חיפוש שורשים בצוואה עתיקה והציפייה לבוא המשיח ותחיית המתים

צוואה היא מקור אמין לחוקר גינאולוגיה. צוואה היא הוראת המוריש להעברת רכושו החומרי והרוחני, כולו או מקצתו, לאחר מותו.

בצוואה אפשר למצוא הוראות, של מוסר ואורח חיים שהמצווה נותן לבאים אחריו. כך למשל הוראת אברהם אבינו לבניו ובני ביתו לשמור על דרך ה’ לעשות צדקה ומשפט[1], וכך צוואתו של אחיתופל אל בניו[2].

הצוואה יכול שתהיה בכתב או בעל פה. הצוואה במקרא היא בעל פה.

במשפט העברי אנו מבחינים בין “מתנת בריא” שניתנת מיד בקנין, לבין “צוואת שכיב מרע” (של חולה המרותק למיטתו) ונכנסת לתקפה רק לאחר מות המצווה[3].

הספר “צוואות השבטים” הוא אחד הספרים החיצוניים שנכתבו כנראה בשנים האחרונות של המאה השנייה לפני הספירה. יש בו דברי בניו של יעקב אבינו לבניהם. בצוואה ניתנים פרטים על המצוות ויש בהם דברי מוסר ודברי נבואה אפוקליפטים[4].

בצוואות שנכתבו בימי הביניים, מוצאים אנו אלמנט ספרותי עברי שכולל הוראות מוסר ודת ומקצת מהן מצויות בתלמוד. להוראות אלה יש אופי תיאורטי של כללי התנהגות.

רבים וטובים כתבו על צוואות למיניהן. השופט ש.ז. חשין בספריו הביא דמויות של בעלי דין הנאבקים בבתי המשפט בנושא זה.

סיפור שנראה לי כאגדה נתגלה לי לאחר מכן שהוא צוואה אמיתית (מראש חודש חשון שנת חמשת אלפים וארבע מאות וארבע [1643] ) של אחד מאבות משפחתי ושמו ברוך מזרחי. הצוואה נכתבה בירושלים, בעברית צחה, ובה ציווה המוריש לבניו ולבני בניו שלא למכור או לשעבד את ביתו, עד לבוא המשיח ותחיית המתים, ולשמור על הבית וכלי הנחושת והספרים שלו עד ביאת המשיח ותחיית המתים והחזרתם לידיו, למגוריו.

צוואה זו נכתבה לפני הופעת נביא השקר שבתאי צבי, בשנת 1666, והיא מצביעה לנו על אמונה, ציפייה וערגה להופעת המשיח ותחיית המתים.

בצוואה נמצאו האלמנטים הבאים: היא נערכה בפני שלושה עדים שהם בית דין[5], וניתנו בה פרטים על רכוש המצווה כולל ביתו [בית זה עמד על תילו במשך כל הדורות מאז כתיבתה ועד ימינו, ובני המשפחה שמרו עליו עד מלחמת העצמאות. לאחר מלחמת ששת הימים (1967), הופקע הבניין על ידי מדינת ישראל בהפקעה של הרובע היהודי בעיר העתיקה. במלחמת העצמאות הוא ניזוק ולאחר מלחמת ששת הימים הוא שופץ על ידי החברה לפיתוח ולשיקום הרובע היהודי בעיר העתיקה].

המצווה, ברוך מזרחי, לא הזכיר את מוצאו, שמות הוריו ושמות צאצאיו. הוא עצמו לא חתם על הצוואה. העדים עליה היו שלושה דיינים ידועים והם:

  1. ישראל בנימין.
  2. ישראל עזרא.
  3. שבתאי פולאשטרו.

ישראל בנימין היה אז אב בתי הדין. מוצאו היה ממצרים. הוא האריך ימים עד 1668. בצעירותו הוא היה מפלפל בחכמה עם רבים מגאוני דורו. והורה דעה בפסקיו השנונים עם הגאונים ר’ יעקב קאשטרו (בעל התשובות מוהריק”ש, ר”מ מונסון, והגאון ר’ בצלאל אשכנזי חתום עליהם). “…מלבד עוצם ידו וגבורתו בעניין התלמוד והפוסקים, היה חכם הרזים בחכמת הקבלה.., היה עיוור בעין אחת והיה מהחכמים ביותר, גדולים  ונבונים בתורה בירושלים…” באחרית ימיו קבע בית תלמודו בעיר הקודש והנהיג עצמו להתפלל בק”ק ת”ת שבירושלים ומאז התנהגו כל סדרי הת”ת ע”פ תקנותיו, וכל הבאים אחריו הלכו בעקבותיו[6].

שבתאי ד’. פולאשטרו  (פולאשטרו בתורכית – שכווי גדול), היה חבר להרב יצחק טרויא, מתלמידי הגאון ר’ יוסף איסקופי. ועלה ירושלימה והרביץ תורה בתלמידיו ונפטר שם[7].

צוואתו של ברוך מזרחי נשמרה במשפחה מדור לדור. צאצאיו שמרו עליה וקיימו אותה, בינם לבין עצמם וכן כלפי כלי עלמא. אין דפליג שהצוואה היא אותנטית. היא הובאה במלואה בספרו של הרב רפאל חזן[8]. שם נשאל הרב מה יהא גורל הבית אם לא יימצאו בנים זכרים שיקיימו את דברי הצוואה, והאם הבנות חייבות לקיים הצוואה. לאחר שקלא וטריא מעמיקים השיב הרב חזן כי בהעדר גברים יורשים גם הבנות יורשות, ועליהן יהיה לקיים הצוואה.

הצוואה הודפסה בתחילת המאה ה-20 והובאה שוב בפתח הספר “שו”ת פרי הארץ” כרך ג’ עמ’ ז’. הצוואה הוצגה בדיון שהיה על השגת גבול של מיכאל רויטמן שחרג מתחום ביתו ובנה מרפסת מעל לתחום ביתו של ברוך מזרחי. אלעזר מזרחי, סבא רבא של כותב רשימה זו, תבע לדין תורה את משיג הגבול. בית הדין ישב על המדוכה, ולאחר שיקול הוצע לצדדים להתפשר ביניהם באופן שרויטמן, שהיה מדפיס ומוציא לאור של כתבי קודש, ידפיס הכתב שבידי אלעזר מזרחי, ולא יהיה צורך להרוס המרפסת. אלעזר השיב כי בהתאם לצוואה הוא מנוע מלהסכים להצעת הפשרה אלא אם כן הראשון לציון ר’ יעקב שאול אלישר יאשר זאת. ההסכמה ניתנה לבסוף והספר יצא לאור כאשר הצוואה מופיעה בו בעמוד הראשון. ברור אפוא שלא הייתה מחלוקת על האותנטיות של הצוואה. אף על פי שחסרו פרטים על משפחת המצווה.

השם הפרטי של המצווה הוא ברוך. שם זה היה נפוץ בירושלים. בזמן כתיבת הצוואה היו אז כ-150 משפחות יהודיות, ולא מצאנו בצוואה מי היו הוריו של המצווה. לכן ערכנו חיפושים בספרי בית הדין השרעי, (שהיה בית דין מוסמך באותה תקופה והיווה בית משפט וארכיון נוטריוני) בספריו של פרופ’ אמנון כהן על “יהודים בפני בית הדין השרעי בירושלים”. כל אחד מספריו של א. כהן הקיף מאה שנים, בדקנו גם ספרי היסטוריה ודפים עתיקים. בספרו של דרור זאבי[9]. “התקופה העותמנית במאה ה-17” במחוז ירושלים, ומצאנו בעמ’ 12 (בהערה 35) כי יהודים רכשו בתים ממוסלמים בשכונת אל ריישה  (הרובע היהודי) בירושלים.  המחבר הפנה לסיג’ל (ספר) ביה”ד המוסלמי כרך 107 דף 324, מס. 1401, 20, רביע תאני משנת 1033 (10.2.1624).

מהדבק הדברים וממחקרה של מינה רוזן בספרה[10] עולה כי שליח, בשם ר’ ברוך יצא לקושטא ולארצות המזרח, פרס וארם נהריים בשנת 1624 ובקושטא הוא התלונן על המושל איבן פרוך כמי שסחט את בני ירושלים (האגרת הובאה במלואה בעמ’ 486)[11].

עיון נוסף בספרו של א. יערי הצביעו על ברוך גד שיצא  בשנת 1645 בשליחות ירושלים לארם נהריים (בבל) ופרס, ובשובו הוא סיפר שנפגש עם אחד מבני עשרת השבטים ושמו מלכיאל; בשובו לירושלים הוא הביא איתו אגרת מאת “בני משה”. סיפור זה נבחן לפרטיו על ידי א. יערי[12].

               בספטמבר 1621 ברוך בן דוד אלאשרקי (ברוך בן דוד המזרחי) הופיע בפני בית הדין המוסלמי השרעי בירושלים ונרשם בספר שהוא קנה מאיברהים בן חסן אל ביטאר שבעה קרט משלושה חדרים תחתיים בבית הנמצא בשכונת אל רישא בעיר העתיקה בירושלים. בית הדין ציין בחיג’ה שברוך בן דוד בא לא מזמן לגור בעיר ירושלים. נעיר פה כי ב-1625 הגיעה לירושלים שיירת עולים מאיטליה[13].

               ברישום אחר מדצמבר 1627 נכתב כי ברוך בן דוד הרב המשרקי קנה 5 קרט של בית הרוס רובו ו-5 קרט של אורווה ממשפחת אל ג’עוני וצוין שם כי ברוך בן דוד המשרקי קיבל רשות והסכמה של שכנו לבנות קשת בחצר הבית הנ”ל ולרכוש ממנו שני קרט בחצר הבית.

               תשע עשרה שנה לאחר מכן, נרשם בספרי בית הדין המוסלמי כי ברוך בן דוד היהודי קנה מזהרה המוגרבית את כל החדר במערב הבית בשכונת אל רישא.

               נתברר עוד כי ברוך בן דוד היה שליח הקהילה בירושלים לקושטא ב-1624[14].

               ברוך אל משרקי (המזרחי) הוא יהודי מירושלים. הוא אביו של אברהם שהיה שוחט בשנת 1650[15] וכתב ספר “זכרון לבני ישראל” שפורסם שוב ב-1795 על דיני שחיטה[16].

               נראה לנו אפוא כי ברוך גד הוא ברוך המזרחי. ברוך גד הוא שליח ירושלים לבבל (לארם נהרים) ולפרס 1695[17].

               השם “מזרחי” (המשרקי בערבית) הוא תואר שניתן לברוך בן דוד שהיה רב ואחד הפרנסים הספרדים. ברוך היה בעל בעמיו ובעל אמצעים וחתימתו כערב לחובות אחרים התקבלה ברצון. נראה לנו כי הביטוי “מזרחי” הודבק לזיהוי נוסף של הרב ברוך שהיה שליח במסעותיו למזרח.

בסיום התברר לנו שהיו שלוש גרסאות למוצא המשפחה ואלה הן:

  • צאצאים של הרא”ם (ר’ אליהו מזרחי) מי שהיה הרב הראשי והרופא של הסולטן שחי בקושטא בשנים 1450-1526.
  • צאצאי המורישקוס- יהודים שמעולם לא עזבו את ירושלים. גרסא זו מלאה ספקות למי שמצוי בדברי ימי ירושלים.
  • צאצאים של מגורשי ספרד מ-1492 שהגיעו לירושלים דרך ונציה. לגרסא זו יש חיזוק במציאתה של פרוכת ונציאנית עתיקה מהמאה ה-16 שעברה במשפחה.

לבסוף, ניתן לאמור שעד כה לא מצאנו את חולית הקשר למוצא משפחתו של ברוך מזרחי, עורך הצוואה, עם אחת מהגרסאות הנ”ל, ובכל אופן אנו מצפים לביאת המשיח במהרה בימינו.

[1] ראה בראשית פרק יח’, פסוק ט’.

[2] ראה שמואל ב’, פרק יז’, פסוק כג’.

[3] ראה צוואת בריא וצוואת שכיב מרע בדיני ישראל – מאת א. קימלמן – עבודת דוקטורט משנת תשנ”ג.

[4] ראה אוסף ד. וואכשטיין, מפתח הצוואות קס’ יא-יב’ תרצ”ד– תרצ”ו, וכן א. יערי, צרור צוואות קס’ – תשנ”ט, וכן Finding Your Fathers, Dan Rothenberg, וכן ראה הוראות חוק הירושה תשכ”ה-1965, פרק שלישי. ספר צוואות השבטים בספרות החיצוניים –  מאת א. כהנא כרך א’ ע’ קנא רטו

[5] ראה בבא בתרא קי”ג.

[6] ראה עליו ב”תולדות חכמי ירושלים”, פרומקין חלק ב’ עמ’ 27,28.

[7] ראה קורא הדורות – תולדות חכמי ירושלים, פרק ב’ עמ’ 36.

[8] “שו”ת חקר’ לב” כרך יב’ (חלק חושן חב’ סימן ל”ו).

[9]  “המאה העותומנית”- על המאה השבע-עשרה במחוז ירושלים.

[10]  “הקהילה היהודית בירושלים במאה השבע-עשרה”, עמ’ 334.

[11] ראה שם בעמ’ 486 דיון על כך באגרות שבספר זה בעמ’ 309-310.

[12] ביטאון “סיני” כרך ו’ (ת”ש) עמ’ קסג” ואילך.

[13] ראה רוזן עמ’ 39. ראה עוד ש. סימונסון/תולדות היהודים בדוכסות מנטובה א ו-ב תרג’ עמ’ 348.

[14] ראה אגרות השליח בספרה של מונה רוזן, הקהילה היהודית בירושלים במאה ה-17- עמ’ 334.

[15] ראה אמנון כהן במאה ה-17, עמ’ 192.

[16] ראה א. כהן שם, עמ’ 192.

[17] ראה עליו בא. יערי/סיני כרך ו’ (תש) עמ’ קסג’ ואילך וכן א. יערי/שלוחי עמי עמ’ 145 ועמ’ 271.