד הגיעה הפרוכת האמורה ללונדון? ברשימה של גב’ נטלי רוטנשטין בע’ 23 של קטלוג המוזיאון בלונדון, היא משאירה בציון עיון נוסף את מקורותיה של הפרוכת והיא קובעת כי הפרוכת היא ממקור מזרח תיכוני עד שרקמה דומה תביא אותנו לציין מקום מיוחד.

מה שהכותבת לא ידעה אותה עת, היו דברי רוזאנוס בשני המקומות שציינו לעיל, וכן לא היה ידוע לה מה פירוש “לק”ק גדול” ומי הם בני המשפחה הנ”ל.

והנה ק”ק גדול – הוא בית הכנסת הגדול, ק”ק גדול רבן יוחנן בן זכאי שחותמתו העתיקה מובאת בזה, וכן פרטי משפחת מזרחי ששמשה בקודש בתפקידים שונים במשך דורות רצופים בבית כנסת זה.

מכאן ראיה נוספת לאמרת האימרה יגעת ולא מצאת אל תאמין וכך נזדמן לנו להוכיח רציפות תולדות משפחת מזרחי וטביעות יד ההסטוריה היהודית בירושלים במאה ה-18 בירושלים