חוקות וסדרי משפט ערב הקמת המדינה

נקדים פרטים מעטים על חוקות וסדרי שלטון ומשפט ועל מי שמייחסים להם את האיסוף או הכתיבה.

  • (1) המשפט העברי– המשפט הדתי היהודי מבוסס על התורה שבכתב ושבעל פה,                ותקנות חכמים לדורותיהם. עוסק בעניינים בתחום ההלכה, שבהם יש כדי                       לשמש נושא במערכות משפטיות אחרות דתיות. אלה הם כללים בתחום היחסים                  שבין אדם לחברו ולחברתו, למעט בין אדם למקום (אלה המשפטים- שמות כ”א,                           א’, וכ”א-כ”ב).
    • משה רבנו הוא דמות מרכזית בתולדות עם ישראל. זהו מנהיג רוחני ומדינאי של העם ביציאה ממצרים במאה ה-13 לפני הספירה. הוא מחוקק, נביא ואיש שהפך את השבטים, יוצאי מצרים, לעם וקיבל את התורה בהר סיני (שמות כ’, א’-יד’; דברים ד’, יג’; י’, ה’). תורתו של משה רבנו מכילה לא רק את עשרת הדברות אלא גם את כללי המשפט שניתנו על ידי ה’ למשה בהר סיני.
  • (1)     משפט חמורבי– הוא מערכת משפטית שנהגה בבבל. מערכת זו נחקקה על ידי                        חמורבי.

                    (2)      חמורבי היה המלך השישי בממלכת בבבל. הוא מלך בשנים 1905-1948 לפני                                    הספירה. חמורבי ערך מלחמה נגד האמורים שפלשו לבבל.                    המלחמה ארכה כ-30                   שנה עד שהצליח לגרש את האמורים להרים שבמזרח, מהם הם הגיעו. המלך                       הצליח לרומם את בבל במישור הבבלי.

אחרי נצחונו נגד האמורים שרד חמורבי 12 שנה, אותם הוא הקדיש לניהול שקט של   ממלכתו. בתקופה זו הוא ערך סדר במערכת המשפט וקבע קובץ חוקים הידוע כקובץ חוקי חמורבי. בקובץ ניכרים תיקונים בענייני החברה, המשפט והמנהל. הקובץ נכתב בכתב יתדות ונחשף בחפירות שנערכו ב-1901 בשושן (בפרס). הקובץ כתוב על אסתלה (לוח טין) ונמצא כיום במוזיאון הלובר בפריז.

משפוענח הכתב האשורי בשנת 1902 נתגלה שחוקי חמורבי דומים לחוקי התורה והיו חוקרים שראו את חוקי חמורבי כמקור לדיני התורה, אולם אחרים באו וסתרו תיזה זו והצביעו כי ביצוע המשפט בחוקי חמורבי היה נתון בידי בתי הדין הממלכתיים בלבד, ואילו חוקת התורה מתחילתה מכילה לא רק קביעות משפטיות אלא גם כללים מוסריים להסדרת חיי החברה ואף תקנות דתיות, ואילו חוקי חמורבי הם חילוניים.

שברים של חרסים אשר מייחסים אותם לקובץ חמורבי נתגלו בשנת 2010 בחפירות בתל חצור בישראל.

  • (1)   חוקי סולון ביוון– אוסף חוקי דרקון מחמירים שכולם היו כתובים. לפי אלה נוצר                            לראשונה קודקס המשפט היווני ובו נקבע כי בני ארם הם בני חורין ובעלי זכויות                שוות בבתי המשפט.
    • סולון היה מחוקק, מדינאי ומשורר אתונאי אשר חי בין 640 לבין 559 לפני הספירה. הוא ביטל את רוב חוקי הדרקון המחמירים, ופרסם חוקים חדשים. לימים ייחסו לו האתונאים את כל חוקיהם.
  • (1)   קודקס יוסטינינוס– הקודקס נערך על ידי טריבונינוס, יועץ משפטי בתקופת                              יוסטינינוס. הקודקס נכתב בלטינית, והוא לקט חומר של המשפט הרומי אשר                     מחולק לארבעה חלקים: הקודקס, הדג’יסטות, האנסטטוטים והנוהלים (ראה ש.                              איזנשטט/ מבוא לתרגום העברי של ספר החוקים של יוסטינינוס תרפ”ט).

(2) יוסטינינוס היה מדינאי ותיאולוג, קיסר ביזנץ, שחי בשנים 523-565 אחרי                            הספירה. בזמן שלטונו נערכו מלחמות להגנת הגבול המזרחי של ביזנץ, וכן                            בצפון אפריקה ואיטליה. יוסטינינוס הציב גבול לממלכתו והנהיג רפורמות             במנהל הפרובינציות. הוא פרסם את קודקס החוק האזרחי בקודיפיקציה                            של            המשפט הרומי, והקים את הכנסייה הגדולה (סופיה הקדושה)                            בקונסטנטינופול).

  • (1)        האיסלאם– מקור האיסלאם הוא הקוראן עליו הוטבעו גם אדני המשפט, הוא        משפט הדת. הקוראן הוא אותה באר ממנה דולים חכמי המשפט את כל                              העיקרים אשר לפיהם יחיה בן ברית האיסלאם. תגלית מחזיונות דברי אללה                                       לבני אדם. אלה נאספו והורדו לעם על ידי מוחמד, נביא האיסלאם. בקוראן                                       פסוקים שנאספו 22 שנה על ידי המלאך גבריאל. הקוראן מיוסד על הדת ועוסק                 ביחסים שבין אדם לחברו, ולפיו נהגו בתחומי האימפריה התורכית עד למחצית                המאה ה-19. הקוראן הועלה על הכתב, בנוסחו הסופי, בשנת 650 לספירה, בימי                             החליף השלישי עותמן בן עיפאן, והוא מתחלק ל-114 פסוקים שכל אחד מהם                          נקרא סורה.

                      בקוראן יש חמש מצוות:

  1. הצהרה על דבקות בעקרונות האמונה האסלאמית
  2. אמונה באל יחיד
  3. אמונה בשליחות מוחמד
  4. תפילה יומית ותפילה בציבור במועדים מיוחדים
  5. מצוות הצדקה לעזרת עניים; מצוות הצום בחודש רמדאן; מצוות העלייה לרגל למכה פעם בחיים.

(2) מוחמד, מייסד דת האסלאם, חי בין השנים 570-632. הוא נולד במכה לשבט קורייש וכשהגיע לגיל 40 חווה התגלות של המלאך גבריאל על הר חורב. בשנת 622 נמלט ממכה ליחרב (הג’ר) וייסד את הקהילה המוסלמית הראשונה והחל להפיץ את האיסלאם. חזיונותיו נאספו בקוראן.

  • (1) בודהיזם- הוא שיטה פילוסופית ודרך חיים דתית. זהו אוסף כללי התנהגות של נזירים. הספר נקרא טרי פוטאקה (סל-משולש).

       ספר הבודהיזם קובע  כללי התנהגות של נזירים כפתרון לעכל המצב. בבודהיזם      יש אסכולות רבות ובו שמונה נתיבים, השני מכיל את דרשותיו של בודהא      והשלישי דן בשיטת ההגות הבודהיסטית. התורה יצאה מהודו ונפוצה במזרח              הרחוק.

(2)   בודהא-(גאוטמה סידהרתא) מייסד הזרם, חי בשנים 483-563 לפני הספירה.

  • (1) קודקס נפוליאון– הוא קובץ שמבוסס על החוק הרומי ועל עקרונות המהפכה                                            הצרפתית. הקודקס הבטיח את חופש הפרט, חופש העבודה, חופש המצפון, אחווה                             ושוויון בפני החוק, והפרדת הדת מן המדינה.

             (2)   נפוליאון בונפרטה,  קיסר מצביא ומדינאי צרפתי, חי בין 1769 לבין 1834 יזם את          כתיבת הקובץ.

להלן נבדוק השימוש בחוקות אלו באזורנו:

במזרח התיכון שהיה בשליטת הממלכה העותומנית עד 1917 לא הייתה חוקה כתובה, על אף שכבר בשנת 1839 התחילו ברפורמה משפטית להתאים את חוקי האיסלאם, שלפיו נהגו בממלכה העותומנית. הרפורמה פנתה לשני כיוונים:

  • לברור את התוכן הרב, ללקטו ולסדרו, בקודיפיקציה של המשפט האיסלאמי שיתאים לצורך הזמן.
  • כתיבת חוקים חדשים, במקום שהמשפט הדתי נמצא בלתי מתאים לספק את דרישות הדור. דרך זו נעשתה בדרך רצפציה של קובצי הדין שבצרפת ובקונטיננט.

רפורמה זו לא נגעה בדיני אישות, ועסקה בענייני מקרקעין, המשפט האזרחי, במסחר והמשפט הפלילי, המסים והביטחון והכל כפוף לקפיטולציות שמהן נהנו מעצמות המערב. ראה על כך בספר של פרופ’ ברנרד לואיס The Emergence of Modern Turky, P. 109-110.

לאחר כיבוש האזור על ידי צבאות ההסכמה במלחמת העולם הראשונה, נקבעו על ידי חבר הלאומים טריטוריות בשליטה של מנדט. נוצרו טריטוריות יחידות גיאוגרפיות ומדינות מוגדרות לפלשתינה (א”י), סוריה, לבנון ומסופוטמיה (עיראק).

לגבי פלשתינה (א”י) נחקקה חוקה בדבר המלך במועצתו פלשתינה (א”י) בשנת 1922.

חוקה זו הכילה 8 פרקים וקבעה את סדרי השלטון והמשפט בפלשינה. לאחר מכן, הוכנסו בה שינויים לפי הצורך.

לפי חוקה זו הופעל המשפט העותומני שהותאם לתנאים החדשים שנוצרו וכן חוקים חדשים וכן הקומון הלאו וכללי הצדק שהיו נהוגים בבריטניה. הכלל הדומיננטי היה בסימן מס’ 46 בו נקבע כי בתי המשפט ישפטו בהתאם לחוק העותומני שהיה בתוקפו בפלשתינה (א”י) ב-01/11/1914 ובהתאם לדברי המלך במועצתו והפקודות שעמדו בתוקפם בתאריך זה ובמקרה של לקונה יש לנהוג לפי עקרי הצדק והמשפט המקובל באנגליה ובכפוף לתנאי הארץ.

חוקרים רבים: אברהם, חיים פריימן, זרח ורהפטיג, ד”ר יהודה פנחס (ליאו) כהן, הרב בן ציון חי עוזיאל, פרופ’ פלטיאל דיקן פרופ’ בנימין אקצטין ומשפטנים בארץ ובתפוצות התלבטו ובעלו הצעות בתקופת המנדט ולאחריה על מערכת המשפט בארצנו. הצעות ודיונים בנדון היו בדיונים בקונגרס הציוני ובמחקרים אקדמאיים שנערכו בעקבות הצהרת בלפור שבה נאמר כי ממשלת הוד מלכותה רואה בעין יפה את הקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל, בעניין החוקה הרצויה והמשפט שיש להנהיג, האם להחיל את הקומון לאו, המשפט העברי, או חוקה לפי הקונטיננט או צרפת. כך נמשכו הדיונים והויכוחים עד להכרזת האו”ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות ולאחריה.

ד”ר זרח ורהפטיג, איש הפועל המזרחי, היה אביו ומולידו של המאמץ לפעול ליציאת חוקה לישראל. ראה ד”ר ורהפטיג, חוק לישראל דת ומדינה תשמ”ח.

המוסדות הלאומיים, הועד הלאומי והסוכנות היהודית ראו בסוף דצמבר 1947 צורך מיידי להקים ועדה משפטית ליד ועדת המצב. זו הורכבה מ-31 איש והיא פוצלה לועדות משנה לבחינת ההצעות והחוקים ולגיבוש החוקה וסדרי השלטון והמשפט שיונהגו עם הקמת המדינה. הקמתה של מועצה זו פורסם בהפרקליט ח’ 340 וציבור עוה”ד נקרא להביע דעותיו והצעותיו.

מזכירי הועדות שהוקמו על ידי המוסדות הלאומיים בארץ ישראל היו חמישה וביניהם הרמן (חיים) כהן, פליקס (רוזנבליט) רוזן, אורי ידין, עו”ד, שהיה בן 39 עם מינויו, יהודה גולן, עו”ד, צבי עלי ביקר ובבעם.

ההצעות הובאו לידיעה ולאישור של דוד בן גוריון, משה שרתוק וברנרד ג’וזף. דוד בן גוריון דחה את הרעיון לקביעת חוקה כתובה ובמקומה פורסם המנשר ומגילת העצמאות (ראה ש. שמיר, מגילת העצמאות מי חיבר ומי חתם עליה…).

בסך הכל היו 11 טיוטות של פקודת “סדרי השלטון והמשפט תש”ח 1948” שנוסחו, תוקנו ושופצו עד לרגע האחרון י’ באייר תש”ח, ה-19 במאי 1948 נחתמה סופית הפקודה (החוק) הראשונה של המדינה (מדינת ישראל) והיא חלה על אזור השלטון של ישראל כאשר גבולותיה הטריטוריאליים הסופיים טרם גובשו.

פקודה זו הייתה פתרון זמני והביעה את דרכם השקולה והמיושבת של חבריה להניח תשתית מנהל למדינה שבדרך ולבנות את היסודות שעליהן יעלו לאחר מכן מבנים לחקיקה מקורית.

תולדותיה של פקודה זו נכתבו על ידי עו”ד אורי ידין (הינסהיימר) ביומנו (ראה “יומנו של אורי ידין”) מאת יורם שחר, עיוני משפט ט”ז עמ’ 537; וכן ראה חיים כהן “בין אתמול למחר” (עיוני משפט כ”ט תשס”ה 167 וכן רון חריס/”הזדמנויות היסטוריות שהתחמצו בהיסח הדעת”, על שילובו של המשפט הישראלי בעת תקומת המדינה; וכן אורי ידין/ “התכנון המשפטי בשעה זו” הפרקליט ז’, עמ’ 45-49).

עד להכרזת העצמאות והקמת המדינה, נהגו בא”י לפי החוקה שהייתה דבר המלך במועצתו (א”י) 1922 והתיקונים השונים, בראשה עמד הנציב העליון. חוקה זו הייתה הבסיס לסדרי שלטון ומשפט ולזכויות הפרט וחופש הדת. חוקה זו החליפה את סדרי השלטון והמשפט שהיו בארץ שהייתה תחת שלטון העותומנים ואת השלטון הצבאי בארץ בתקופת הביניים 1917-1922.

עו”ד קרפ ברשימתה “המועצה המשפטית- ראשית עלילות חקיקה”, בספר אורי ידין ב’ עמ’ 209, דנה ביחסם של גורמים במועצה המשפטית לסוגיות דת ומדינה ראה עוד ר. חריס- בספר שעורכיו היו בראון וצבי צמרת בשם שני עברי הגשר, ירושלים תשס”ב עמ’ 21.