חתירות להדחת רבנים ובעלי משרות שררה

בעולם המשפט אנו חוזים לא פעם ניסיונות פסילה של בעלי תפקיד או שררה, בין במישור הציבורי ובין מישור האישי.

ניסיונות משפטיים אלה יש בהם כדי ללמד אותנו על כוחה של הדמוקרטיה וכוחה של מערכת המשפט.

בשנים האחרונות אנו בישראל רואים ושומעים על הליכים לפסול מועמדים לתפקידי מפתח בממשל, במערכת ביטחון (משטרה וצבא) ובמערכת המשפט. כך נפסלו מועמדים לתפקידי  ניהול לתפקידי רבנות, לתפקידי הנהלה כללית בממשל ולתפקיד של מפקח כללי במשטרה וכן תפקידים במערכת המשפט – פרקליטים או שופטים. ניסיונות אלה נעשים בד”כ בהטחת טענות שלרוב הן לא נכונות או פסולות.

לכאורה, אנו מצפים מן המכהנים ברבנות שיהיו להם תכונות של טוהר ויושר, ניקיון כפיים ורמה מוסרית גבוהה. אולם לצערנו נוכחנו אנו לדעת כי המכהנים בתפקידי דת אינם שונים בהתנהגותם מאלה שאנו רואים בעולם החילוני. כך יצא שרבנים נפסלו כמועמדים או לאחר בחירתם כאשר הטיחו נגדם טענות של חוסר ניקיון כפיים ו/ או התנהגות פסולה בחיי אישות ו/או במשפט ובחיי חברה , ונפסלו מועמדים שהיו ראשי ערים וכן גם מנהיגים דתיים.

במאה העשרים נתקלנו בישראל בתופעות פסולות אלה בין המכהנים ברבנות ונתקלנו בניסיונות לבטל או לפסול או לחסום דרכם של רבנים לכהונה של דיינים ו/או של רבנים ראשיים. ניסיונות אלה מובאים בחלקם בקובץ “לקטי פס”ד בענייני דת” – 4 כרכים בהוצאת “אוצר הפוסקים” ובעריכת הרב מנחם אדלר.

בתחילת המאה העשרים פרץ סכסוך בא”י שנודע בשם “אל פליטו”. הסכסוך היה בקשר לבחירתו של רב ראשי במקומו של יש”א ברכה שנפטר, הסכסוך נמשך שנים רבות עד שהוחלט להקים מועצת רבנות ראשית ואז נבחרו כרבנים ראשיים- מצד הספרדים: יעקב מאיר, ומצד האשכנזים: הרב קוק וכן נבחרה מועצת הרבנות הראשית.

פרטים על הסכסוך עד לבחירות שהתקיימו ב-1921; הובאו בספרה של רחל שרעבי: ” היישוב הספרדי בירושלים בתקופה העות’מנית” ( עמוד 13 ואילך).

תופעה זו לא הייתה מקרית, סכסוך נוסף פרץ שוב בין העדה הספרדית בירושלים לבין המועמד הרב יצחק ניסים.  העדה הספרדית לא בחלה בכל טענות כדי להדיח ולבטל את בחירתו של הרב יצחק ניסים. לאחר שהאחרון נבחר, הוגש בג”צ בדרישה לפסול את הבחירות עקב פגם בבחירתו. הפגמים שנטען לגביהם נבדקו בבג”צ, והם נדחו פרט לפגם אחד, שנמצא כאשר התברר כי בתרגום העברי של התקנות לבחירות הרב הראשי מאנגלית, נמצא פגם בכך שחסרו בו מילים בעלות משמעות לבחירה. המילים שחסרו בתרגום היו “שהרב הראשי ייבחר מבין חברי המועצה הבוחרת”. אז התברר כי יצחק ניסים לא היה ברשימת חברי המועצה הבוחרת, לכן בית הדין הגבוה לצדק קיבל העתירה וביטל את בחירתו. (ראה בג”צ הרב דיין נגד שר הדתות ואח’ בג”ץ 29/55 ט’ פד”י 997).

בבג”צ נבדק התרגום העברי לעומת המקור האנגלי ונתגלתה טעות בתרגום העברי. טעות זו קרתה בתקופה בה החוק קבע כי במקרה של טעות בתרגומים הנוסח האנגלי הוא המחייב.

ניסיונות אחרים לפסול ולהדיח רב נעשו גם בגולה, בחלב, בדמשק ובבגדד. קצת מניסיונות אלה הובאו ע”י פרופ’ אריאל ירון בספרו “בין תככים למהפכה בשנים 1744-1914”. שם מובא בין היתר עניינו של הרב חזקיה שבתאי, יליד סלוניקי 1862- שנפטר ב-1955 בירושלים.

חזקיה שבתאי למד והוכתר כרב בישיבת בית אל בירושלים, ולאחר מכן נסע כשד”ר של ירושלים וחברון לקהילות ישראל באמריקה, באיטליה, בצרפת, בעירק, בהודו ובבוכרה. לאחר כך כיהן כרב בטריפולי שבלוב ואח”כ נבחר לכהן כרב ראשי בחלב. בקהילה זו כיהן במשך 18 שנה מ-1908 עד 1926. בתקופה זו הוא ביצע תיקונים מועילים לקהילה ועשה רבות לשיפור חיי הקהילה ולחיזוק הקשרים עם השלטון, וכן הכניס חידושים והקלות שעוררו קנאה ותחרות בין חבריה הותיקים של הקהילה ואלה חתרו לכן לפסילתו. הם הגישו תלונות נגדו בטענות שונות בהן נאמר: “שהאיש אינו ראוי כעת לשום שררה”. על תלונה זו חתמו הרבנים דוויק וחמווי והצטרף אליהם הרב שאול סיתהון. הם ביקשו מהרב חיים נחום, מי שכיהן בקושטא חכם באשי (רב ראשי) באימפריה העות’מנית וחלש גם על מינוי רבנים ראשיים מחוץ לאיסטנבול. הרב חיים נחום קיבל את התלונה ומינה שני רבנים: הרב רפאל דוד סבן ויצחק שאקי, שיצאו לחקור הפרטים העובדות בחלב (ארם צובה) ולהגיש לו דו”ח על הממצאים שלהם. ועדת חקירה זו הגיעה לארם צובה, ולאחר החקירה הגיעה מסקנה שהתלונות היו דברי בלע שלא היה להן שחר, והן נבעו מקנאה ועלילות כדי לפסול אותו מתפקידו.

       הרב בצעירותו                           הרב חזקיה שבתאי בערוב ימיו

 

וכך נאמר בדו”ח שהגישו:

“ובכן גדול אדוננו ורב אחרי שבע חקירות שחקרנו ודרשנו על דבר אמת וצדק בשום לב מבלי הטות ימין ושמאל זאת עלתה מצודתנו שהטוב והישר בעיני אדם ואדם הוא זה הראשונה – שכבוד מע”י דרה”ג שכיהן איתן יהיה מושבו ראש וקצין על עדת ישראל נציב אחד בארץ כאשר היתה באמנה ולא יהין שם אדם לפצות פה ולצפצף נגדו חלילה כי כל דרכיו משפט אין בהם – נפתל ועקש ובאמונה הוא עושה, והוא יהיה השליט להעדה ולהקים דיינים ושופטים בארץ להרחיק אדם את אשר אין עטרת הדיינות הולמהו ולבחור ולקרב את אשר ימצאו מוכשר למשרה הכבודה הזאת, זאת שנים שאלו בני אדם הנקובים בשמות הרב שאול דוד סתחון המ’ הבאה ואחיו אליהו דבאח, ידדיה מאמיא ואחיו יוסף מאמיא דוד סלוירי דוד סת’ אברהם אזערי ואהרון היו –  המסכסכים ומדרהוים הרב בתלונות ותאונות שוא ודבר כזב ומדברים סרה על מע”י דרה”ג עליון ועל משטרו ואשר כל מגמתם לבלע ולהשחית כרם ה’ צבאות ולצוד במים עכורים ולהבנית מחרבן חערח ראוים לעונשם קשה ולהרחיקם מתוך העדה עד אשר ישובו מדרכם הרעה וממעללים הרעים וכל העם ישמעו ויראו ולא יוסיפו בני עולה לענותו ותשקוט הארץ.”

חזקיה שבתאי, שבינתיים חזר לירושלים, נוקה מכל פגם, ומונה לכהן כרב ראשי לעדה הספרדית, ואח”כ נבחר כחבר מועצת הרבנות הראשית וכיהן כאב בית הדין הרבני עד לפטירתו.

בהלווייתו, רבת המשתתפים, הספידו אותו הרבנים הראשיים לישראל וכן חברי מועצת הרבנות הראשית, בהלווייתו השתתפו ראשי העדות השונות נציגי מוסדות דתיים וחילונים ותלמידים בני העדות השונות.

חלק ממחקריו של הרב חזקיה שבתאי הובאו בשני כרכים שונים – “דברי חזקיה” – ובהם חידושים לפתרון סוגיות. ראה אוסף פסקי הדין של הרבנות בהוצאת “אוצר הפוסקים” ו”המועצה הדתית” כרך א בעריכתו של הרב אדלר.