כתב יד עתיק מסודות הקבלה נתגלה בכריכת ספר ישן שהתגלגל במחסן של דירה נטושה

במסיבה חברתית בבית ידיד פרופ’ א. הרפז, שנתקיימה לפני כמה חדשים, נפגשתי עם פרופ’ ר. ירון, חברי מן המחזור הראשון של הפקולטה למשפטים, מי שנתפרסם ברכישת אוסף ששון, ומומחה במשפט רומאי, המכהן כיום כמנהל בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים. השיחה קלחה על השנים שעברו מאז לימודינו בפקולטה. תוך כדי העלאת זכרונות עמדנו וגלגלנו על תחביבים שכל אחד מאתנו עוסק בהם בשעות הפנאי שלו. כך יצא ששמעתי סיפור מרתק על כתב יד עתיק שפרופ’ ירון גילה בכריכה של ספר נושן שהוא קנה בחנות לספרים עתיקים בארץ. כתב היד היה יחיד במינו, והוא קודקס חוקים מלא מן המאה ה-15, במדינה באירופה.

נתברר לי כי כורכי הספרים במאות שעברו, היו משתמשים בכתבי-יד או בדפי ספרים ישנים שהיו מדביקים ולוחצים אותם כדי שיהוו חלקה הקשה של העטיפה או הכריכה של הספר. ומכאן שניתן לגלות כתבים עתיקים בכריכות של ספרים ישנים.

נזכרתי שבבית הורי היו ספרים שעברו בירושה מזה דורות, ולא היה לנו יחס מיוחד אליהם כי לא עסקנו בכתוב בהם, ושיני הזמן, רטיבות והחרקים למיניהם אכלו אותם. חלקם נזרק לפח הזבל וחלקם הונח בעלית הגג, בה המשיכו מכרסמים למיניהם לכלות את הנותר מהם.

החלטתי להציץ שמא אציל משהו ואעלה איזה כתב יד עתיק. בבואי למחסן דירת הורי, שהיה עזוב מאז פטירתו של אבי ז”ל, מצאתי קורי עכביש שכיסו ספרים רטובים ולחים ובהם דפים רקובים ורקומים בחורים של חרקים למיניהם. למרבה הפתעתי מצאתי שם ספר בלי שער, מודפס בחלקו ברש”י בחלקו בעברית. הוא נראה לי עתיק והכריכה שלו היתה בלויה וקרועה קמעה, אך מתוך הקרעים בצבץ כתב יד עתיק.

צלצלתי לפרופ’ ירון וזה שמח לעזור ולבדוק החומר. לא ארכו הימים וקבלתי הספר בחזרה עם דו”ח מעניין שאני מביא אותו בלשונו המליצית של מחברו – ש. צוקר – מעובדיה המוכשרים של הספריה הלאומית.

“בדקתי את הקטע. הוא בלי ספק מכתבי ר’ חיים ויטאל: בתוכנו הוא מתאים ל”ספר עץ חיים” היכל ד’ (היכל אבא ואמא”) שער ב’ טו (“שער הזיווגים פרקים ה-ו / המקביל ל: שער ההקדמות מתוך שמונה שערים לרח”ו, דרוש יא (בענין אבא ואמא, בינה ותבונה יעקב ולאה ורחל” ירושלים תשכ”א עמ’ קפד-קפה.

אך אין הטכסט זהה עם הנ”ל אלא מתאים בתוכנו בלבד. אילו היה זה קטע גדול יותר הייתי ממשיך לחפש את העריכה המתאימה (כגון בס’ “מבוא שערים”) והייתי דומה אז למחפש ספינה קטנה על פני הים הגדול, אך כיוון שהקטע הוא קטן הכמות והאיכות, אמרתי אשים כאן קנצי לחיפוש (כדי שלא אדמה למחפש “גרגיר חרדל בתוך הים הגדול – כדימוי החביב על ר’ חיים ויטאל או האר”י רבו…)”.

להלן תמונה של הדפים שנחשפו מתוך הכריכה.

שמחתי על התוצאות ובמיוחד נהניתי מן הפיוט והמליצות של מחברן, וכמעט ואמרתי סוף לדבר, אם כי המשיך להעסיק אותי מחברו הנעלם של הספר שהיה, כאמור, בלי שער ובלי שם.

ברם, מה עושה אדם כשראשו מתפנה מעסקי יום-יום? מתחיל הוא לעסוק באהבה / תחביב והוא מגלגל שיחה ועוסק בענינים שבשאר רוח. וכך יצא שתוך כדי שספרתי מציאתו של כתב היד שבכריכה הצצתי שוב לספר עצמו וניסיתי להעלות מי הוא מחברו ומה דמותו של המקובל חיים ויטאל, שחי בפת במאה השש עשרה, והנה נתגלה בפני עולם המקובלים ותולדות חייהם של חיים ויטאל ורבי האר”י הקדוש.

רבי חיים ויטאל הידוע בשם מהרח”ו נולד בצפת, שהיתה אז בשיא פריחתה הכלכלית והרוחנית. הוא נולד בשנת ש”ג לערך (1542) ונפטר בדמשק בשנת ש”פ (1620). רבותיו בתלמוד ובתורת הסוד היו משה בר חיים אלשיך שהסמיכו כרב בדמשק: ומשה ב”ר יעקב קורדוברו, אבי חכמי הקבלה בדורו ואחד מראשי עמודיה. מספרים על ר’ חיים ויטאל כי שנתיים וחצי עסק בחכמת האלכימיה ויהגה איך להוציא זהב ממיני מתכת שונים. הוא היה תלמידו של האר”י הקדוש (רבי יצחק לוריא אשכנזי) שנולד בירושלים ב-1534, ושחי בצפת מ-1568 עד לפטירתו ב-1572. זה הניח יסודות חדשים לשיטה ה”קוסמית” בקבלה.

מסופר, כי שני בעלי הסוד נפגשו על שפת ים-כנרת, מול חלון בית כנסת עתיק יומין, ושם השקה האר”י את חיים ויטאל מבארה של מרים וימסור לו רזי רזים ומפתח הסודות של חכמת הקבלה. חיים ויטאל חיבר ספרים רבים בקבלה וכולם נשארו אצלו בכתב יד. סמוך לפטירתו בדמשק, ציווה כי יקברו את כל חבוריו עמו ובקשתו נתקיימה. מסורת מספרת כי הר”י צמח, בעת בקורו בדמשק, בכדי להשתטח על קברו, הוציא משם כמה כתבי יד שנדפסו אח”כ, ואלה נודעים כיום בספרי מהרח”ו. החיד”א בשה”ג מקדיש לו ערך גדול ומפורט ונאמר שם כי האר”י ציווה ששום אחד מתלמידיו לא יכתוב דברי תורתו זולת מהרח”ו. משום מה לא הרשה מהרח”ו להעתיק את כתביו בחייו; אלא שבשנת 1587 לערך, חלה במחלה קשה והיה מוטל זמן רב חסר הכרה ואילו חכמי צפת שיחדו את אחיו הצעיר כדי שירשה להם להעתיק 600 גליונות מתוך כתביו. כך ניתנו הגליונות למאה סופרים ואלה העתיקום במהירות במשך שלושה ימים.

ר’ יעקב צמח בספרו “קול ברמה” מזכיר שקנה בכסף מלא מחבורי האר”י וחיים ויטאל “שהיו גנוזים עד אז”. לפי האגדה עשה הרבה עם ר”ח אזולאי הפסקות ויחודים, עד שהר”ר חיים ויטאל נתגלה אליהם בחלום והתיר להם לחפש בקברו ולהוציא משם כתבי היד שציוה לגנוז. באופן זה בזבז את כל הונו, ובימיו האחרונים חי בדוחק גדול ונאלץ למכור אחדים מחבוריו שבכ”י ודווקא החשובים שבהם לכל המרבה במחיר.

עיקר פעילותו הספרותית של ר’ חיים ויטאל, קובץ בשני חבורים מקיפים ספר “עץ הדעת”. הראשון היה השם הכולל לכל הכתבים שבהם קיבץ את תורת רבו האר”י, ואלה עברו כמה עיבודים ועיבודים שבהם השקיע יותר מ-20 שנה. המהדורה הראשונה נשארה בידי בנו וזה לא הרשה להעתיקה אלא הוא ערך אותה מחדש וסדר ממנה אותם “שמונה שערים” שנפוצו הרבה ונחשבו אצל מקובלי ארצות המזרח וא”י לנוסח המוסמך ביותר של קבלת האר”י. במשך 200 שנה נפוצה מהדורה זו רק בכתבי יד שבהעתקם עסקו סופרים ומקובלים רבים. רק במחצית השניה של המאה ה-19, נדפסו כל “שמונה השערים” בשבעה כרכים בירושלים, בהשתדלות מקובלי “ישיבת בית אל”.

ואולם עדיין לא פתרנו מה לכתב-יד עתיק זה בכריכתו של ספר לא נודע. עיינתי שוב בספר ומצאתי שם הקדמה של המדפיס המהולל את המחבר דוד פארדו מק”ק אספלטרו. אשתי אז הציצה באטלס וגילתה לי כי אספלטרו היא ספליט שעל הים האדריאטי, ביוגוסלביה של היום. מכאן חזרתי שוב לדוד פארדו.

כאן הצטרף לחפושים בני, צבי אליהו, בן ה-10, ותוך עיון (באנציקלופדיה העברית ובספרו של פרומקין על “תולדות חכמי ירושלים” כרך ג’ ע’ 94), העלה כי הגאון דוד פארדו נולד בוינציה 1718 ונפטר בירושלים ב-1790. בתחילה היה מלמד תינוקות ואח”כ ראש העדה ורב בק”ק ספאלטו (איספלוט) בדלמציה, שביוגוסלביה של היום. היה רב, מחבר ופיטן, זמן מה שרת כרב העיר בספלוט, מ-1760 שרב בסריבו במשך 13 שנה; ואח”כ עלה והתישב בירושלים ונמנה על גדולי רבניה ועמד בראש ישיבת “חסד לאברהם”. חיבר חבורים רבים ופרושים על המשנה, באורים לדברי רש”י מפרוש התורה, וכן חיבר “מכתם לדוד” שאלות ותשובות; פיוטים ותפילות שחיבר נכללו במחזורי הספרים; נוסח שלו “לעבודה” ליום הכפורים, שנתקבל בנוסח הספרדים נכלל בספר “שפעת רביבים”.

בדיקה נוספת בספריה הלאומית גלתה לי כי שמו של הספר הוא “שכיות החמדה” ושם מחברו דוד פארדו וזמן הדפסתו 1811 בוינה. אני מביא בזה תצלום השער שלו עם העטורים בדף הראשון. כל אלה היו חסרים בספר הישן שהיה בבית הורי.

הנה כי כן, כתוצאה מהתעניינות בכתב היד הגנוז שנמצא בכריכת הספר העתיק, נתגלה לנו שוב סיפור עליתה ופריחתה הכלכלית והרוחנית של צפת במאות ה-16-17 וסיפור עליתם של גולי ספרד לצפת וכן סודם של מיסדי חכמת הקבלה, ואח”כ עליתה ופריחתה של ירושלים במאה ה-18.