ירושלים נוכח החלטת האו”ם 1947

עם ההחלטה על חולקת ארץ ישראל בין המדינה העברית ובין המדינה הערבית נתקבלה גם ההחלטה שירושלים תהיה עיר בינלאומית.

גורלה של ירושלים, עיר הנצח, נחרץ על ידי האומות המאוחדות לאחר שיקולים רבים; כי גדולים הם הקשיים והבעיות שנתעוררו ושיתעוררו כתוצאה מהחלטה זו, ולמוסד בין לאומי כמו האומות המאוחדות תהווה ירושלים אבן-בוחן לקיום המוסד. אך לא רק מבחינה מדינית גרידה תהווה ירושלים אבן-הבוחן כי מבחינה פסיכולוגית תהיה השפעת התוצאה של ההחלטה הרבה יותר חשובה. אל ירושלים זו נשואות מליוני עניים ולבבות והיא קשורה קשר בל ינתק בתולדות שלשת הדתות: היהודית, הנוצרית והמוסלמית. לכאן ינהרו וישאפו להגיע מכל קצוות העולם, ושם העיר ירושלים עולה על דל שפתי המאמינים, בני הדתות האלה, כמעט יום יום. מכאן שעם הצלחת התכנית להקמת עיר בין-לאומית יאמין העולם כולו בכוחה העליון של מועצת האומות המאוחדות להשכין שלום של קבע בתבל.

ירושלים משמשת סמל לנצחי. קורות ימיה של העיר היקרה הזאת נעוצים כבר באלף השני לפני הספירה הנוצרית. עמים רבים כבשו אותה וחיו בה. לא פעם הופלו חומותיה ואש שולחה בה, אבל גורלה קשור כנראה בגורל אנוש. כל עוד יש יצור חי בעולם תמשיך ירושלים את קיומה. דברי הימים של העיר הזאת שלובים בתולדות שלושת הדתות החשובות ביותר בעולמנו. וההיסטוריה של העיר הזאת קשורה בתולדות עמים רבים. פה נולדו, חיו, כבשו, נגפו ומתו לאומים מלאומים שונים. עמים שאבדו מן העולם כללו כוחותיהם בסביבה זו אך ירושלים נשארה ותישאר לעד.

ירושלים העיר מתנוססת על הרי יהודה. תחת שמי תכלת זכים. ויש ועבים יעטפו אותה ואז ישוו לפניה הדרה קדושה, חן והוד. ירושלים של היום פזורה על ראשי כמה וכמה הרים ושטחה רחב מאוד כיום. פה ושם מוצאים אנו כמה וכמה עסקים בזעיר אנפין, ומורדים ואוכפים שונים. אבל הבניה החדשה על רחובותיה המרוצפים ושל בתי האבן הלבנים מכסים את מרבית התבניות הגיאולוגיות האלה.

המהלך ברחובות ירושלים משתאה בכל כמה צעדים, והפתעות אין מספר מוכנות לו בכל אשר יפנה. ערב רב, שלל צבעים וגוונים יש כאן בכל פינה. מטבע הדברים הוא, ואין כל זרות ברב גווניות זו כי כל אחד מוצא בירושלים את אשר יבקש, היהודי את הכותל המערבי ומקום המקדש, המוסלמי את מסגד עומר ומסגד אל אקצה, והנוצרי את קבר ישו ומקום הולדתו. ואגדות אין סוף וסיפורים למכביר שלובים בתולדות כל אבן וסלע אשר בתוככי ירושלים.

העיר ירושלים מורכבת עתה משני חלקים חשובים. האחד הוא שטח העיר העתיקה והשני הוא שטח העיר החדשה. העיר החדשה החלה את חייה בשנת 1860 עם הקמת השכונה ימין משה – השכונה הראשונה מחוץ לחומות העיר. מאז ועד היום גדלה ופרצה העיר החדשה, ועתה עטורה ירושלים החדשה בבניינים גדולים ומודרניים. כאן מרכז משרדי הממשלה, הסוכנות היהודית, האוניברסיטה העברית. כאן עורק החיים העיקרי של שלטון הכיבוש הבריטי בארץ וכאן מרכז המוסדות היהודיים, החילוניים והדתיים, הסוציאליים והתרבותיים. כאן אף נטו את משכנן חברות מסחר בין לאומיות גדולות העוסקות בנפש, בתעופה וכדומה.

העיר החדשה בנויה שכונות שכונות. כל שכונה מאכסנת בתוכה בדרך כלל את יוצאי ארץ אחרת. מכל קצווי הארץ נאספו הנדחים ונתקבצו יחדיו בעיר הקודש. הספרדים, התימנים והאשכנזים למיניהם בנו כאן בתים לחיות בהם ולקומם את ההריסות.

מתחילה היו נבנות שכונות אלה מתוך התחשבות בגורמים שונים: המרחק מן העיר העתיקה ומדרך המלך, הדאגה לאספקה של מזון ומים וכדומה. כך למשל נמצא כי שכונות אלה יכלו להתקיים על מלאי המים שבבארות החצובים באמצע השכונות או שהשערים היו נסגרים בשעת סכנה ואין יוצא ואין נכנס לשכונה.

עם הגלים של העליה השניה והשלישית נשתנו פני ירושלים החדשה שהיתה מפוזרת לשכונות. כבישים חברו עתה את משכנותיה ובתים חדשים כיסו את פני המקומות החשופים שבין השכונות החדשות ובין העיר העתיקה. ברם קצב הבניה לא הסתגר בארבע אמות אלה ומעתה קמו פרוורים חדשים בקצווי העיר. פרוורים אלה פארו את עיר דוד וירק ועצים כיסו את השממה שהיתה נסוכה על ההרים שמסביב.

אולם לתייר, לעולה החדש, ולמבקר סתם, ירושלים העתיקה היא המעניינת ביותר. פה נמצאת החומה המקיפה את העיר ירושלים על כל היכליה, מסגדיה, צריחיה, ובתי הכנסיות. חומה זו נבנתה על ידי התורכים בשנת 1517. מספר שערים גדולים מאפשרים את הכניסה לתוך המבואות האפלים והרחובות הצרים. בין השערים החשובים ביותר נמנים: שער יפו ושער דמשק. חשיבותם באה בעיקר בגלל מצבם הגיאוגרפי. שערים אלה פונים לצד מערב והם היוו ומהווים קשר עם יפו, הים ודמשק העיר.

ובתוך החומה מופיעות בפני הזר תבניות וצורות בניין שונות. מדרגות האבן הרבות, מרצפות הרחובות הצרים והאפלים, מתחת לקשתות הסהר, משמשים אבני נגף ללא רגיל להלך בהן וזהירות רבה נדרשת לפני כל פסיעה ופסיעה. אף הקירות המטים כאילו לנפול מטרידים את מנוחתו של ההלך כי בקושי ובנס כמעט עומדים כאן קירות בעלי קרביים ועגולי בטן. אך נראה כי היסוד לבניינים אלה מוצק הוא והפחד מפני מפולת פחד שוא הוא. עיני ההלך, הממשיך בדרכו, תתקלנה בצבעים שונים ובסגנון בניה אחר על כל שעל ושעל. הנה פה בניין בנוי בסגנון ביזנטי, ערבי, צלבני או תורכי, ופה ושם שרידים ארכיאולוגיים מן התקופה הכנענית ומתקופת בית ראשון ושני. כל אבן ואבן כאן מספרת על קורות עבר עשיר. והטבע עצמו, אף הוא יוסיף לסיפורים אלה באמצעות שליחיו השמש, המים והצמחיה. ואת סיפוריו קוראים אנו באבנים, בבתים ובנדבכים השחומים והאפורים או על גבי הגדרות והחצרות המכוסים בעובש, טחב או צמחים יבשים.

ואם לגבי ירושלים החדשה ייתכן לומר כי מכל כנפי הארץ נתקבצו לכאן על אחת כמה וכמה נכון הוא הדבר ביחס לעיר העתיקה. אך מחוץ לחלוקה של כוללים שונים, בהתאם למוצא התושבים, קיימת כאן חלוקה עדתית איזורית. כאן בתוך החומות שוכנים יחד כל אחד ברבע שלו בני העדות: המוסלמים, הנוצרים הארמנים והיהודים.

אולם מחוץ להבדלים הבולטים שיש למצוא בכל רובע ורובע, בין מבחינה דתית או עדתית, יש כאן חלוקה אחרת לרחובות, לסמטאות ולשווקים. הסוחרים, בעלי המלאכה למיניהם, החנוונים, הקצבים וכדומה, מרוכזים ברחובות נפרדים ואם יש בנפש האורח לקנות איזה דבר וידע כי למבוא זה או אחר עליו לפנות.

לכאורה שקט ושלווה צריכים לדור יחדיו בעיר הקדושה אולם למעשה שונים הם פני הדברים. קנאות דתית עוורת כובשת את הלבבות עם משב הרוח הקלה ביותר, כל זעזוע ו שינוי בפוליטיקה יראה כאן את רישומו. ויש המנצלים זאת, ולא פעם עדים אנו למחזות בהם יצא המון ערבי סוער לכלות חמתו שפרצה עקב נאום הסתה שנאמר באחד המסגדים.

היו תקופות בהיסטוריה בהן ראינו מלחמות על רקע דתי, אולם עם ההתפתחות התרבותית פסקה הקנאות הדתית ובמקומה באה הלאומיות ואחר כך שמשו לא פעם המשבר הכלכלי או מלחמת מעמדות כגורם חשוב להתפרצות המלחמות.

האנושות מנסה עתה לפתור את כל הבעיות, המטרידות את התבל, בדרכי שלום, ומבקשת דרכים להימנע ממלחמה. בין יתר השאלות הכאובות שבעולם נמצאות שאלת היהודים, ארץ ישראל, וירושלים.

עם ההחלטה על החלוקה ניתן פיצוי מה לעוול שנגרם לעמנו במשך אלפים שנות גלותו. אך את ההחלטה הזאת יש להוציא לפועל ועל המוסדות הבין לאומיים להתערב כדי לקיים את רצון המליאה של האומות המאוחדות. היהודים באשר הם שם, והעולם בכללו, עוקבים בחרדה אחר הנעשה בארץ הקודש, ובירושלים בפרט, לראות היתוקן משהו מן העוול והישרור השלום בעולם. שעת מבחן גדולה היא זאת בעולמנו ונראה ידו של מי תהיה על העליונה: יד תלמידו של היטלר או יד המגן העברי על הישוב היהודי ועל הצדק והשלום בכלל.