דעה צלולה של מְצָווה

הביטוי “בהיותי בדעה צלולה” אינו מופיע בחוק הירושה התשכ”ה 1965, אולם, הוא אחד המבחנים החשובים שיש בכתב הצוואה.

נשאלת השאלה מניין הדרישה הזו להצהרה על היות המצווה בדעה צלולה.                                                                                                                                                                              צוואה  נעשית בכתב יד, בעדים, בפני רשויות או בע”פ. כאשר הצוואה נעשית בפני עדים או בפני הרשות, אלה מאשרים בשולי הצוואה שהמצווה היה בדעה צלולה וניתן לבדוק הצהרה זו ואמיתותה. בדיקה קפדנית יותר נעשית לגבי צוואה שהמצווה כתב בעצמו בכתב יד או שהוא אומר אותה בע”פ. במקרים אלה מתעורר הצורך לבדוק צלילות דעת המצווה ומכאן ברור שכדי לאפשר לתקוף את הצוואה או לבטל את תוקפה, חייב המתנגד להביא ראיה לחוסר צלילות הדעת של המצווה.

פסיקה ענפה בענייני ירושה קבעה תקדימים רבים, שאנו נדרשים להם לבירור צלילות הדעת של המצווה. תקדים שנדון בביה”מ המחוזי, והגיע לאחר מכן לביה”מ העליון דן בצוואתו של זאב שוורץ, שנחתמה בפני נוטריון, (ערעור אזרחי 7506/95 פדי, כרך נ”ד, חלק שני, עמ’ 215). המצווה ערך שתי צוואות: האחת ב- 1985 והשנייה ב- 1994. הצוואה השנייה ביטלה את הצוואה הראשונה, ובה ציווה המנוח כי רכושו יועבר לטובת הקדש שמנוהל ע”י מוסדות קרלין סטולין ולא לטובת בני משפחתו.

בני המשפחה שהודחו מן העזבון התנגדו לקיום הצוואה השנייה, והעלו טענות רבות לפסילת הצוואה האחרונה, אולם ביה”מ לאחר ששמע את הנוטריון שבפניו נעשתה ונחתמה הצוואה וגם בדק את הנסיבות שהתקיימו בעת עריכת הצוואה, פסק שהצוואה השנייה, נעשתה שעה שהמצווה יכול היה להבין טיבה של הצוואה בזמן שנעשתה ולכן דחה את התנגדות זו וכן טענות אחרות שהועלו וביניהן טענות של אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת ותחבולה וכן הטענה שהצוואה נעשתה בזמן שהנהנה היה עד לכתיבתה ולעריכתה.

תקדים זה מזכיר מקרים אחרים של “צידי ירושות” ותכסיסים שאלה נוקטים כדי לזכות בירושה. אחד המקרים בהם נתקל כותב רשימה זו, היה כאשר הוא נקרא לביתו של לקוח כדי להחתים את המצווה על הצוואה. ההזמנה הייתה עם הודעה שהלקוח מבקש לערוך צוואה. בבית המצווה היו בחדרו אנשים זרים שישבו וקראו פרקי תהילים לצד מיטת החולה, וכשנשאלו מה הקשר שלהם לחולה,  נאמר שהוא רוצה לצוות את רכושו לטובתם.

האנשים הזרים נתבקשו לצאת מן החדר, ואז נשאל הלקוח האם הוא יודע להבחין בין צוואה לבין ירושה. אז התברר שהמושגים של החולה בנושא זה מטושטשים ולכן סירבתי להכין צוואה. זמן קצר אחר כך, הלקוח הבריא ולא חזר לנושא הצוואה.

לאחר כמה חודשים, נקראתי שוב למיטת חוליו של המצווה שאושפז הפעם ב”הדסה הר הצופים”. כאשר נודע לי שהחולה מאושפז בהדסה הר הצופים, לכן שאלתי את הרופא האחראי על המחלקה אם לדעתו האיש כשיר לחתימה על צוואה והאם הוא צלול בדעתו ויכול לחתום ולהבין מה זה צוואה. הרופא האחראי אישר לי שהאיש צלול בדעתו. הכנתי צוואה לפי רצונו של המצווה וחזרתי אליו למחרת כשנוכחתי ושוכנעתי בצלילות הדעת וכי אין חשש כלשהו של לחץ, איום או השפעה בלתי הוגנת על החולה. החתמתי אותו על הצוואה. לפני החתימה על הצוואה האיש הצביע וסיפר על כל אחד מבני משפחתו הרחוקים שלטובתם נכתבה הצוואה.

בחוק הכשרות המשפטית ואפוטרופסית התשכ”ב-1962, סעיף 1, חזקה היא שכל אדם כשר לזכויות ולחובות מרגע לידתו ועד מותו.

מי שטוען כי בעת עשיית הצוואה לא ידע המצווה להבחין בטיבה של צוואה עליו הראיה (ע.א. 5185/95 ל”ו פס”ד (1) 318.

מכאן, שאדם כשיר לזכויות וחובות בכל הענייניים, אלא אם כן הוגבל בחוק או בפס”ד של ביה”מ. כשרות זו נבדלת ממשפט החוזים, דיני נזיקין ודיני עונשין שבהם לא נדרשת צלילות הדעת- כך למשל בנישואים.

גב’ אמינה חלדי, ששכבה על ערש דווי ובני משפחתה היו מעוניינים להציל רכושה שלא ייפול לידי הווקף ולכן החליטו להשיא אותה לנער צעיר מבני המשפחה ממש ערב מותה (ע.א. 521/41 10 פל”ר 159, 646; 12 פל”ר 271; ע.א.ה. 52/44).

בני המשפחה היו מודעים לכך שהאישה ערירית וקשישה וידעו שזו חתמה בעבר בהיותה בדעה צלולה והקדישה את נכסיה להקמת בית חולים. כדי למנוע זאת ומחשש שרכושה לא ייפול לבני משפחה הם זימנו נער בן 18 שהשיאו לזקנה. לאחר פטירתה הובא הווקפיה ושטר ההקדש והצווה בפני ביה”מ וזה אישר אותו, אך הווקף לא נרשם מיד בלשכת רישום המקרקעין. במהלך משפט זה התעוררה השאלה אם שטר ההקדש תופס הואיל והוא לא הועבר לרישום למשרד רשם מקרקעין. אחד המתנגדים לקיום הצוואה היה בן משפחתה שהיה אז ראש העיר בירושלים.

ההתנגדות נידונה בביה”מ המחוזי, והגיעה לבירור בביה”מ העליון (ע.א. 251/43 10 פלר 159/ א.ל.ה. 1944 עמ’ 104 וכן בג”ץ 30/44 שם 249) וערעור נוסף הוגש למועצת המלך בלונדון (ע.א.ה. 52/44 12 פלר 271), ושם נקבע כי על אף ששטר ההקדש לא נרשם מיד במשרד המקרקעין, השטר  תקף ומחייב ויש לדחות ההתנגדות של בני משפחתו.

צלילות הדעת נבחנת על פי הנסיבות המתקיימות בעת עריכת הצוואה. יש מקרים שבהם יש עליות וירידות בצלילות הדעת של אדם. צלילות ניתן לבחון בבדיקה בהיסטוריה הרפואית של המצווה, ובבדיקות של החברה והזמן שבהם נחתמה הצוואה.

ברשימה זו לא עסקנו בנפרד בצוואת שכיב מרע, וכן גם לא במתנת בריא, וכן לא עסקנו בנושא חוזה ביטוח או קופת גמל, עליהם חלות הוראות נפרדות (ראה סעיף 147 לחוק הירושה התשכ”ה) אלה לא נכללות בתחום חוק הירושה. כמו כן, לא עסקנו בצוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז כפסול דין או על ידי מישהו שנתברר שלא ידע בזמן עריכת צוואה להבחין בתוכנה והתוצאות של הצוואה.

 (ראה ערעור אזרחי 900/95 פד”י, נ”ג 2, עמ’ 817; ראה עוד ע.א. 5181/95 מט פד”י (ו) 318; ת.ע. של בי”מ לענייני משפחה בת”א 4410/89 (לא פורסם)).