הומור של משפטנים בתקופת המנדט

בתקופת המנדט , לאחר הקמת קול ירושלים, אחת התוכניות החביבות, המעניינות והמרתקות שליוו את השידורים באנגלית ו”בשעה העברית” היתה סיפורים מלאי הומור של המשפטנים.

שופט בריטי בשם פאול אוורט קרסול, יליד 1893, שידר בשפה האנגלית תיאורים מן החיים והדמויות שהתדפקו על שערי ביהמ’ש. סיפוריו מלאים דמויות גרוטסקיות ומצחיקות של באי בתי משפט, ערבים, יהודים ונוצרים.  חיתוך דיבורם היה מפתיע, ואפשרו ויצרו אירועים מצחיקים ששברו את אווירת הרצינות ששררה באולם ביהמ’ש.

השופט הבריטי PAUL EWART FRANCCIS CRESSALL קרסול שולב במערכת המשפטית המנדטורית בארץ ישראל, ומילא תפקידים משפטיים שונים במערכת המשפט החל מ 1931. תחילה כשופט שלום ראשי, ומ 1934 כשופט תורן בבימ’ש המחוזי בשכם, ואח”כ בירושלים וביפו, שם שרת עד 1941. שידוריו של קרסול בא”י הועלו גם על הכתב , ואלה מכילים רשימות ממראה עיניו ומשמע אוזניו וסקירה של דמויות בקריקטורות. המחבר נודע במערכת המשפט כבעל חוש הומור מפותח והיה ידוע כאדם הגון וניטרלי כלפי שני חלקי האוכלוסיה בא”י המנדטורית.

שידוריו פורסמו בכתב בשני ספרונים, בהוצאה פרטית, (שלא לתפוצת הרבים) ונחתמו בשמות על “חרדל” , MUSTARED, שיצא לאור ב 1938 ו”חסה” CRESS שיצא לאור ב 1940.

בספרים אלה אנו רואים וקוראים על פכים קטנים של ההיסטוריה של א”י ושל אוכלוסייתה המגוונת. פה מסופר על המתרחש בביהמ’ש ופרקים מתולדות א”י ואוכלוסיה ערבים ויהודים ואנשי אדמיניסטרציה. סיפוריו סופרו ונכתבו בהומור מפותח וברוח טובה. הספרונים באנגלית נקראו PALESTINE PARADISE.

הספרונים אזלו מהר מן השוק כיוון שיצאו בהוצאה מוגבלת ומצוצמת, אך הם יצאו במהדורה שניה, בהדפסת בסטנסיל, בהוצאת שמעון רובינשטיין מ 1998, ההוצאה כונתה על ידו: “א”י המנדטורית בעיני ההומור הבריטי – פרודיות פלשתינאיות- גן עדן בפלשתינה”.

משה לנדאו, מי שהיה שופט שלום בחיפה, באותה עת המנדט, ולימים נשיא בימ’ש העליון בישראל הוא שהמריץ את רובינשטיין להוציא לאור שוב את הספרונים של קרסול. השופט לנדאו הכיר היטב את השופט קרסול, והוא שפענח את הפסידונים “חרדל,, ו”חסה,, הנזכרים לעיל.

ממשיך את דרכו של קרסול היה השופט שניאור זלמן חשין (נולד בירושלים 1903 נפטר 1959).  בתקופת המנדט הוא שרת כשופט שלום ואח”כ מחוזי. שידוריו בשעה העברית בקול ירושלים שודרו ב 34 שיחות דו שבועיות , המאזינים באותה תקופה עקבו בדבקות אחר הרצאותיו. אלה בעברית צחה וקולחת. שידוריו אף הם הועלו על הדפוס 1946 בספר “שחוק ודמע בבית הדין”, וכן בספר “דמויות מבית המשפט”. בספרים מובאות גם קריקטורות של הצייר יוסי שטרן.

הדמויות והאירועים שתוארו בספריו של השופט חשין נלקחו ונאספו שנים רבות תוך כדי עבודה שיפוטית. סיפורים אלה ספרו בסגנון עברי עשיר, בהיר וחי, והיו מלאי הומור, וניכרת בהם בקיאות באורחות החיים בארץ ישראל, והם מובאים בלמדנות במקצועיות ובאנושיות, בחריפות-שכל, ברוחב לב ובכישרון.

בעת הקריאה בספריו של השופט חשין הדמויות מרצדות לנגד עינינו. ובהם טיפוסים שונים מכל הגוונים. ניכר בהם חיתוך דיבור ורחשי לב, והם נותנים לנו תיאור חיים מפינות שונות בחיי יום יום עם קוריוזיים למיניהם.

ספרו הראשון עסק בענייני שבועה, שדכנים, מוציאי דיבה, הולכי רכיל, פושטי יד, קבצנים ומתרגמים. ספרו השני עסק בצוואות למיניהן, לפי ההלכה הדתית ולפי המשפט האזרחי, צוואות של מומרים ובעלי פרנציפים, וכן בשופטים ועובדי בית המשפט. המחבר נמנע מלהזכיר שמות של האנשים שאת סיפורם הוא מביא. אף על פי כן הוא מצליח, בסיפור חי קולע והומוריסטי, לשרטט ולתאר את האיש שבדיון.

באולם ביהמ’ש אנו רואים, לדברי השופט חשין, את החייים של יום יום, חיים אפורים למדיי, יחסים בין אדם לחברו, בין איש לאשתו, ובינו לבנו. תאוריו מובאים בכובד ראש וברצינות ואין לראות בהם יסוד לבדיחות הדעת כלל וכלל. כשאדם סוקר אותם אחורנית או בא לספר עליהם ועל השתלשלותם לפרטים ולדקויותיהם יש והם מתערפלים מן הרצינות העוטה אותם, ואז הם נראים באור אחר לגמרי שקופים יותר קלילים יותר, מרפרפים ומחייכים, ואז נושבת בהם גם רוח הומור חיה תוססת, מבדחת ומרעננת.

השופט חשין הביא סיפור ושאלה ששופט חייב היה בתקופת המנדט להציג למי שהובא בפניו בדבר זכותו של הנאשם לבחור להישפט בפני שופט שלום בריטי או אחר. התשובות שקיבל היו לפעמים: היודע אני?? , מה דעתך אתה השופט על כך? או תשובה אחרת, מפי יהודיה שהובאה בפניו והתשובה שהיא השיבה: היודעת אני? , במקום הזול ביותר!.

תשובה אחרת של יהודי אחר היתה: מה?, יש שם חוק אחר? .

נאשם שהעמיד את המשאית שלו במרחק של פחות מ 12 מטר מפינת הרחוב, דבר שנחשב לחטא בעיני החוק, הוזמן לעמוד לדין על עבירה זו. אחרי ששמש בית המשפט הכריז בשמו של הנאשם במסדרון ביהמ’ש, ילד קטן כבן 10  נראה מפנה לעצמו דרך במרפקי ידיו בין המוני הנהגים שנצטופפו באותה עת לתת את הדין על עבירות שונות….  כאשר הגיע הקטן לדוכן השופט, הוא הושיט לשופט פתקה מעוכה ושטר כסף של לירה אחת ואמר בנשימה חטופה ובלא הפסק: “אבא נסע היום לעזה מפני שיש לו שם עבודה בצבא ולא יכול לבוא, הוא שלח פתקה זו ולירה אחת וביקש שיתנו לו עודף”.

דוגמא נוספת להומור היתה כאשר: שופט בריטי שאל את הנאשם לפרנסתו , זה השיב לו: “אני איש מניין” . השופט שאלו באמצעות המתורגמן: “מה טיבה של עבודה זו ?? , הסביר הנאשם היהודי: “כאשר מצויים תשעה אנשים במקום אחד ואני בא אז אני מצטרף אליהם כעשירי למניין”. השופט לא הבין אומנות זו מהי, ושאל: “ואם יש תשעה אנשים ואני בא גם אז יש מניין? חייך היהודי וענה: לא, גם אז ישארו רק תשעה אנשים”.

מקרה אחר, היה בצעיר שהובא לדין על עבירה בניגוד לתקנות האפלה שהותקנו בימי מלחמת העולם השנייה. הנאשם , בחר בלילות הקיץ החמים לקרוא לאור נורת חשמל מכוסה בסוכך מנייר קרטון על גג הבית. הוא כפר באשמה, והעמיד פני תם ואמר:  “נכון מלמעלה אפשר היה לראות את האור, אך כיצד יכלו חברי המשמר האזרחי להבחין באור מלמטה? את הגג מקיף מעטה מאבן, ולכן הם לא יכלו לראות את האור”.

מעשה אחר היה באזעקה שהופעלה לאזהרה מפגיעת מטוסי אויב , על מנת שאזרחים ירדו למקלטים. בשעה שהנאשם הובא לדין על עבירת אחזקת רכוש גנוב, ובזמן הדיון נשמעה צפירה, והשופט אמר לנוכחים באולם כי הוא מוכן להמשיך בדיון אם אין התנגדות לכך. הנאשם קפץ ממקומו, מישש בחיפזון בכיסיו, הוציא סרט מעוך ומאובק אשר עליו היו רקומות המילים : “המשמר האזרחי” , קשר אותו מסביב לזרוע ידו ונתן בקולו על כל הנאספים: “אל המקלט, מיד אל המקלט, ולשופט הוא פנה בנימוס אך בנימה שקול רוך לא הורגש בה: “אדוני, בבקשה לרדת משם, עכשיו אני בעל הבית כאן, אל המקלט! האולם נתרוקן כהרף עין.

יחזקאל דוד גויטין, (יליד לונדון 1900 נפטר 1961), משפטן יהודי אנגלי, עיתונאי בג’רוזלם פוסט, פרקליט מוכשר, אח”כ דיפלומט ובאחרית ימיו שופט בישראל, היה בעל טור הומוריסטי בעיתון ג’רוזלם פוסט, ג’ואיש כרוניכל ואחרים. זה היה חותם את סיפוריו בשם העט, “הולך רכיל”. סיפוריו מלאים דמויות מביהמ’ש.

פרקליט אחר מוכשר, תיאטרלי והומוריסטי היה עו’ד פנחס רבינוביץ, (יליד ירושלים 1912 נפטר 1998). באחרית ימיו הוציא לאור ספר בשם “אמת ושקר בבית המשפט”, הספר קולח סיפורים ומלא דמויות מביהמ’ש, עדים מומחים, וכן מתרגמים ופקידי עזר, ושופטים. פה רואים ומרגישים את האווירה הרצינית אשר לעיתים נפסקת בסיפור הומוריסטי שבא לפזר את המתח השרוי בביהמ’ש.

רבינוביץ מביא סיפור על חלבן ירושלמי שהועמד לדין בפני שופט השלום הבריטי מורגן באשמת מהילת מים בחלב. נאשמים אלה הובאו בד”כ בפני שופט שלום יהודי. הנאשמים היו נשפטים לתשלום קנס של 10 או 20 לירות . החלבן נאשם הובא משום מה בפני השופט הבריטי וזה,  לאחר ששמע את הצדדים, גזר על החלבן מאסר של חודש ימים. עו’ד יהושע אייזנברג (מי שלימים היה מנהל בתי המשפט ושופט מחוזי) סנגורו של הנאשם, נבוך למשמע גזר הדין. השופט הבחין בכך, ופנה אל עוה”ד בזה הלשון: מה אתה נרגש כ”כ? חמותי באנגליה קיבלה שלושה חודשי מאסר על אותה עבירה.

מקרה אחר שהובא בספר הוא סיפור על עו’ד ניסים לוי, שבין לקוחותיו היו יהודים ספרדים דוברי לדינו. ביניהם היה בן ציון פרנס , מי שהיה הקברן הראשי של חברה קדישה של הספרדים. בן ציון פרנס עלה לדוכן העדים, וכנהוג שאל אותו עוה’ד את שם שם אביו ומקום עבודתו, העד השיב:

מה קרה לך ניסים? איך זה שאתה לא יודע את השם שלי? לשאלה הבאה איפה אתה גר, השיב העד: “מה אתה מדבר? – מי עשה לי את הקושאן על ביתי? . על השאלה הבאה- במה אתה עוסק, השיב העד: אדוני , באמת, ניסים, אתה השתגעת? מי קבר את אביך ואת אמך? .

דמות אחרת היתה של עו’ד מפורסם שביקש לדחות את הדיון שנקבע לתאריך מסויים בנימוק שיום קודם לכן נפלו שיניו התותבות והוא חש שלא יוכל לטעון כראוי. השופט השיב לעו’ד: עם לשון משכנעת כמו שלך, אינך זקוק לשיניים כדי לטעון.

הסיפורים והמקרים שהובאו בספרים מבדחים והם דוגמא להומור שאנו נתקלים בו באולם ביהמ”ש אשר טעון לרוב במתח מחשמל. בספרונים אלה יש אתנחתא מרעננת בעבודתנו הרצינית במשפט. ההומור שובר את הרצינות והחומרה ומעלה בנו חיוכים. הומור זה אינו מוגבל רק לתקופת המנדט , אך אנו הבאנו אותו כאן בסקירה של הספרים והקריקטורות שיצאו בזמנו מידי משפטנים בא”י המנדטורית.