מורשתו של בית סבי

חמישים שנות חיי  סבי, שמואל משה מזרחי, היו בשלהי תקופת השלטון הטורקי, בארץ ישראל. בתקופה זו חל שינוי יסודי בהרכב האוכלוסייה היהודית, וכתב בה פריחה של רעיון הציונות, וכן ראשיתה של הגשמת חלום השיבה לארץ האבות וראשית ההתיישבות העירונית והחקלאית. סבי נולד בשנת 1867 ונפטר בשנת 1918 בירושלים.

הייתה זו תקופה בה דעכה האימפריה העות’מאנית. זו הלכה ונחלשה והפכה “החולה של אירופה”, ניסיונות המהפכה של “הטורקים הצעירים” נגד שלטונו היחיד והבלתי-מוגבל של עבדול חמיד השני (1876 – 1906) והקונסטיטוציה הטורקית משנת 1876, לא הביאו לריענון בעקרונות של חופש ושוויון ומוסדות השלטון היו מסואבים. הקמתו של בית הנבחרים החדש לא שינתה את המצב, לא מבחינה כלכלית ואף לא מבחינה מדינית.

בתקופה זו אנו רואים אירועים היסטוריים שהטביעו חותמם על האנושות, בהם  משפט דרייפוס בצרפת והמחשבה הציונית שעלתה בעקבותיו. כמו-כן, אנו פוגשים  התעצמות של מדינות כמו צרפת, אנגליה, גרמניה, אוסטריה ורוסיה לעומת היחלשותה של האימפריה העות’מאנית. בסיומה של אותה תקופה פרצה מלחמת העולם הראשונה.

בתקופה זו פרחו והופצו שיטות המחקר ההיסטורי ומדעי החברה ותגליות מדע לקידום האנושות. אלה שיפרו את חיי היום-יום בכל מקום,  התעשייה פותחה ונסללו דרכי תחבורה חדשים וכן נחנכה תעלת סואץ בשנת 1869. ובפינת הים התיכון אנו מוצאים את העלייה החלוצית של אנשי “בילו” משנת 1882 – עליה ראשונה זו שיצקה תוכן להתיישבות, בהקמה של ישובים חקלאיים.

כאן הולכת וגוברת התעניינות הקונסולים של המעצמות האירופיות, וזו של ארצות הברית בארץ ישראל ואלה שאפו להרמת קרנם בפריסת חסותם על יהודים ומוסדות דת של יהודים וגויים בירושלים ובארץ ישראל. כאן מרגישים זאת בהתעצמות של הישוב היהודי הספרדי והאשכנזי. בקוריו של מונטפיורי הביאו ליציאת בני הישוב בירושלים אל מחוץ לחומת העיר העתיקה. בתקופה זו צף ועולה הרצון לשפור תנאי המגורים ולהקמת  שכונות חדשות מחוץ לחומה. החל תהליך של פרודוקטיביזציה של הישוב.  שכונות חדשות, נבנו, בהן מחנה ישראל (שכונת המוגרבים), בתי משכנות שאננים והוקמה טחנת רוח, וכן שכונות נחלת שבעה, מאה שערים ועוד. ירושלים הלכה והרחיבה גבולותיה.

ביקורו של הקיסר וילהלם ופגישתו עם הרצל בירושלים בנובמבר 1898 משך תשומת לב כללית,  פעולותיהם של מנהיגי הישוב דאז הביאו לשנוי מערכות הישוב. הישוב היהודי הפך מגוף שחי על חלוקה ותמיכה, לגוף שמחייתו על עבודה, מלאכה, מסחר וחרושת זעירה.

העם היושב בציון התעורר. באו חלוצי האומה בעלי יכולת. השקעות הברון רוטשילד שמשו קטליזטור לתהליך זה. בתקופה זו נוסדו פתח-תקוה, ראשון לציון, ראש פינה, משמר הירדן, זיכרון יעקב ועקרון.

ביובל זה אנו רואים את הניצנים לתחיית העם ושיבתו לארץ ישראל.

בתקופה זו פורחת גם העיתונות העברית, ספרי זיכרונות ומחקרים מתפרסמים בירושלים, כגון נדפסים ספריהם של לונץ, יהוסף שוורץ, אליעזר בן יהודה, יהושע ילין, אפרים כהן-רייס ואחרים.

תקופהׂ זו נחקרה מאספקטים שונים שלה, ברשימתנו  אין לנו מטרה לסקור את התקופה, אלא לתאר על רקע תקופה זו את תולדות חייה של משפחה ותיקה ושורשית בירושלים. משפחה שחיה את חייה פה מזה מאות בשנים וממשיכה את קיומה בחיי היום-יום בארץ.

לא פעם שאלתי מה המורשת הרוחנית או החמרית ששמואל משה מזרחי, שאת שמו אני נושא? במבט לאחור שקעתי בהרהורים ובמחשבות, האם הדמות הפטריארכלית של רב ספרדי, דמות הניבטת אלי מתמונתו, מעבירה אלי מסר כל שהוא. כך התחלתי במסע אחורה, חוקר ונובר, ומעיין בכל פרט ופרט ובכל מסמך או חומר שנקרה בדרכי או הגיע לידי.

תמונה של סבי:

התמונה, משנות העמידה שלו, מצביעה  על רב יהודי, לבוש ג’ובה (גלימה שחורה והדורה), עם זקן הדור ומטופח, עיניים פקחיות, ולראשו מצנפת, העשויה מתרבוש רחב ונמוך, וסביב המצנפת  כרוכה יריעה של משי שחור עם קפלים שהוסיפו לה נוי.

ממסמכים שהגיעו לידי הבנתי שבתחילה הוא גר עם משפחתו בחצר (קורטיג’ו) של יצחק ברוכיאל אל אחג’י (בעל המסעדה), ברחוב השלשלת, ליד בית החולים משגב לדך בעיר העתיקה בירושלים, ובסוף העשור הראשון של המאה הנוכחית יצאה המשפחה מבין החומות ועברה לגור בביתה בשכונת משכנות, בעיר החדשה.

תמונתו של סבי העלתה בפני את ישיבות בית הדין הספרדי. בית הדין היה מורכב תמיד משלושה דיינים והיה מתכנס, לסירוגין, לתקופה של שלושה או ארבעה חדשים בשנה, שנתחלפו, בהם הדיינים היו מסובים על ספה עם מזרון קש ועליה כרי קש קטנים. לפניהם ניצב שולחן עץ פשוט, ולצדם מספר ספסלים וכסאות. מן הצדדים ניצבו ארונות ספרים, ובהם ספרי הלכה. לצד חברי בית הדין ישב סבי, ח’ [חכם?] שמואל מזרחי, כפי שעשה זאת אביו, לפניו, ח’ אלעזר אלי מזרחי. שניהם שמשו כספרא דדיינא. סבי נטל חלק בישיבות ביה”ד וניהל ענייניו בתבונה, ולעתים ניסח את פסה”ד, בסגנון שהצטיין בעושרו המליצי. כתב ידו הברור והנאה ניצב לנגד עיני בפרוטוקולים ובפס”ד, בעלים מצהיבים, וכן בפנקסי גבאים של בית הכנסת, בשני העשורים האחרונים של חייו.

פסה”ד והפרוטוקולים של ביה”ד, שעסקו בענייני משפחה ואחרים, כתובים בכתב ידו של סבי, יעברו מאב לבן, להיות לעדות עולם על צוואה ונחלת אבות הקשורה בהם.

פנקסי הגבאים של “ק”ק גדול” הריב”ז נשארו במשפחה 100 שנה רצופות, כאשר כל דור, במשפחת מזרחי, מוסיף וכותב בהם, כשהוא ממלא את תפקידיו ומשרת בקודש בבית כנסת קדוש זה בעיר העתיקה בירושלים.

בארונות הקיר בבית הוריי היו ספרי קודש וספרי שו”ת עתיקים. אלה היו מתפוררים למגע יד אדם. אלה היו הולכים ונעלמים מדי שנה בשנה, לפני הפסח, שעה שבני הבית ערכו ביעור חמץ וביעור המכרסמים.

מקורות המחיה בימים ההם: פנקסי החשבונות ניצלו מכליה ולא ידעתי למה, עד אשר בקשתי מידידי, ר’ אפרים לוי, לפענח לי את הכתוב בהם. הם היו כתובים בכתב יד, חצי קולמוס, והמילים בלתי מובנות לי, עד אשר ידיד זה העלה את תכנם בכתיבה תמה, ובכתב פניני. שקעתי ועיינתי בהם שוב ושוב ומאז נתגלו לי חוליות מקוריות נוספות בשרשרת חייו ופועליו של סבי.

כאן נתגלתה לי דמותו הרוחנית של אדם ישר, שהקפיד לנהוג ביושר, אף בשווה פרוטה קטנה של נחושת (קש”ן). כאן עומדת לנגד עיני דמותו של רב ושליח דרבנן, ושליח מטעם עצמו, שרשם כל הכנסה והוצאה שהייתה לו, בין לצרכיו הוא ובין לצרכי משפחתו וצרכי שולחיו.

חשבון ההכנסות של תלמיד חכם זה מאותם ימים (סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים עד 1917) מצביע על מגוון מקורות המחיה שלו אז: סופר בי”ד, שכר שליחות, הכנסות משכירות – כחזקרו, הכנסות ממסחר באתרוגים ובדים, הכנסות מחלוקה של הכולל (לפי ליסטס – רשימות של בית רוטשילד וישיבת פרידה). אלה היו המקורות למחיתו ולכלכלת משפחתו.

סבא שמואל נשא לאישה את שמחה, שהייתה בתו המאומצת של הרב המקובל ר’ בכור אהרון אלנקווה (בא”ר אלנקווה), ששימש כאב”ד הספרדי בירושלים.

לשמואל ולשמחה נולדו 5 ילדים והם 1. תינוק שנפטר בינקותו 2. אליהו מאיר מזרחי – אביו, של כותב רשימה זו 3. רפאל אפרים מזרחי, בוגר הסמינר למורים, שנפטר בצעירותו 4. שרה התחתנה, בהגיעה לפרקה, עם הסוחר הדמשקאי מתתיהו סיתהון, ו- 5. ויקטוריה, שנקטפה בהיותה קטינה. החשבונות שבפנקסים הם בנפוליאונים מזהב (ערכם היה אותה שעה 20 פרנק לנפוליאון לפי 109 – 124 גרוש לנפוליאון), מג’דים וגרושים.

תוך עיון בחשבונות גליתי כי סבי שהה כשלושה חדשים בקושטא, ביירות ודמשק, נסיעתו לקושטא הייתה בכוונה למכור חנות ברובע גלטה, שבקושטא, חנות שהוא וגיסיו, ירשו מבכור אהרון אלנקווה. ברשימה מפורטת של ההוצאה מופיעות “בעד בילטו די פלוקה די ואפור (כרטיס נסיעה באניית קיטור) שמן זה פר (רכבת) טוטון (טבק) והוצאות לנסיעות בעגלה.

בפנקסים אלה מצאתי התחשבנות כספית בינו לבין גיסיו, חיים מוטרו – עסקן צבור וסוחר באתרוגים ובדים, שהיה נשוי לאסתר אחותו של שמואל, סבי.

גיס אחר, היה ר’ חזקיה שבתאי, לימים רבה הספרדי הראשי של ירושלים וראב”ד, בעלה של חנולה (נפטרה בכ”ג אב תש”ט).

גיס שלישי היה ר’ יהודה כהן שאקו מורה ב”דורש ציון” ופורת יוסף – בעלה של מזל (שנפטרה ביום ח’ תשרי תשט”ו).

בפנקס ההכנסה מצאתי כי מקור הכנסה אחר היה לו מכך ששימש כחזן בריב”ז, ולאחר מכן התברר לי כי היה לו קול ערב. הסופרים יהודה בורלא, יעקב יהושע וכן שאול מלאכי אנג’ל מעלים בספריהם, בערגה זכר קולו הערב שהיה רווי עצבות וגעגועים.

חבריו, מאותה תקופה, הם הרב ב”צ קואינקה, ראב”ד בירושלים, שהיה סוחר בדברי יודאיקה ובכתבי יד עתיקים, המו”ל של “המאסף” שלמה יהודה פניג’ל, והרב בן ציון חי עוזיאל – מי שלימים נבחר לכהן רב ראשי “ראשון לציון”.

אשתו שמחה, סבתי, נפטרה בכ”ד ניסן תרפ”ו – 1926. דמותה הנבטת מן התמונה מצביעה על אישה בעלת עיניים כחולות. אישה יפה ומלאת חיים ואומרים שהיא ניחנה בקול ערב. היא התאבלה ימים רבים על מות בנה. עם שירי הקינה, שהייתה מקוננת עליו, נמנה גם השיר הבא:

ובעברית (שיח היסמין שהיה נטוע בגני, איני יודעת מי בא לעקרו בהיותי עוד בגני)

ברשימות מצאתי עוד את שמות הנימולים על ידי סבי שהיה מוהל, את כלי המילה שלו מצאתי בתוך בהול – קאשה (ארגז מעץ), ליד מיטתי בבית-הורי. בכל פעם שפתחתי אותה נדפו ממנה ריחות חריפים ונתפזרו אבקות. בתיבה זו היו  כלים, שכאשר גדלתי, הבינותי שהם סכין המילה ואבקות תרופה של המוהל. אהבתי לפתוח תיבה זו, להציץ בה, להריח את ריחותיה ולשקוע בחלומות וזיכרונות העבר.

[במאמר זה ערכתי הרבה תיקוני דפוס והגהה עד כאן, לא כולל הביבליוגרפיה.

לבדוק בפרסום שלהלן אם ערכו תיקונים]

לבית אבותינו/ 3  4 – עמוד 71 אייר תש”ן מאי 1990)

ביבליוגרפיה

  1. רקע מקומי לנעשה בירושלים באותה עת ראה:

     א. הרובע היהודי בירושלים העתיקה – מאת שמואל אביצור, פרקים בתולדות

         הישוב היהודי בירושלים כרך א’ ע’ 9 – 44.

     ב. רחל שרעבי, הישוב הספרדי בירושלים בשלהי התקופה העותומנית 1893 –

         1914.

  1. “יהודי המזרח בארץ ישראל”, מאת מ.ד. גאון ע’ 393 )
  2. “הצוואה ונחלת האבות” מאת ש. שמיר בעתון במערכה גליון 200 ספט. 1977

      ע’ 38 ג’רוסלם פוסט מגזין מיום 28.10.77.

  1. חותם ופנקסים עתיקים של ביה”כ הריב”ז מאת ש. שמיר, עתון במערכה גליון
  2. אהרון אלנקווה, גאון ע’ 80.
  3. חדשות מן הארץ, שנה א’ גליון כ”ג וכן בספר של ידידו מילדות – דוד בנבנשתי “מסלוניקי לירושלים” ע’141.
  4. מוטרו חיים בר’ יוסף, בגאון ע’ 378.
  5. חזקיה בר’ שבתאי, בגאון ע’ 661.
  6. יהודה הכהן שאקו, בגאון ע’ 656.
  7. בספרו יעקב יהושע בין מסורת להווי במשכנות הספרדים בירושלים בע’ 35.
  8. ב”צ קואינקה, בגאון ע’ 608.
  9. ב”צ מאיר חי עוזיאל, בגאון ע’ 499.
  10. יעקב יהושע – שכונות בירושלים, ע’ 151.
  11. רשימת הנמולים שמורה אצל המחבר.
  12. תמונת ר’ שמואל מזרחי.
  13. תמונת שמחה מזרחי לבית אלנקווה.
  14. העתק כתובת של יהודה הכהן שאקו עם מזל דונה מזרחי משנת תרנ”ח,

            בשער חוברת לבית  אבותם מ- 3 -4, אייר תש”ן – מאי 1990.ספר זה.