הקושאן של מערת המכפלה – איפה הוא?

הסיפור המקראי של קניית מערת המכפלה ע”י אברהם אבינו, מעפרון החיתי, הוא תיאור עסקה במקרקעין בעולם העתיק.

חוזה המכר של מערת המכפלה בממרה שדה נעשה ונחתם בחברון. המערה נמכרה ע”י עפרון בן צוהר החתי, לאברהם (בן תרח) אבינו, אשר נדד מאור כשדים והתישב בארץ כנען. אברהם אבינו קנה את מערת המכפלה, תמורת ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר. מסופר בבראשית כ”ג. במדרש הבאור, כי בכסף ובשטר ובעדים ובחזקה קנה אברהם את השדה והמערה שעשה לו שטר, וחתמו מבני חת את השטר שכתב אברהם (מדרש אגדה, בראשית, ע’ נ”ו) בספר הישר (בפרשתנו), נאמר:

וישקל אברהם לעפרון ארבע מאות שקל כסף ביד עפרון וביד כל אחיו, ויכתב אברהם את הדבר הזה בספר ויחתם ויעד ארבעה עדים. ואלה שמות העדים: אמיגיל בן אבישוע החתי, אליחורן בן אשונע החוי, עבדון בן אחירע הגמרי, עקדיל בן אבודיש הצידוני, ויקח אברהם את ספר המקנה וישימהו באוצרותיו. ואלה הדברים אשר כתב אברהם בספר לאמור: כי המערה והשדה קנה אברהם מאת עפרון החתי, וזרעו ויוצאי עירו וזרעם עד עולם לאברהם למקנה ולזרעו וליוצאי ירכו לאחוזת קבר עד עולם. ויקם שדה עפרון אשר במכפלה, אשר לפני ממרא, השדה והמערה אשר בו, וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבולו סביב לאברהם למקנה לעיני בני חת בכל באי שער עירו.

 

מסמך זה הוא קטע משפטי טהור, בו נזכרים שמות הצדדים, המקום, המעמד, התמורה והעסקה החגיגית, מסירת החזקה, בני חת, מכפלה, קרית ארבע, ארץ כנען, תושב, אחוזה, נשיא, מקנה, ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר – אלה הם ביטויים הלקוחים מחיי יום-יום במציאות דאז. יש פה משא ומתן עם הבעלים, בפומבי בפני תושבי העיר, קניה ותשלום בכסף מלא של שטח מוגדר ומתואר “שדה עפרון והמערה אשר בו וכל עץ אשר בשדה בכל גבולו סביב”.

עסקאות במקרקעין שנעשו בתקופה הקדומה בהיסטוריה נעשו על לוח חרס חרוט משני צדיו בכתב היתדות.

חוקרים רבים סברו בעבר כי לסיפורי המקרא אין ערך היסטורי. אחרים סברו שיש לראות בהם רמז למיתוסים על איתני הטבע, סיפורים עממיים ואגדות. אך בעקבות תעודות קדומות שנתגלו, בזמן האחרון, במסופוטמיה (ארץ הפרת והחידקל), לאחר שקרל גרוטפנד, המורה הגרמני הצעיר, פענח ב-1802 את הכתובות הפרסיות הקדומות, מנינווה, שנכתבו בכתב היתדות על לוחות חרס; ולאחר חקירותיו ופענוחו של ב. הרוזני (אשורולוג צ’כי), בתחילת המאה ה-20, בחרסים החתים, שנמצאו בעיקר בביגזאווי, ע”י אנקרה, שבאנטוליה המזרחית, בתחילת המאה ה-20, נמצאנו למדים על תולדותיהם של החתים באלף השניה לפנה”ס ועל פזורותיהם ומגוריהם, וגם בחברון בימיו של אברהם אבינו.

החתים היו אחד העמים הותיקים שמצאו בני ישראל בבואם לארץ כנען. העמים החשובים ביותר היו החוי (חורי), הכנעני, והחתי. החתים ישבו בחלק המרכזי של הארץ, וישבו על רכסי ההרים בחלק הדרומי של ההר, עד חברון ועד באר-שבע (בראשית כ”ג ג’, בראשית כ”ו, ל”ד; ל”ו ב’) (יהושע י”א ג’; יהושע א’ ד’).

תקופת הפריחה של שלטון החתים היתה בין 1800 לבין 1200 לפני הספירה הנוצרית.

על עצמתם של החתים בתור מעצמה אדירה בתקופת קדם אנו למדים מן הפסוק במלכים ב’ פרק ז’, פסוק ו’, שבו נאמר:

ואדוני השמיע את מחנה ארם קול רכב קול סוס קול חייל גדול ויאמרו איש אל אחיו הנה שכר עלינו מלך ישראל את מלכי החתים ואת מלכי מצרים לבוא עלינו.

 

שתי המעצמות הגדולות, ממלכת החתים וממלכת מצרים, נזכרות פה, בנשימה אחת, כאשר ממלכת החתים היא ראשונה בחשיבותה. הממלכה החתית היתה איפוא מעצמה צבאית ופוליטית ממדרגה ראשונה.

קטע זה, וקטעים אחרים במקרא, עוררו פליאה בלב החוקרים, שתהו מה ארע לממלכה זו, שנעלמה ולא השאירה אחריה כל זכר. אולם מחקירות וחפירות ותגליות שנמשכות מזה 150 שנים, הגענו לתחילת פתרון הבעיה, כאשר נתגלה ארכיב שלם של ממלכת החתים בביזגאווי, שבאנטוליה (ע”י אנקרה של ימינו), ותגליות בקרטפה, בקרקמיש, בחמת, ובקדש חשפו לנו את האימפריה החתית, שהגיעה לשיא פריחתה, בין האלף השני לבין 1200 שנה לפני ספירת הנוצרים.

כתב היתדות היה באותה תקופה הכתב הנפוץ באגן המזרח התיכון. לוחות חרס כתובים ביתדות נתגלו, בחפירות לכיש ובתל חסי, בדרך שבין פלוגות לבאר שבע, ובתל עמרנה אשר במצרים, בנוסף לארכיב העשיר שנמצא בביזגאווי.

בחפירות, שנערכו בביזגאווי, נמצאו קודקס החוקים החתים שהושפע מן החוקים של בבל ואשור, אבל נבדל מהם בכל הנוגע לעונשים. הקודקס הכיל חידושים משפטיים שמעוררים בנו כיום השתאות.

גליון כתב יתדות חיתי, שהיה הסכם השלום שנחתם בין המלך חתוסילוס השלישי לבין רעמסס השני, בשתי השפות הוא אשר הביא את החוקר וינקלר לתגלית ולפענוח של כתב היתדות החתי, שהיה עד אז בבחינת נעלם. לאחר מכן, תגלית של הירוגליפים שנכתבו בפיניקית ובחתית, הביאו לפענוח סופי של ההירוגליפים שנמצאו בקרטפ ב-1955.

בין הלוחות שנתגלו כאמור ע”י החופר והחוקר וינקלר Winckler נמצאו שברים, אשר יחד עם העותקים שלהם, מהווים 2 לוחות של חוקים, ובהם 200 סעיפים. החסר בתוכן הלוחות אינו מאפשר לנו לאמת בוודאות שאכן זהו המספר המקורי של הסעיפים The Hittite Laws – Neufeld 1951 p. 73.

קובץ חוקים זה אינו קודקס ואף לא ספר חוקים. זהו אוסף של עקרונות משפטיים והחלטות החצר הממלכתי בביזגאווי, שבתי המשפט לא התמצאו בו בקלות; ולכן, היה חשוב שיהיה מסמך כתוב של החלטות שישמש להדרכה בעניינים שיופיעו בעתיד. שם ע’ 110.

החלטות אלה קובצו ועודכנו בצורת אוסף חוקים, אשר מדי פעם בפעם, הורחבו ולפעמים נכללו בצווים של המלך. הסופרים (כותבים) הצליחו במשך הזמן לשוות להם צורה פורמלית כללית, וכך ניתנה להם צורה שדמתה לחוקים.

עיון בסעיפים 43, 47, 48 ו-169 לספר החוקים החיתי, סעיפים העוסקים בחוקי מקרקעין, שופכים אור לחוקר את פרשת מכירת מערת המכפלה.

החזקה פרטית של קרקע בימי החתים היתה מחייבת את המחזיק לבצע את ה”אילקו”, היינו מחייבת מתן שירותים פאודלים הנובעים מבעלות על קרקע.

46        ואיש אשר יקח לו שדות בעיר אם חזקת אחוזתו המה אשר ירושה ירשם הוא ושלם מס חזקתו אחיזתו אם נתנו לו את כל השדות כולם. ואם (רק) שדות אחדים נתנו לו לא ישלם כל מס חזקת אחיזתו מבית אביו ישלמו. ואם החזקה לקח את השדות מידי יורשיהם או אנשי העיר נתנו לו את השדות ושילם את מס חזקת אחיזתו.

 

47 א’     ואיש אשר יקח לו שדות במתנת המלך לא ישלם כל מס לחם משלחנו יקח המלך ויתן לו.

 

47ב’       ואיש כי יקנה שדה וכל אשר בו מאת פקיד הנשק ישלם את מס חזקת האחוזה; ואם (רק) שדות אחדים קנה לא ישלם כל מס. ואם בחזקה לקח השדות או אנשי העיר נתנו לו ישולם את מס חזקת האחוזה.

 

נויפלד שם ע’ 14-15.

ספר החוקים החתי קבע איפוא, שהחובה ליתן שירות “האילקו” הוטלה על הקונה רק כאשר כל רכושו של המוכר עבר לבעלות של הבעלים החדש. חוקים אלה חלו על ירושה ועל קניה… מכאן שאברהם, שידע את התוצאות הקשות של רכישת שדה שלם, בקש לקנות רק אותו חלק מרכושו של עפרון שהיה לו בו שימוש בפועל… ואילו עפרון ראה הזדמנות להשתחרר לגמרי משירות ה”אילקו”; ולכן השיב מיד: “השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה”. ברור, איפוא, שהוא סירב לחלק את נכסיו, והציע לאברהם ברירה לקנות כל השדה או שלא לקנות כלום. (ראה מסות ומסעות – מנשה ליפמן, הוצאת מוסד הרב קוק א’ 4).

“האילקו” היתה חוקת מתן שירות צבאי ותשלום מיסים בצורת דמי חכירה למלך. (ראה נויפלד ע’ 154-155).

בגמר המו”מ העסקי בין עפרון לאברהם נערך חוזה “ויכתב את הדבר הזה בספר ויחתם ויעד ארבעה עדים”… ויקח את ספר המקנה וישימהו באוצרותיו”. מכאן אנו רואים שהשטר שעליו חתמו הצדדים והעדים, הוא שטר מכר לראיה להשלמת העסקה.

סיפור מקראי נפלא זה, מדרש האגדה בבראשית, פענוח הכתב החתי בעשרות השנים האחרונות והחפירות בביגזאווי – עיר הבירה החתית, ולוחות טין רבים שנמצאו בביגזאווי, מעלים סיכוי למצוא בגנזך החתים את הקושאן של מערת המכפלה. מערה שנמכרה לאברהם בן תרח אבי העם (החבירו) העברי והאומה היהודית, בזמן שעלה מאור-כשדים והתיישב בארץ כנען. אברהם אבינו קנה קרקעות בחברון גידל בהן את משפחתו, ומכאן ראשית ימי העם העברי.

הערה: ראה עוד רשימתו של הרב מרדכי הכהן שמובאת בספר “חברון עיר האבות וישובה בראי הדורות” בעריכת עודד אבישר, בע’ 34-36.