סנדקות וגיור בלשכת פרקליט

באחד הימים הוזמנתי לתפקד כסנדק לתינוק שנולד. ההזמנה נועדה להתקיים בכפר עין כרם בירושלים לטקס הברית של ילדם של זוג צעיר. הזוג ביקש להימלך בעצתי כמה שבועות לפני הלידה. כאשר הזוג הצעיר הופיע במשרדי נוכחתי לדעת כי הנערה הייתה בהיריון מתקדם. היא סיפרה שהיא ממוצא של עולי מרוקו ואילו הצעיר היפה שליווה אותה הזדהה כדרוזי מן הגליל, וכי הוא אבי העובר והוא מעוניין להתגייר ולשאת את הנערה לאשתו לפני הלידה. שלוש פעמים פנה לבית הדין הרבני לאשר את גיורו, אך בית הדין דחה בקשותיו בהסבר שמשרד הביטחון חסם ההליך בנימוק של ביטחון הציבור. הזוג בא לבקש עצה והדרכה במצב שנקלע בו, והוסיף כי עצתי נדרשת בדחיפות ולפני הלידה הצפויה.

כיוון שענייני המרת הדת לא היו שכיחים במשרדי והנושא עסק במעמד אישי, הודעתי להם כי אעיין בדבר ואשיב להם דבר בעוד כמה ימים.

אספתי את העובדות והשתקעתי במחקר על גיור והמעמד האישי, וכך נזכרתי כי זמן קצר לפני ביקור בני הזוג, יצא לאור ספרו של ידידי, דר’ ישראל בן זאב על גרים וגיור בעבר ובהווה. קראתי שוב את הפסיקה ופסקי הדין של שליט ורופאיזון וספרי החוק העוסקים בנושא מעמד אישי והמרת הדת. להשלמת ידיעותי והבנתי המעודכנת, פניתי לדר’ בן זאב, שהקים את האגודה לגיור וגרים והיה מן המטיפים החלוצים להרחבת והעמקת הגיור בארץ ובחו”ל. זה שמע את פרטי העניין, ביקש לעיין במסמכים והודיע לי כי הוא יבדוק את התנגדות משרד הביטחון ויחזור אלי לאחר מכן.

ימים מספר לאחר מכן, קיבלתי ידיעה מדר’ בן זאב כי משרד הביטחון הסיר את התנגדותו וכי הצעיר כשיר להשלים את תהליך הגיור בפני בית הדין.

הזוג שמח לבשורה והליך הגרות הושלם כהלכה ואחריו חגג הזוג את טקס הנישואין כדת משה וישראל וזאת ימים מספר לפני הולדת בנם.

לידת התינוק מילאה שמחה את כל הנוגעים בדבר, ואני נתבקשתי לכהן כסנדק לחגיגת ברית המילה. כאן אני נזכר באירוע מאוחר שבו פגשתי את האב והבן לאחר עשרים שנה בחגיגת נישואין בכפר הדרוזי רמה בגליל. אז ניגשו אלי גבר ובנו שהציג עצמו בשם חסון והזכיר לי את נישואיו והשלים דבריו באמירה ששמו המקורי הוא חסן והוא הגבר שעזרתי לו בהליכי הגרות, ומיד לאחר הלידה עבר הזוג לגור בגליל ומאז הוא עוסק בקבלנות בניין בהרי הגליל.

סנדק הוא, כידוע, הגבר שמחזיק את התינוק על ברכיו, בהליך המילה וכניסת התינוק לברית. זהו תפקיד נכבד שמטיל על הסנדק אחריות להיות האב הרוחני והגשמי של התינוק. מקור המילה סנדק הוא בלשון היוונית והוא נקלט בלשוננו בהליך ברית המילה, אולם אני נפטרתי מאחריות זו לאור העובדה שמייד לאחר הלידה הזוג עבר לגור בגליל.

נושא המרת הדת ושינוי המעמד האישי אינם שכיחים בפרקטיקה של משפטן, אך נזכרתי כי לפני ביקור הזוג במשרדי נתקלתי בו במקרים שיסופרו להלן. אמנם לא עסקתי פרקטית בפתרון בעיות ושאלות, אך ביצעתי ונוכחתי בדיונים הבאים:

בהיותי סטודנט למשפטים, נתבקשתי לעזור ולהיות נוכח בהמרת דת וגיור של צעירה נוצריה בת 18, שפרקליט ישראלי רצה לשאתה כדת משה וישראל. זוג זה התחתן לאחר הגיור ובני הזוג חיו באהבה ובשמחה שנים רבות לאחר מכן.

מקרה אחר שזכור לי- הוא המקרה של קצין בריטי גבוה במשטרת ארץ ישראל שנישואיו לאשתו הבריטית עלו על שרטון ובמר נפשו עליו ביקש להיפרד ממנה, אך דתו לא אפשרה לו להתגרש. הוא פנה לכן לעצת פרקליט ישראלי ולאחר התייעצות עימו הוא המיר את דתו למוסלמי וכך זורזה עובדת פרידתו מן האישה הבריטית.

מקרה אחר היה כאשר ימים מספר לאחר מלחמת ששת הימים, סיפר לי הרב גולדמן, מי שהיה מזכירו של הרב הראשי הרצוג, שאישה בשם אסתר מזרחי הגרה בעיר העתיקה טוענת להיותה יהודיה וכי היא זכאית לזכויות עולה יהודי, וזאת על אף שהייתה נשואה לנכבד ממשפחה ערבית מיוחסת. הרב גולדמן שאל אותי אם ידוע לי עליה כבת משפחת מזרחי. בו במקום הודעתי לו שלפי מיטב ידיעתי לא היו לנו במשפחתי נישואי תערובת כאלה. אך הרב גולדמן הציע לי להזמין את בני משפחתה לבדיקת העובדות. עשיתי זאת ושלחתי מכתב לכתובת שנמסרה לי וכעבור 24 שעות הופיע במשרדו צעיר הדור בלבושו ובראשו תרבוש, ואמר לי כי הוא בנה של אסתר לבית מזרחי. בפגישתנו נתברר כי האמא אסתר הייתה בתו של השוער מזרחי, שעבד בכניסה לקולנוע עדן שהיה ברחוב אגריפס בירושלים, אך לי ולמשפחתי אין כל קשר לאסתר אימו של הצעיר. בפגישה עלתה שאלת הזכויות והחובות של בניה של אסתר ובניה, ונתברר כי לפי ההלכה, ילדיה הם יהודים ומאחר שכך עלה, זכו אסתר וילדיה להיחשב כעולים יהודים והוענקו להם כל הזכויות הנלוות למעמד זה. פגישה זו הניבה לי ולמשפחה זו קשרי ידידות משפחתית עם כל בני משפחתה ואלה נמשכים מאז ועד היום.

משסיימתי את הפגישה, חזרתי לדון ולעיין בנושא המרת הדת והמעמד האישי שהפך להיות נושא אקוטי עם עיצומה של העליה לישראל מתפוצות הגולה וכן נושא של איחוד משפחות שהפך להיות אקטואלי ונגיש לתושבי הגדה. כך יצא שעסקתי ולמדתי שוב את פקודת המרת שייכות דתית משנת 1927 (דריטון III עמ’ 1926)- פקודה שבאה להסדיר ולקבוע את השאלות של סמכות בעניין המצב האישי של מי שהמיר את דתו; וכן למדתי את חוק השבות משנת תשי”ב 1952 (כפי שתוקן בבש”ל 1970). חוק זה קבע זכות לכל יהודי לעלות ארצה ושינוי סטטוס ייצר צרור של זכויות וחובות וכן קבע סמכות שיפוט. וכך נמצאתי עוסק בשאלת מיהו “יהודי” ונתברר כי יהודי הוא:

  • מי שנולד לאם יהודיה ואינו בן דת אחרת.
  • מי שנתגייר כהלכה.

רות בלוי (בן דוד) והרב עמרם בלוי

כך הגענו לבג”ץ רופאיזן 58/68 כג’ פס”ד (2) 477; ובג”ץ שליט 18/72, כו’ פס”ד (1) 334 שנדון שוב בבג”ץ 18/72 כו’ פס”ד I 304; וספרו של דר’ אבנר שאקי על מיהו יהודי; וכן שיננתי לעצמי שוב את חוק שיפוט בתי הדין (נישואין וגירושין) תשי”ג 1953 וחוק מרשם תושבים.

מאחר והספרות ובתי המשפט עסקו כאן בהרחבה, אסתפק ברשימה זו לציין אבני דרך שעזרו לי ללבן הבעיות ולהאיר הדרך כיצד להתמודד עם הבעיה.

בבג”ץ שליט הנזכר לעיל, הרכב של תשעה שופטים דן בעתירה נגד פקיד מרשם התושבים שסירב לרשום, בתעודת הזהות של המבקש, את בנו של שליט, כבן הלאום היהודי וחסר דת וחייב את רישומו כחוק.

בפס”ד אחר בג”ץ לנסקי-שר הפנים בג”ץ 44271 כו’ פס”ד II 339 עמדה השאלה אם יכול ורשאי הממונה למנוע מיהודי שעסק בפלילים לעלות לישראל. בית המשפט הצדיק את הסירוב ליתן זכות זו לעותר.

בבג”ץ 467/79 ל’ פס”ד III 148 האטשונס- שר הפנים דן בית המשפט בבקשת מיסיונרים גרים שביקשו לעלות לישראל על יסוד הרעיון הגדול של “ושבו בנים לישראל”. בית המשפט דחה את העתירה משהתברר שהעותרים היו מיסיונרים.

בע.א. 450/70 רוגוזנסקי נ’ מ.י. כ’ פס”ד  I 130 נקבע כי המילה “יהודי” בחוק השיפוט של בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין) יש לפרשה לפי מבחני ההלכה של דיני ישראל וכי דין תורה כולל לא רק את התורה שבכתב אלא את מכלול ההלכות באישות המצויות בדיני ישראל.

בקשה אחרת שעסקה בעתירה של כושים עבריים נדונה בבג”ץ 482/71 כז’ פס”ד I 113-120, בו התבקש בית המשפט להורות לשר הפנים ליתן לעותרים אשרות של עולה לפי חוק השבות. בית המשפט דחה את הבקשה ואישר החלטת השר שקבע כי העותרים אינם עומדים בתנאים הפורמאליים לגרות והם: גיור כהלכה; קבלת עול מצוות; מילה וטבילה בפני בית דין של שלושה כשרים.

בבג”ץ 1034/93 של אליאן חיה פסרו והתנועה ליהדות מתקדמת נ’ שר הפנים מט’ פס”ד IV 661 ועתירות נוספות שצורפו אליו, הרכב של שבעה שופטים החליט ברוב דעות (בניגוד לדעת מיעוט של צבי טל) כי העותרת, ילידת ברזיל ובת הדת הספיריטואלית שנתגיירה בישראל, בפני מועצת הרבנות המתקדמת, התגיירה כחוק ופקיד הרישום חייב לרשום ההמרה בפנקס מרשם התושבים לפי חוק מרשם התושבים תשכ”ב 1965, שהוא פנקס לפי חוק חילוני שלא עוסק בהלכה הדתית והפרשנית.

ואילו בבג”ץ שס’- מנהל האוכלוסין 254/87 מג’ פס”ד II 723 נקבע כי על המשיב לרשום הודעת עולה שנתקבלה עם מסמך המעיד על גיורו בקהילה יהודית בחו”ל, ודי בבקשה שמלווה בתעודות גרות בחו”ל כדי לחייב את הרישום של אדם כיהודי ואין נפקא מינה אם הקהילה שנתנה התעודה היא אורתודוקסית, קונסרבטיבית או רפורמית, ונקבע כי פקיד הרישום אינו מוסמך לבדוק תוקפו או חוסר תוקפו של טקס גיור שנערך בחו”ל שעליו מעיד המסמך.

בבג”ץ 2886/92 אליינה ומירי גולדמן נ’ שר הפנים נ’ פס”ד V 89 בית המשפט חייב את המשיב לרשום גבר יהודי שנשא אישה לא יהודיה מברזיל שגרה באופן זמני בישראל, בנישואים שנערכו על ידי קונסול בשגרירות ברזיל בישראל וזאת על ידי תעודה רשמית מן הקונסול. עוד קבע הבג”ץ שאין זה מתפקידו של פקיד המרשם ליתן דעתו על תוקפם של הנישואין.

בג”ץ 4058/95 יוסף בן מנשה – שר הדתות נא’ פס”ד III 876 דחה עתירה לחייב את שר הדתות למנות פקיד שיערוך נישואין אזרחיים לחסרי עדה, וקבע עוד כי פתרון בעיה זו צריך להימצא על ידי המחוקק ולא בבתי המשפט.