ניסיונות התנחלות של היישוב הישן בהרי ירושלים

הקדמה

במאה ה- 19 הייתה פעילות קרקעות בארץ ישראל שבני היישוב לקחו חלק בה בדרך של רכישת קרקעות להתנחל עליהן מחוץ לחומות.

גורמים רבים גרמו לפעילות זו, ובניהם הרפורמות (תנזימת) שהופיעו בטורקיה בשנות ה-40 של המאה ה-19, ואחריהן במלחמה בקרים והקפיטוליציות שניתנו למדינות המערב, וכן העמקת הפעילות הדתית הנוצרית בבניית מנזרים ובתי אירוח וחסות לעולי רגל, וכן ביקוריו החוזרים של השר משה מונטיפיורי ובניית משכנות שאננים ובנית השכונות היהודיות מחנה ישראל, מאה שערים, נחלת שבעה, בניית קריה נאמנה ע”ש ניסן בק וכן בנית שכונות לערבים בשייח’ ג’ראח, בניית המושבה האמריקאית ועליית הטמפלרים ובניית המושבה הגרמנית לטמפלרים. אלה וחיזוק מצב הביטחון הביאו את בני היישוב הישן להיחלץ מן המסגרת של החומות, הביאו למרחב בפתח תקוה ובמושבות.

בנוסף לגורמים אלה, השקט והביטחון יצרו מפנה ביחס ופיתוח כלכלי וגרמו לשינוי דמוגראפי חברתי וגיאוגרפי.

הרעיון לצאת למרחב קרם עור וגידים בעיני היישוב הישן וזרם העולים מתימן ועליית הפרושים מאוסטריה בוילנה וכן העלייה מרוסיה של  בוכרים ואפגניסטנים.

ההתפתחות הכלכלית וכן זרם העולים עוררו התושבים הותיקים שבתוך החומות ליציאה מהן, ובמהרה אנו רואים וחוזים ביזמים שחתרו וקנו קרקעות לבניית שכונות ובניהן חברת בניין ישוב, נבי סמואל.

אחת האגודות שאורגנו ע”י יזמים מירושלים הייתה ארגון נחלת ישראל רמה שנוסד בשנת 1887 ע”י ישראל רובינשטיין, נתן רובינשטיין ויצחק צבי ריבלין. המטרה הייתה לקנות קרקעות להקמת פרבר יהודי באזור קבר שמואל הנביא למאה משפחות. (ראה רשימה ב”עתמול” תשמ”ח 1988 מאת שמואל שמיר).

בתחום ההתיישבות בלטה פעילות לחידוש ההתיישבות היהודית מחוץ לחומות. האגודות שהוקמו הן: נחלת ישראל רמה, כפר בעלי מלאכה נחלת דוד, נחלת רמתיים צופים ונעשו ניסיונות נוספים ליישוב בכפרים אבו דיס, הדרך לחברון, וכן התיישבות בכפר חיתים בהר כנען והר טוב.

נחלת ישראל רמה היא דגם של ארגון שהוקם ע”י הישוב הוותיק בירושלים.

הארכיב שלו נתגלה בתוך ישיבת מאה שערים אם כי לא נמצאה רשימה מסודרת של האגודה. בתקנון האגודה שנרשם נקבע כי חברותו של חבר באגודה נפסקת עם מותו. עוד נקבע בתקנות כי חברים שיבקשו יקבלו כספם בחזרה. כך יצא שהיו חברים שלא עמדו בתשלום כל המגיע מהם ולכן לאחר שנשלחה להם התראה הם הפסידו את זכותם להיחשב חברים. לדעה זו יש יסוד על פי פנקס חשבונות ולא ע”פ פנקס חברים.

בפנקס זה רשומים שמות לפי מפתח אלפה בתא. עוד נמצאו פנקסים כדלקמן:

  • שני פנקסי חשבונות חייבים וזכאים
  • מאזן שנתי אחרון שנערך אצל רואה חשבון סילמן בשנת 1943.
  • פנקסי פריטכולים מתקופת המנדט.

הרשימה שמצ”ב פה נערכה בבה”מ המחוזי בירושלים והיא עודכנה לתאריך כתיבת רשימה זו. רשימה זו אינה סופית בספק אם היא בתוקף היום. האנשים המפורטים ברשימה זו נפטרו וספק אם יש למחזיקים בקבלות של האגודה אם יש להם זיקה לקרקע או למי שנחשב בעבר כחבר.

בחלק מן התיקים בספרי חוז חייבים הזכאים שמצאנו נרשמו פרטים שסופקו לנו ע”י צאצאים אך אין ביטחון לאינפורמציה זו כשאין לה ביסוס משפטי ואינפורמציה מלאה על הכתוב.

נכסי האגודה:

  • מזומנים בבנק- מצ”ב דו”ח מעודכן.
  • מקרקעין: זכות להתיישבות על מאה דונם בנבי סמואל/ קק”ל

                        בית איגזה, מצ”ב נסח ומפה.

                        בית איקסה- מצ”ב נסח ומפה.

                       כפר רג’יב (גבעון)- מצ”ב נסח ומפה.

  • חוב ליורשי ___________ על ארבעה וחצי דונם בקרקע שלא ידוע היכן מקומה. החוב הוא לפה פס”ד של בבה”מ המחוזי בירושלים שהעתקו נמסר לרשם.

האגודה המשיכה את קיומה המשפטי וניהלה ישיבות ואספות כלליות ודיווחה על פעולותיה לרשם האגודות השיתופיות המנדטורי ולרשויות המחוז וכן ניהלה משא ומן עם קק”ל והכשרת הישוב. אולם עד לסוף תקופת המנדט הבריטי לא הצליחה להתאושש ולבצע את רעיון ההתיישבות. במשא ומן עם קק”ל בתקופת המנדט רכשה קק”ל חלק מקרקעות האגודה בנבי סמואל והתחייבה להקים בהר ישוב יהודי שבו יוכלו להתיישב מאה מחברי האגודה. (ראה העתק מן ההסכם והמפה) וכן ראה פרטים בספרה של פרופ’ רות קרק/ ירושלים- ע”מ 418-447 וכן ראה עבודת דוקטורט שנעשתה במשרד הח”מ ע”י יאיר פז והוגשה לאוניברסיטה העברית, וכן ראה מאמר שפורסם ב”עתמול”, כרך י”ג (77) מ 1988.

ההתחייבות להקים ישוב יהודי בנבי סמואל נגוזה עם נפילת השטח לידי ממשלת לתחום השיפוט של ממשלת ירדן. כך יצא שאדמות נחלת ישראל רמה נשארו מחוץ לתחום השיפוט של ישראל והאגודה השיתופית נמחקה מפנקס האגודות השיתופיות. המחיקה בוטלה עם חידוש הרישום לבקשת צאצאים שיחזיקו בקבלות של האגודה.

מיד לאחר מלחמת ששת הימים קמו צאצאים של הרוכשים המקוריים  והעלו שוב את המטרה לחידוש ההתיישבות.

חידוש הרישום של האגודה אפשר לאגודה לגבות פיצויי הפקעה על חלק מקרקעות האגודה שהופקעו ע”י מדינת ישראל.

חידוש הרישום אפשר גם מכירת חלק מקרקעות האגודה לרשות שעסקה בהתיישבות בגבעון החדשה.

לאגודה אין רציפות בניהולה ואין ארכיב מלא ואין מאזנים רצופים וכן לא נמצאו מפות. כך יצא שהוועד הממונה ע”י רשם האגודות נאלץ לחפש כל חומר שהיה בכתב וכן מפות לאיתור הקרקעות.

הפעילות והחיפושים והמחקים שנעשו הביאו לגילוי חלק ניכר מרכיב האגודה וחלק ניכר מהמפות.

הוועד הממונה נעזר ביועץ משפטי שפעל לצידו במשך כ- 40 שנה. דוחות שנתיים נמסרו ע”י הוועד הממונה ואלה מהווים חלק בלתי נפרד מדו”ח זה.

חובות האגודה:

  • שכר היועץ המשפטי על עבודות, מחקריו וטיפולו המשפטי ושמירה על הארכיב.
  • הוצאות הנהלה ע”י הוועד הממונה בשנת 2013.
  • שכר רואה החשבון לשנת 2013.
  • הוצאות פיקח וחלוקה אם יוחלט לפרק ולשלם למן דהו שיוכיח שיש לו זיקה למי שנחשב כחבר באגודה.

עררים משפטיים:

  • בטיפול המשפטי בנוגע לקרקעות האגודה הוגשו מספר עררים לוועדות ערר שפעלו ביהודה ושומרון, כאשר ניתן היה לחשוב שניתן לממש זכויות הבעלים שנרשמו בספרי האחוזה בתקופת המנדט.

במהלך הטיפול ניתנו שני פסקי דין שבהם הוקראו זכויות של צאצאים שנרשמו כבעלים בספרי המקרקעין ואלה הם:

  1. תביעה של אלשך (נשיא), פס”ד שניתן ע”י השופט אליהו כהן. המערער שהיה נכדו של אלשך קיבל פיצויים בגין הקרקע שהופקעה.
  2. ערעור שני היה בעינינו של שכטר, אחד מיורשי הקרקע בתקופת המנדט- (קרקע שהייתה בגבעון החדשה). פס”ד ניתן ע”י הפרופ’ רייכמן שהיה יושב ראש וועדת ערר והוא חייב את הממונה על רכוש נטוש הירדני (שלאחר מכן הפך להיות ישראלי) להחזיר את הקרקע או לשלם תמורתה. אולם משרד המשפטים בישראל במנהלה הצבאית של יהודה ושומרון התנגדו לביצוע פס”ד ושכטר נאלץ להגיש בג”ץ נגדם אך הבג”ץ דחה את העתירה, ברוב קולות. כך יצא שערעורים בעניינים אחרים נדחו בלי לקבוע תאריך לדיון הואיל ופס”ד של שכטר ותיקוני הצווים שפורסמו הכשילו את הניסיונות לחדש הדיונים בעררים. ראה בג”ץ 1285/93 קובץ בפדי מיום 8/12/96 וכן ערר 22/91 בנוגע לבית איגזה וג’יב וכן ערר 26/91 בהתיישבות גבעת זאב על 167 דונם.

בתקופה שסקרנו לעייל, תקופה של 40 שנה האחרונות, עלו על חלק מקרקעות האגודה היישובים הבאים: גבעון החדשה, גבעת זאב. יש לעקוב אחרי המשא ומתן שמתנה עם הרשות הפלסטינאית לפני נקיטת אמצעים משפטיים נוספים.

לדעת הועד הממונה לאחר פס”ד והבג”ץ של שכטר אין להיתפס לייאוש ואין לפרק את האגודה או להתפרק מנכסיה ומשימה מיוחדת מוטלת עלינו לשמור על ההישגיים והנכסים ולעקוב אחרי המשא ומתן עם הרשות הפלסטינאית כך שהאגודה תוכל לחדש את הפעילות למימוש רכוש האגודה.