הרטוריקה בעולם המשפט הישראלי

הרטוריקה היא אמנות הנאום, אמנות ניצול הלשון למסירת מידע ולשכנוע אינטלקטואלי או רגשי. אמנות זו מופעלת כסיעור מוחות, לעורר רעיונות לטיעונים ולדוגמאות. פעולה זו נעשית בסינון מאורגן ובראשי פרקים שיגובשו לרעיון. אמנות זו מופעלת בדיקציה מתאימה עם הפסקות, עם גיוון קול בליווי של הבעת פנים או שפת גוף.

הרטוריקה צמחה ביוון העתיקה והקלאסית. המשטרים הדמוקרטיים הישירים עודדו השמעת נאומים באסיפות עם ובבתי המשפט והבטיחו הצלחה למי ששלט באמנות זו.

דימוסטינוס (שחי בשנים 322-383 לפנה”ס) היה עו”ד ונואם יווני שפיתח ופאר אמנות זו. הוא התייתם בגיל צעיר ובהגיעו לבגרות, למד משפטים ורטוריקה כדי להתגבר על ליקוי הלשון שלו, התאמן בפני ראי עם חול בפיו, והכל כדי לתבוע את שותף אביו שמעל בכספי העזבון ולא העבירם לקטין (ראה עליו בספרו של פלוטרכוס- אנשי יוון- עמוד 391 ואילך- בהוצאת מוסד ביאליק, וכן History of Greece- J.B. Bury, P. 704). לאחר שהצליח בתביעתו הוא הפך מדינאי ונשא נאומים מפורסמים (ראה עוד י. נדבה- נואמים מפורסמים בהיסטוריה, ע’ 15).

ביוון הקלאסית אנו מוצאים רטוריקנים מפורסמים וביניהם סולון (560-640 לפנה”ס) מחבר החוקה היוונית, וכן את אפלטון הפילוסוף היווני (348-428 לפנה”ס) ואריסטו הפילוסוף ואיש המדע (322-384 לפנה”ס) שעסקו גם ברטוריקה. ואילו גדול הנואמים ברומא היה קיקרו (43-106 לפנה”ס) אשר כתב מסות על רטוריקה וחיבורים פילוסופיים.

אצלנו, בתנ”ך, מצאנו (בבראשית מ”ד, 14) את נאומו של יהודה בפני אחיו יוסף לשחרור בנימין.

נאום אחר נמצא (ביהושע כד’) שעה שיהושע בן נון נשא דבריו בפני כל שבטי ישראל בשכם לפני פרידתו מהם.

גם דברי שמואל לבני ישראל בגלגל לחדש מלכותו של שאול נחשבים לנאומים (שמואל א’, יב’, 14-16).

ואילו הנביאים שהשמיעו דבריהם בציבור הם סוג אחר של נאומים. אלה הופנו לקהל המאזינים בהבעה שירית, שלא חסר בה האלמנט הרטורי.

במעבר מימי המזרח הקדום לתקופת לימי הביניים, נטלה הכנסייה הקתולית באירופה חלק ניכר בחינוך פרחי כהונה לכמרים, בכך שהיא שימשה חולית קשר בין התרבות היוונית והרומית. הלימודים האלה ביוונית ולטינית ניתנו עם מינימום של לימודים עיוניים.

לאחר מכן פותחה הרטוריקה כחלק מתורת ההיגיון והיא כללה יסודות של השכלה כללית ואומצה לשימוש בארצות הדמוקרטיה באירופה, בצרפת ובאנגליה, ונכללה בתוכניות הלימוד למשפטנים. לתופעת הרטוריקה ניתן מעמד נכבד בהליך המשפט בפני (הג’ורי) חבר המושבעים.

הרטוריקה היא בשימוש פוליטיקאים, משפטנים, שחקנים, מורים ואנשי דת. נזכיר להלן מקצת מן הבולטים בעת החדשה כנואמים מפורסמים שהיו אמני המילה, אשפי דברים ומהם מעצבי דמות לדור ודורות ורישומם ניכר בתולדות האדם.

  1. תומאס ג’פרסון (1826-1743)- הנשיא השלישי של ארה”ב נטל חלק מכריע בחיבור מגילת העצמאות של ארה”ב.
  2. אברהם לינקולן (1865-1809)- הנשיא ה-16 של ארה”ב, משפטן שהכריז על ביטול העבדים וניצח במלחמת האזרחים. השקפתו הדמוקרטית הייתה עממית ומבוססת על הכרה בשוויון כל אדם. נאומיו נחשבים כתעודות אנושיות ומשמשים פרקי לימוד בבתי ספר.
  3. בנימין דיזרעלי (1881-1804)- שבצעירותו עבד כפקיד של עו”ד 3 שנים, והיה מדינאי בריטי ססגוני ושנון וראש ממשלת בריטניה. ראה עליו ועל נאומיו בספר נדבה- ע’ 148.
  4. מהטמה גנדי (1942-1869)- מנהיג דתי הודי, מתקן חברתי שהוסמך כעו”ד בלונדון והטיף לאי שיתוף עם השלטון הבריטי ומי שהביא לשחרורה של הודו מן הדומיניון הבריטי.
  5. מרטין לותר קינג (1968-1929)- מנהיג הכושים בארה”ב שהתפרסם בנאומו על “יש לי חלום”.
  6. וינסטון צ’רצ’יל (1965-1872)- מדינאי בריטי וראש ממשלת בריטניה, במלחמת העולם השנייה, מי שהוביל את המעצמות האירופיות נגד ציר גרמניה-איטליה, וחתן פרס נובל בספרות לשנת 1953.

 

 

  1. זאב ז’בוטינסקי­ (1940-1880)- מדינאי ומנהיג דגול שהיה נואם מפורסם בכתיבה ובכושר דיבור. בעל קול ערב. נאומיו הצטיינו בבהירותם, הן במחשבה הטמונה בהם והן בסגנונם. למד תורת הרטוריקה באיטליה וסיגל לעצמו פאתוס וגישה רגשנית (ראה נאומיו בספר ימי שני כרכים).

  1. דוד בן גוריון (1973-1886)- מנהיג פועלים והסתדרות שבבחרותו למד משפטים באיסטנבול ולא סיים ואשר היה ראש הממשלה הראשון ומי שהכריז על הקמת המדינה.
  1. מנחם בגין (1992-1913)- מי שהיה מפקד אצ”ל וראש מפלגת הליכוד וראש ממשלה בישראל, ובעל פרס נובל לשלום עם מצרים, שנשא נאומים חוצבי להבות. הוא התפרסם בין היתר בנאומיו נגד הסכם השילומים עם גרמניה וכן בנאומו על הצ’חצ’חים.
  2. אבא אבן­ (2002-1915)- מדינאי ישראלי, ציר ישראל באו”ם, שר החינוך והתרבות וסגן ראש הממשלה, נואם מחונן וחתן פרס ישראל על מפעל חיים.

בין עורכי הדין והנואמים היהודים הבולטים שהוסיפו הדר למקצוע במשפטים בתקופת המנדט יש לציין את הופעותיהם ונאומיהם של מרדכי עליאש 1950-1892, שגריר ראשון של ישראל לבריטניה, יחזקאל ד. גויטין (1960-1900) ציר ישראל בוושינגטון ואחר כך שופט עליון, יזהר הררי (1978-1908) שבלט גם כחבר כנסת, ויעקב שמשון שפירא (1993-1902) שהיה יועץ משפטי ושר המשפטים.

סוג אחר של נואמים יש לראות בעולי הגרדום שהשמיעו נאומיהם במשפטים בבתי הדין הצבאיים לפני ואחרי מתן גזר דין למוות שהוצא נגדם. היה זה בתקופת המרד בשלטון בריטניה בתקופת המנדט הבריטי. נאומים אלה היו מלאי פאתוס ורגש לאומי- בין אלה יש להזכיר את שלמה בן יוסף, דב גרונר (1912-1947) ואבשלום חביב.

לצערנו, השימוש באמנות הרטוריקה, בבתי המשפט בארץ, הולך ודועך. היחס לרטוריקה בלימודי המשפט כיום הוא זניח, ואנו פוגשים בהיכלי המשפט אצלנו פרקליטים עילגי-לשון, פרקליטים שמקלים ראש בהכנת החומר, ומופיעים מרושלים, הן בלשונם והן בהופעתם ובתלבושתם.

גם האינסטיטוט של סיכומים בכתב, שנפוץ בעידן האינטרנט של ימינו צמצם ועמעם את השימוש ברטוריקה על ידי עורכי הדין בארצנו, והאקדמיות המשפטיות העלימו ענף זה מתוכניות הלימוד ועל כך חבל, ואנו שואלים כיום מי יעיז וירים את הכפפה להחזיר העטרה ליושנה.

ראה עוד בספר דר’ יוסף נדבה/נאומים מפורסמים בהיסטוריה.