מקימי מעפר דל, מאשפות ירים אביון

לפני יובל שנים היה הדבר. תושב שכונת טלביה התאהב במקום וחיפש לעצמו חלקת אדמה, ועליה עצי אורן ועצי פירות כדי להקים עליה את ביתו.

בחיפושיו הרבים הוא “חרש” את השכונה שהוקמה בשנות המנדט הבריטי על ידי יזמים ערבים נוצרים אמידים. אלה רכשו את האדמה מן הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית, ולאחר תכנון וחלוקת השטח ליחידות של דונם ועם סלילת כבישים ישרי זווית, שהם כבישי סרגל לאורכה ולרוחבה של השכונה, הקימו במגרשים בתים מפוארים למגורים ואלה מצטיינים בארכיטקטורה ייחודית ובאבנים בגוונים שונים. תכנון רחובותיה הרחבים של השכונה נעשו על ידי שבעה מהנדסים גרמניים.

השכונה נבנתה ביוזמתו של הקבלן ואיש העסקים הערבי נוצרי, קונסטנטין סלמה.

הבתים שנבנו בשכונה הם במגוון עשיר של דגמים שמאפיינים בניית רווחה של ערבים עירוניים ואמידים, מתקופת המנדט, וכן של משפחות ארמניים, כגון מטוסיאן וקלביאן.

בתקופת המנדט גרה בשכונה זו האליטה של החברה הגבוהה המנדטורית וכן קונסוליות של הולנד, שוויץ, בלגיה, תורכיה, וגואטמלה, וכן  משפחות בודדות של יהודים, ובהן המוציא לאור ראובן מס.

עם עזיבת הפקידים הבריטיים שגרו בה ונטישת בעלי הבתים הערבים במלחמת העצמאות, החלו להסתנן לשכונה משפחות יהודיות, חלקם פליטי הרובע היהודי. לעתים דירה אחת שימשה מגורים לשתיים ושלוש משפחות, והרהיטים של הערבים נאספו באחד מחדרי הבניין לשמירה.

בחילופי האוכלוסים שבאו לאחר מלחמת העצמאות, החלו קבלנים לחפש גגות לבנות קומות נוספות על הבתים המקוריים וכך יצא שבזכות תכנית השימור, שרשויות התכנון הכינו, תוספות אלה נבנו על פי רוב ברוח הבנייה המקורית, כשיוקרתה של השכונה נשמרת, בבתיה וברחובותיה. הבתים המקוריים שמרו לפעמים על גגות רעפים אדומים ממרסי.

מבנים בולטים בשכונה נמצאים בכיכר סלמה וסביבתה. אלה נבנו בקווים גיאוגרפיים ובסימטריה קלאסית ואדריכלית בסגנון הבין לאומי, עם גינות עצי נוי ועצי פרי שסוגרים עליהם גדרות, ושערי כניסה שעליהם ראשי תיבות של שמות הבעלים.

בניין אחר נבנה בשנת 1938 כביתו של סוחר יהודי מצרי אדוארד אגיון. הבניין עוצב בסגנון הבין לאומי של שנות השלושים והוא משמש כיום כבית ראש הממשלה .

מול בית ראש הממשלה נבנתה ספריית שוקן בתכנון אריך מנדלסון לזלמן שוקן, לבניין יש צביון נוקשה ונזירי.

ברחוב אחד העם נבנה בשנת 1932 על ידי עו”ד שלום הורביץ, פרקליט אמיד ובולט בתקופת המנדט, בית שעוצב בקווים ישרי זווית . בבית זה שפע תמונות, פסלים וכונניות של ספרים יקרי ערך. פה התקיימו ישיבות של ועדות חקירה ממלכתיות.

בית אחר הוא בית מטוסיאן, שנבנה על ידי ארמני, מנהל-חשבונות ומורה, שהתגורר בקומת הקרקע. הבניין ניזוק קשות בתקופת הדמדומים, מיד עם הקמת המדינה, כאשר מחסן נשק של הלח”י, ששוכן במרתף הבית עלה באש. הבניין שופץ ונוספו עליו תוספות שעיוותו את יופיו המקורי.

בית פאר מסוגנן ומקושט באריחים מקרמיקה ארמנית צבעונית, נבנה בשנות השלושים בפינת הרחובות אלקלעי-דיזרעלי, על ידי הקבלן והסוחר האמיד אוגוסט ג’לאד. וילת ג’לאד נבנתה בשנות השלושים על ידי משפחת ג’לאד, אנשי עסקים אמידים שעסקו בהדפסת גלויות והוצאתן לאור והיו סוכנים של חברת מניות. הבית מוקף גינה גדולה ובה שיחי בוגנוויליה, אך היא נסתרת עקב הבנייה המואצת שחונקת את המראה היפה של הווילה.

וילה שרובר המפוארת שנבנתה בשנת 1958 על ידי מיילס שרובר, תעשיין ואיש עסקים מוונצואלה. האדריכלות היא טיפוסית לווילות שנבנו בדרום אמריקה בשנות החמישים והיא משתרעת על שטח גן של שישה דונם ובו בריכת שחייה. מולו נבנה התיאטרון בתרומתו של שרובר. ליד התיאטרון ומול ווילה שרובר הייתה ווילת “הרון אל רשיד” שנבנתה בשנת 1926 , על ידי ערבי נוצרי, חנה בושרה. הווילה היא בניין תלת קומתי מפואר עם אריחי קרמיקה. הבניין שימש בסוף המנדט כמפקדה של חיל האוויר הבריטי ואחריו שימש את מטה חיל האוויר הישראלי, וכיום משמש כבית מגורים לשרים ולשופטים. טלביה היא שכונה שהשקט והשלווה נסוכים בה. השכונה ספוגה במוסדות מדע והשכלה. הגנים שבו הם: גן השושנים, גן מנחם (ע”ש אוסישקין), מוסד שז”ר, בית הפרקליט, מוסד ון ליר ומוסד בית ילדים מוצא, וכמובן בית נשיא המדינה.

יעקב יהושע בספרו ילדות בירושלים – טלביה (קוממיות) אומר בעמוד 31: שלוש תקופות אפשר למנות בתולדות בנייתה של השכונה. תקופת המנדט שנמשכה קרוב לעשרים וחמש שנה, תקופה הקמת המדינה שבה הוקמו מבנים חדשים על המגרשים הריקים, וקומות נוספות על בניינים ישנים, והתקופה השלישית היא התקופה שלאחר שנת 1967 שבה הוקמו מבנים גדולים מסביב לשכונה, שהם מבני תרבות ושררה. הוא עצמו גר פה עם משפחתו עד לפטירתו.

מגוריי בשכונה זו החלו בשנת 1948/9 בבית ברחוב אלקלעי, ביתו של ארמני ידוע ובשנות 1961 ואילך, ירשתי את הבית מול דירתו. כוונתי הייתה לבנות דירת פנטהאוז על גג הבית. תוך טיפול ברכישה התברר לי כי ניתן לבנות בית אחר ליד גינה שהייתה בחזקת יעקב מאירי, אחד הדיירים בבניין, שהייתה לו בה זכות כלשהי. בשנות 1964-1967, בהן היה שפל כלכלי ומשבר בשטח הבנייה, התקשינו למצוא קבלן בנייה לצורך הבנייה בהליך של קומבינציה.

כעבור שנה חלה התאוששות בשוק הבנייה וקבלנים החלו לתור שוב אחר גגות לבניית תוספות לבנייה, וכך יצא שבערב אחד התקבצו ובאו לדירתנו. שני קבלנים שונים, שהושבתים בחדרים נפרדים, עד אשר אשתכנע בבחירת הקבלן המתאים.

בשעות הלילה המאוחרות נפל הפור והחלטתי לבחור בקבלן אבן מוביל בשם ציון ברוך, ואחר ניסוח זיכרון דברים, חתמנו על הסכם קומבינציה לפיו הקבלן ייבנה שמונה דירות בארבע קומות, ומתוכם אקבל דירה בת שלושה חדרים בקומה ראשונה ; דירה בת ארבעה חדרים בקומה שנייה, וכן מחסן ועוד תשלום מזומנים של כשלושים אלף שקלים.

הבניין הושלם ערב מלחמת ששת הימים, ביוני 1967, וכך יצא שבזמן שאשתי מרתה עמדה ללדת את בננו בבית החולים שערי צדק, העברתי את מטלטלינו לדירתנו החדשה.

כשהבית נבנה אפוא על הגינה של הנכס ברחוב דיזרעלי 9, בזמן שיעקב יהושע מכנה אותו התקופה השנייה.

הליך הבנייה החל בשנת 1965, תוך כדין וחפירות לעומק, והנה הגענו לרגע של הנחת אבן הפינה לבית .

הגענו לרגע המיוחל ובהנחת אבן הפינה הנחנו את מגילת היסוד שנעט מלבנים שפזרו להרבות רווחה והצלחה לבונים ולדיירים עמי לקיים הפסוק “מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון”.

פיזור מטבעת הכסף נעשה במטבעות מאותה שנת הבנייה שהונפקו על ידי בנק ישראל- וזאת לזיכרון ולברכה לבונים וליזמים שיחול עליהם הפסוק “מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון”.