סקר ומחקר על מתחם שמעון הצדיק, יהודייה וכרם ג’עוני

שמות מקומות אלה בהיסטוריה של ירושלים העסיקו את בתי המשפט וחוג רחב של היסטוריונים, גיאוגרפים וחוקרים בתולדות העיר בעשרות השנים האחרונות. שם כפר או שכונה (מוקע) וכן תיאורי גבולות המופיעים ברישומי קרקעות ובקושאנים טורקיים מהווים חידה לעוסקים בענייני קרקעות בישראל. כינויים, שמות עצמים ותיאורים שונים המופיעים על הקושאנים ורישומי המקרקעין, מקשים על איתור קרקעות. הכינויים מופיעים לרוב בספרי מקרקעין עתיקים בלי שהם יופיעו על תשריטים או מפות.

צ’רלס ווילסון ומשלחת הסקר הבריטית על מערב פלשתינה משנות ה- 70 של המאה ה- 19 ניסו להעביר לדורות הבאים ולסמן במפות ולקרוא שמות על מקומות בהם עסקו, אך, לרוב, לא נרשמו שמות המקומות בתשריטים או במפות שמשלחת הסקר ערכה, או בתרשימים אחרים מאותה תקופה. נעיר פה כי קדמו למפות הסקר ניסיונות למפות את ירושלים כבר בתחילת המאה ה- 19 (ראה עיר בראי תקופה – מאת יהושע בן אריה, עמודים 211-195).

רוב הכפרים הערביים בארץ נתגבשו בנקודות יישוב, סביב אתרי עתיקות, על יסודות של יישובים קודמים שנחרבו ונהרסו או ניטשו עקב המלחמות הרבות שהיו בארץ, ולאחר תקופות של רעב, מחלות ואסונות שבאו עליהם. די היה במשפחה אחת או שתיים, שהתיישבו באתר עתיק כזה, שנקרא ח’רבה (חורבה) כדי שמשפחה אחת או משפחות אלה יהפכו ליישוב שהלך וגדל עם השנים. ההתיישבות  של משפחה באתר כזה התרחשה מסיבות שונות, כגון צורך במרעה (שטח שמגודר באבנים כמרבץ לצאן), שמירה על חוה חקלאית של בעל נכסים, שמזלו שיחק לו וקיבל קרקעות מן הסולטאן הטורקי, או העסקה באריסות (מוזארע). בבקתה בה התגוררה המשפחה נולדו ילדים, ואלה נישאו והולידו ילדים, והיה צורך לבנות בקתה נוספת צמודה, סמוכה לקודמתה, ברוב המקרים על יסודות של הח’רבה העתיקה. מכאן התפתח הכפר על אבני חימר או אבן טבעית, בבנייה בטיט וצמודים זה לזה ובהם סמטאות צרות, שמי השופכין זורמים בהן.

לעתים, מוצאים בין הרישומים שמות של משפחות ובהם שמות אבות המייסדים של הכפר, ולא קשה להגיע אף למוצאה המקורי של משפחה זו או אחרת ולשם הארץ ממנה היגרה, וניתן למצוא בהם שמות כמו חוראני, חלבי, שאמי, מצרי, טראבולסי, חומסי, חמווי, בגדדי, מוגרבי ומוסלי.

עד שנת 1932, תחומי כפר או “המשבצות” שלו לא היו מסומנים במפה כלשהיא בארץ ישראל, ויכול היה להיווצר מצב ששטחים של קרקע “מוואת”, אדמות עזובות שנמצאו בין אדמות כפר אחד לאדמות משנהו, לא יהיו כלולים בתחום כפר כלשהו. שלטונות המנדט הבריטי, שרצו להסדיר את זכות הקנין על קרקעות בארץ ולהכניס סדר בהחזקה ובתפישת הקרקעות, ערכו מפות של כל שטח ארץ ישראל החל מ- 1925, וביתר אינטנסיביות משנת 1928 ואילך, וסיימו עבודה זו בשנת 1935. במפות פיסיקליות אלה בקנה מידה 1:10,000 נקבעו גבולות של משבצות הכפרים, כך שכל כפר גבל באדמות הכלולות בתחומו של כפר אחר. למפת הכפר קראו “דיאגרמה”. מפה זו אמורה הייתה לשמש תצלום נאמן של מצב ההחזקה בקרקעות, וניתן לקבוע מהן הקרקעות שתושבי הכפר קנו בהם זכות קניין, בדרך של חזקה ועיבוד, ואילו קרקעות נשארו עדיין בבעלות השלטונות. על בסיס סקר חזקה ועיבוד, שתוצאותיו סומנו כאמור על גבי הדיאגרמה (המפה) נקבעו הסכומים של מס הרכוש, שבא להחליף את ה”וורקו” הטורקי (מס רכוש), אותו שילם מחזיק במקרקעין רשומים או בלתי רשומים. לצורך זה סיווגו השלטונות את הקרקע ל- 16 קטגוריות של סוג מבחינת טיב הקרקע. הסוגים 1 ו- 2 התייחסו למבנים שבכפר, לגינות הבית (חוואקיר) ולגרנות, סוגים 3 עד 7 למטעים מסוגים שונים, וסוגים 8 עד 14 ציינו את סוג הקרקע החקלאית, ממישורית עד הררית, המעובדת בקטעים עד 50% מכלל השטח. על סוגים שונים של קרקע הוטל מס בשיעור אחר, לפי סוג הקרקע והמטע שעליו. סוג 16 נועד לקרקעות הממשלה, דהיינו ליערות, לטרשים ולקרקעות המרעה והבור, שלא היו מוחזקות או מעובדות, ועל סוג אחרון זה לא חל תשלום מס כלשהו (ראה צו מ- 21.9.1920, שפורסם בעיתון הרשמי  מתקופת ממשלת המנדט מ- 15.11.1920, וכן עיין בספר קרקע ומפה של דב גביש, בהוצאת יד בן צבי, עמ’ 79 ועמ’ 171-175, ופקודת מס רכוש כפרי מס’ 5 משנת 1942 (תוספת 1 לעיתון הרשמי מ- 30.3.1942 עמ’ 11)).

ממשלת המנדט הכינה מפות סקר כאלה של כל הכפרים. אלה כללו בספר המיסים רישום מפורט של כל בעלי הזכויות שקנו להם זכות מקרקעין בדרך של חזקה. השלטונות רצו לדעת עד לשנת 1935 אילו הן הקרקעות שיש לראותן כקרקעות שלמחזיק בהן תהיה זכות קניין. השלטונות היו מוכנים לאמץ להם את המצב העובדתי, שממנו ואילך לא תהא עוד זכות לתפוס קרקעות ולקנות בהן זכויות קניין על סמך חזקה בלבד, ולכן עשו עבודה זו ביסודיות ובדייקנות מפתיעה. כל כפר בחר או שלח נציגים של המשפחות שבו, שקיבלו מינוי מן השלטונות המנדטוריים כגוף מייצג של הכפר. בעזרתם איתרו השלטונות את הקרקעות לפי שמותיהן, מאחר שכל אתר היה ידוע בשם מסוים בכפר ובידי התושבים לא היה כל מסמך מזהה אחר. השמות של אתרי הקרקע נקבעו, בדרך כלל, לפי צורתם הטופוגרפית, לפי פעולה כלשהי שנעשתה בהן, או לפי שם המחזיק או הבעלים. כך, למשל, אם הצמיחה קרקע מסוימת צמחיית יער או צמחיית בר אחרת, ובני הכפר רצו להופכה לקרקע חקלאית כדי לזכות עליה בזכות קנין, היו שורפים את הצמחים, ומכאן ואילך נקראה חלקה זו “אל חריקה”, כלומר השריפה. אם היתה זו קרקע מדרונית מדורגת, היה כינוייה “אר-רבעין”, כלומר המדורגים, ואם הקרקע הייתה בתוך שטח מישורי, היה כינוייה “אס-סהלה”, כלומר המישורית. חלקת קרקע בצומת דרכים נקראת “אל-אפראק” (הצמחים), וקרקע המצויה בפאתן של אדמות הכפר כונתה “אז-זאוויה” או “הזוית”. לעיתים אפשר היה לקבע עפ”י שם הקרקע את מקורה, כמו למשל בקרקעות הקרויות “אל-עמאייר”, כלומר קרקעות שנערכו בהן עבודות פיתוח, וקרקעות שהומרו או פותחו מאדמות ה”מירי” (שהשתייכו לזיכיון מידי האמיר הסולטני) או ה”מוואת”. לקרקעות הנטועות זיתים ניתנו כינויים שונים לפי טיב העצים ולפי סוגם. קרקע נטועה עצי זית עתיקים נקראה “אל כרם אר-רומי”, כלומר הכרם הרומאי, לציון גיל העצים, שהוא כביכול מן התקופה הרומית…

מתן השמות, עריכת הסקר בדבר טיב הקרקעות, וקביעת הגבולות של החלקות ושל האתרים – כל אלה נעשו ע”י נציגי הכפר בנוכחות מודדים ופיקוח מטעם ממשלת המנדט בארץ ישראל, ואלה אישרו את העובדות בחתימתם. כאשר סברו נציגי הכפר שגבול אדמות הכפר צריך להיות שונה ממה שקבעו נציגי הכפר השכן, סומן השטח החופף כשטח מריבה, כדי שבעל הסמכות המשפטית יפסוק סופית בדבר. בעקבות סימון המפות ואישורן הסופי, נערך סיכום של כל השטחים המעובדים והמוחזקים ע”י  עיבוד בידי הכפריים, בידיעתם והסכמתם של נציגי הכפר, וסיכום זה נרשם בשטח בבעלות פרטית, שסוגו הוא כאמור מ- 1 עד 15. כל יתר השטחים בו – טרשים, יערות ושטחים בלתי מוחזקים – סווגו כסוג 16, כלומר שייכים לשלטונות שנציגם הרשמי בכפר היה המוכתר. במקרה זה היה המוכתר נציג הממשלה, שנתמנה על ידה לשמש עבורה נאמן ולא תפקד באורח פרטי. משלב זה ואילך הכינו נציגי הכפר ופקידי השלטון בהשתתפות פעילה של המוכתר את רשימת בעלי הזכויות במקרקעין המעובדים. הם רשמו כל קטע וקטע שנמצא מוחזק ומעובד. אחר כך חילקו את המפה לגושים פיסקאליים (לגושי שומה לקביעת מיסי רכוש), ובכל גוש נרשמו מספרים סידוריים לכל חלקת קרקע שבעליה הידוע נרשם בספר כמחזיק בקרקע המעובדת. (ראה – הזכויות במקרקעין: רקע היסטורי-כללי של התפתחות הקניון בארץ – מאת אברהם הללי, בכרך ארצות הגליל חלק ב’ עמ’ 575 ואילך).

כידוע רשימת משלמי המיסים אינה ראיה לבעלות. רשימה זו תוכל, לכל היותר, לשמש ראיה לחזקה בלבד (ע.ק. 42/33, אוסף פס”ד נבחרים – רוטנברג כרך 3 עמ’ 813, וכן “דיני קרקעות במדינת ישראל”  עמ’ 380-381 – מאת דוכן). רישום נכס ע”ש בעלים זה או אחר לצורך מס רכוש אינו קובע מי ומי הבעלים הנכון (ראה בג”ץ 266/63, פ”ד י”ח (2) 44, 48). גם תשלום מיסים אינו מקנה בעלות למי שאין בידו זכות כזו (ראה ע.א. 411/81, פ”ד ל”ח (3) 449, 460-461).

החידה ניצבה כאשר הוצגה לו תעודת רישום מקרקעין קושאן מס’ 169 משנת 1897, שנכתבה בטורקית באותיות ערביות, ובה ציון המקום או השכונה “באב אל עמוד” [שער שכם – ש.ש.], כרם אל ג’עוני וגבולותיו, מדרום: בני דאוד עוקבה, מזרח: בעל שטר, צפון: ווער שוליק [אדמת טרשים עם בורות – בטורקית – ש.ש.], וממערב: הג’ורה (תעלה או בור – ש.ש.). תעודה זו הוצגה כראיה כנגד תעודה שבידי העדה הספרדית והעדה האשכנזית בקשר לבעלותם על אדמות “שמעון הצדיק” ב”יהודייה”.

לאתור המקום המכונה כרם ג’עוני וגבולותיו. חיפשנו כרם הזיתים או הגפנים, ו”הפלגנו” למחקרים על משפחות מוסלמיות שהחזיקו בקרקעות או שגרו במקום במאה ה- 19 – בשטח שמחוץ לחומות העיר העתיקה ירושלים וסמוך לשער שכם, ונתקלנו בשמות משפחות חוסיני, נשאשיבי, ח’אלדי, נסייבה ואחרים. זהו מחקר מייגע לחוקר ישראלי. משפחת ג’עוני היא משפחה ותיקה בירושלים, וגרה בתוך החומות והיתה הבעלים של מבנים ושטחים בעיר העתיקה בירושלים ומחוצה לה. חיפשנו, איפוא, אם היו כרם זיתים או גפנים ע”ש משפחה זו.

רות קרק ושמעון לנדמן, ברשימתם על היציאה המוסלמית מחוץ לחומות ירושלים (פרקים בתולדות ירושלים, הוצאת יד בן צבי – כרך א’ עמ’ 186-192) עסקו בהתיישבות הערבית בשכונת שיח’ ג’ראח – איזור, בו התיישבו משפחת החוסיינים, הנששיבים, ח’אלדי, ונסייבה. אך היה קושי למצוא ולאתר הקרקע המכונה “כרם ג’עוני” ולהרכיב עץ למשפחה זו.

מקור אינפורמציה עשיר נמצא במחקרם של פרופ’ אמנון כהן ואלישבע סימון פיקאלי – יהודים בבי”מ המוסלמי, הוצאת יד בן צבי, בהם היתן תיאורו של אוצר בלום להסטוריונים, שנמצא בארכיון ביה”ד השרעי המוסלמי בירושלים. במחקר זה יש תיאור תמציתי של מסמכים, שמתייחסים ליהודים, בספרי (סיג’ילת) בית המשפט השרעי בירושלים. המחקר מבוסס על 420 + 100 כרכים של בית המשפט. כרכים אלה נתגלו לחוקרים הישראליים כשהם בכריכת עור במצב מצוין. לדברי החוקרים, פעולת הכריכה נעשתה בזמן מלחמת העולם השנייה. הדפים עצמם, למרות גילם המופלג, נותרו ללא פגם. לעתים הכילו אלה פרטיכלים לתקופה של כ- 500 שנה. מסמכים אלה נרשמו, לרוב, בסדר כרונולוגי שוטף. שפתם היא ערבית, ולעתים נמצאו פזורים בהם העתקי צווים בטורקית. בדפי הספרים מוצאים כתמי מים ואף חורים של תולעים. הדיו לא דהתה, ונותרה בגוונה השחור כפחם. (ראה שם, עמ’ 1-4)., מחקרים אלה, עסקו רק באספקט צר של הופעת יהודים בפני ביה”ד השרעי.

כרכי הסיג’ל מכילים רק העתקים של המסמכים: המסמכים המקוריים ניתנו בדר”כ לצדדים המעורבים, או נשלחו אליהם. כדי להעיד על מהימנותו של ההעתק המקורי, שנעשה ע”י פקיד ביהמ”ש, רשם הקאדי עצמו משפט בחלק העליון של המסמך, וחותמו נקבע שם (אמנון כהן / פכים מירושלים העותומאנית – קתדרה 50 עמ’ 67 — הערה 21).

המחקר של ה”ה קרק ולנדמן הצביע על כך שבשכונת שיח’ ג’ראח בירושלים הוקמו ע”י מוסלמים בשלהי התקופה העות’מאנית לפחות שני רובעים או יחידות, ובהם בתים יוקרתיים של שתי משפחות יריבות לראשות העיריה, והן:

  1. החוסינים
  2. הנששיבים

ברובע החוסיני נבנו שישה מבנים למגורים וביניהם ביתו של הסוחר העשיר רבאח אפנדי אל-חוסיני. לאחר מותו של האחרון נתגלע סכסוך בין היורשים, והבית, וחלקות שלידו, נמכרו לאמריקן קולוני. בדרום החלקה היה ביתו של סלים ביי חוסיני, מי שהיה ראש עיריית ירושלים במשך 18 שנה עד לשנת 1897, אחריו שימשו כראשי העיר יאסין חלדי, ואחריו סעיד חוסיני, ואחריו חוסין אפנדי, מי שמסר את מפתחות העיר לצבא של אלנבי, ואחריו מוסה קאזם פאשה, שהמושל הצבאי בירושלים, סטורס, החליפו בראג’ב ביי נשאשיבי. זה כיהן בתפקיד ראש העיר עד 1934. כן נבנו בשיח ג’ראח: בית יונס אלחוסיני ובתים אחרים שנבנו ע”י משפחת נסיבה; ושני בתים נבנו ע”י אל עפיפי. בין אלה לא נמצאה משפחת ג’עוני (שהייתה מקורבת למופתי של ירושלים, חג’ חוסיני), אף על פי שהיתה זו משפחה ותיקה ומכובדת ביותר בירושלים. אחד מבני משפחת ג’עוני שימש יועץ למורדים בשנים 1936-1939 – בחר – איש הפמליה של חג’ אמין חוסיני בעירק, ואח”כ במדינות הציר. מת בראשית שנות ה- 50.

בית רבאח חוסיני, נבנה בין השנים 1876-1865 על שטח של כ- 8 דונם. רבאח היה נשוי לארבע נשים. לאחר ששלוש מבנותיו מתו בזו אחר זו, הוא נטש את הבית ואח”כ השכירו לאנשי המושבה האמריקאית. לאחר מותו של רבאח חוסיני ב- 1886, עברה הבעלות עליו ליורשים רבים ואלה מכרו אותו ב- 1896 לבני המושבה האמריקאית, ואחר כך נרכשו בהדרגה ע”י אנשי המושבה בתים ומגרשים סמוכים לו והוכנסו בהם שינויים ותוספות (ראה אדריכלות בירושלים – הבנייה הערבית מחוץ לחומות, מאת דוד קרוינקר, עמ’ 179). המלון – הבית והגן המגודר – נבנו בחלקה שנרשמה כיחידה נפרדת בספרי המקרקעין. בצילומי אויר משנת 1918 ניתן להבחין ברובע זה של שיח’ ג’ראח, כ- 30 מבנים של משפחת החוסינים.

ריכוז אחר של בתי משפחת נששיבי מצוי בצומת הדרכים של הדרך העולה להר הצופים ודרך שכם. כאן החל לצמוח בין שנות ה- 70 לבין שנות ה- 90 של המאה ה- 19 גרעין נוסף, שכלל שני בתים של משפחת ג’ראללה, בית ד”ר רשיד נששיבי, בית ריבחי מורד ושני בתים אחרים במערב. השטח הסמוך לדרכים כוסה עד 1918 בבתים אחדים של משפחת דג’ני, הנדיה, אשיק ג’ושה ואל ג’ושה. וילה נששיבי, בדרך להר הצופים, נבנתה בין השנים 1911-1918. וילה אסעאף נששיבי, ברחוב הר הזיתים 17, נבנתה בסוף שנות ה- 30 במאה העשרים. את זו נציין במיוחד, הואיל ואסעאף בחל בפעילות פוליטית והעדיף להיות סופר ערבי. הוא נתפרסם בספרו “האיסלם האמיתי”. הוא נפטר ב- 1946. וילה אחרת נבנתה לראגב ביי נששיבי בגוש 30134 חלקה 54 בגוש 30514.

ראג’ב נשאשיבי, שהזכרנו אותו לעיל, היה מהנדס לפי מקצועו (נולד ב- 1880 ונפטר ב- 1951). הוא כיהן כראש עיריית ירושלים בשנים 1934-1920, והיה נשוי לשתי נשים, אחת קתולית-טורקית והשנייה יהודיה. הוא עורר זעם בעדה המוסלמית בירושלים, שעה שהציע לקרוא לרחוב החבשים בירושלים על שמו של אליעזר בן יהודה – מחבר המילון הגדול ומחיה הלשון העברית, ועל שהשתתף בהלוויתו של מנחם אוסישקין בירושלים ב- 1941. מאשתו היהודייה נולדו לו שני בנים:

  1. בארי – מי שחי בצרפת
  2. מנסור – מי שנמנה ברבות הימים כמנכ”ל משרד החקלאות הירדני ברבת עמון.

ריכוז אחר של בתים והתיישבות בשכונת שיח’ ג’ראח היה באתר קדוש שנודע בשם שמעון הצדיק “אל יהודיה”. באתר זה הייתה מערת קבורה, שיוחסה לשמעון הצדיק. תיאור הרכישה של אתר זה מופיע בספר הישוב של ירושלים תרצ”ט,  עמ’ 36, ברשימתו של פנחס בן יאיר גרייבסקי, וכן ברשימתו של אריה יהודה  – גאולת מערת שמעון הצדיק והשטח שמסביבה (ראה ירושלים (רבעון) שנה שלישית תש”ו, עמ’ קנ”ה-קנ”ט, וכן רשימה מאת ש. שמיר בעיתון במערכה מס’ 88 מיום 9.8.69). אתר זה נרכש ב- 1875 ע”י הכולל הספרדי והכולל האשכנזי, ושטחו היה 17 דונם ישן ו- 464 אמות מרובעות. באתר היו, למעשה, שתי מערות קבורה – אחת מיוחסת למקום הקבר של שמעון הצדיק והשנייה נקראה הפרנסה. באתר היו 80 עצי זית. תיקון המערות ושיפוצן וכן בנית הגדר שמקיפה את אתר שמעון הצדיק נעשו בפקודת ועד הצירים לארץ ישראל בשנת תרע”ח – 1918, ולוח זיכרון הודבק בפתח המערה. על אחת מאבני הפתח נמצא כתוב תרסב’ ומתחתיה כתוב “אליהודיה” (דונם ישן הוא 210,919). מכאן שהשטח היה 15,623 מ”ר + 464 מאות מרובעות.

בשנים 1894 ולאחר מכן, העדה הספרדית בנתה באתר זה שישה מבנים למגורי דלי אמצעים, בתחילה החזיקו בהם משפחות יהודיות, ובשנות ה- 20 של המאה ה- 20 החזיקו בהן מספר משפחות ערביות. הבניינים, נקראו “שכונת שמעון הצדיק”, ונבנו בצפון החלקה, במדרון שמעל הקבר המיוחס לשמעון הצדיק, ואילו יתרת השטח הוחכרה, מדי פעם בפעם, לפלח למסיקת זיתים ועיבוד השטח.

התיישבות  יהודית אחרת בשיח’ ג’ראח היתה בשכונה שנקראה “נחלת שמעון”. זו נבנתה בצד הדרך המובילה משיח’ ג’ראח לשכם. שכונה זו נקראה גם בשם “אום אהרן” בגוש 30092. שכונה זו הוקמה ע”י יזמים פרטיים, וביניהם: ניסים בנימין מרדכי אלישר ומשה בצלאל קופל קנטרוביץ. אלה עסקו בגאולת קרקעות ופיתוחן וחברו יחד למסחר בקרקעות.

האתר הקדוש, הידוע כ”שמעון הצדיק”, נמכר על ידי עבדל רחמן, בן המנוח הסייד (האדון) חג’ מוחמד עלי אל חוסיני ואחרים, ונרשם בשמות מושאלים של הרב הראשון לציון, הרב אברהם אשכנזי, מי שעמד בראש העדה הספרדית, וכן הרב מאיר אורבך, מי שעמד בראש העדה האשכנזית.

משרד השיכון הירדני בשיתוף פעולה עם “אונרא” השכיר ב- 1954 חלקות אדמה בשטח זה לפליטים ערבים, והרשה להם לבנות בתי דירות למגוריהם ל- 33 שנה, בתנאי שאלה יוותרו על תעודת הפליט שזיכתה אותם בתמורה וטובות הנאה מאונרא.

בשחרור ירושלים המזרחית והחזרתה לישראל, שחרר האפוטרופוס הכללי, בשנת 1972, את אתר שמעון הצדיק והחזירו לשני ועדי העדות, הספרדית והאשכנזית. אלה תבעו את פינוי המחזיקים בקרקע שלא שילמו דמי שכירות. התושבים הערבים התופסים כיום חלק ניכר מן השדה של שמעון הצדיק, כפרו בבעלות ועדי העדות, וטענו לבעלותם הם או לבעלות אחד בשם סולימן דרוויש חיג’זי (שהיה, כנראה, איש קש של הרשות הפלסטינית). לכן ערכנו חקירה של הבעלויות של השכנים הגובלים עם אתר שמעון הצדיק ולהלן נביא את תוצאות הבדיקה של המגרשים ובעלויות (בכיוון מחוגי השעון) שמסביב לאתר.

כאמור השם “כרם ג’עוני” לא נמצא במפות המוכרות משלהי השלטון העות’מאני, ואף לא במפות מנדטוריות. שם זה מופיע, בכל זאת, מדי פעם בפעם בספרי המקרקעין מתקופת הטורקים ומתקופת המנדט. חיפשנו הסבר לתיאור המקום הנקרא כרם אל ג’עוני, במטרה לקבוע מיקום השטח והגבולות של כרם זו ולסתור הטענה של חיג’אזי שכרם אל ג’עוני היא האתר של שמעון הצדיק. בבדיקה נתגלה כי בשכונת שיח’ ג’ראח בותרו בתקופה של 1948-1967, תחת שלטון הממלכה ההאשמית הירדנית באיזור, גושי השומה מתקופת המנדט, לגושים וחלקות אחרים, כאשר נעשה הסדר קרקעות. מספרי הגושים והחלקות שונו לגושים 30514, 30526, 30527 ואחרים. פעולה זו הוסיפה קשיים לחקירה. האיזור כלל את גושי השומה המנדטוריים 30093; 30132; 30058, ואחרים. הסדר הקרקעות החלקי מתקופת שלטון ירדן בשטח נתקבל והוכר מאוחר יותר ע”י מדינת ישראל, בהסתייגות שאין ערבות לאמיתות הנתונים שבמפות ההסדר הירדני, ונקבע שהרישום בפנקס המקרקעין טעון בדיקה (ראה תקנות מקרקעין (הוראת שעה) תשכ”ז – 1967).

פקיד ההסדר הירדני פרסם הודעה בנובמבר 1966, שפוצל, בדרך לא מובנית, השטח שבחלקות 54 + 66 מגוש 14 וחלקה 2 מגוש 26 וחלקה 6 מגוש 27 הוצאו מתחום הטיפול שלו. הודעה זו פורסמה, כנראה, משהתברר כי האתר היה בבעלות יהודית, שעליה נתן בשנת 1954 משרד הבינוי הירדני, באישור אונרא, רשות לפליטים ערבים, לבנות שני חדרים למגורי משפחה ל- 33 שנים, בתנאי שהפליט יוותר על הזכות לקבל כרטיס המזכה אותו בתגמולים כפליט. השטח פוצל בין שלושה גושים, וצוין כגוש 30514 חלקה 54, בשטח 3685 מ”ר, וגוש 30514 חלקה 66 בשטח 6458 מ”ר, וגוש 30526 חלקה 2 בשטח 4332 מ”ר, וגוש 30527 חלקה 6 בשטח 521 מ”ר. ליד כל רישום כזה ציין פקיד ההסדר הירדני שהבעלות לא נקבעה. עד היום לא הוברר כיצד ומתי נעשה פיצול זה, ואם פקיד ההסדר הוציא שטח זה מטיפולו. כמו כן, לא ברור כיצד ומתי נעשה פיצול הרכוש בגוש 30093 חלקות 8,9,10,11 + 15 ומדוע ניתנו מספרים שונים לגוש זה ולחלקות אלה. ההשערה היא כי ההחלפה והטשטוש של המספרים המקוריים נעשו במטרה להעלים פרטי בעלות רשומה של יהודים מתקופת המנדט על אתר שמעון הצדיק.

בארכיוני שתי העדות נמצאו מפות ותשריטים שנעשו בתקופות שונות, ואלה הם:

  1. המודדים ילין – הקר
  2. המהנדס לומברוזו מ- 9.12.43
  3. המהנדס אלכסנדר כץ מ- 9.10.46 בתיק 1845/46
  4. המודד מרקסון מ- 21.3.72

              וכן מצאנו הצעה לחלוקת השימוש בקרקע, שנעשתה בעשור האחרון של המאה ה- 19                         ע”י קונרד שיק.

בארכיונים אלה נמצאו עוד שני נסחי רישום, חיג’ות (תעודות מביה”ד השרעי מתקופת הטורקים), וכן החלטות של ביה”ד הרבני למינוי ולהחלפת מנהלי ההקדש. אלה היו תעודות  בעלות על אתר הקרקע של “שמעון הצדיק”. בחלק מן המפות מצאנו ציון גבולות השכנים שמסביב עם פרטי התיק במשרד רשם המקרקעין, ופרטי הגוש והחלקה, וכן שמות הבעלים השכנים הגובלים. שכנים אלה, מצידם, אישרו ואימתו בעלות העדות על אתר הקרקע של “שמעון הצדיק” בנסחי הרישום שלהם, וכן במפות של החלקות שלהם.

לפני בדיקת תעודות ורישומי השכנים הגובלים, נביא להלן את פרטי בעלות שני הועדים בנסח הרישום הטורקי ע”ש הרב האשכנזי – הרב מאיר אורבך ו את הגבולות המסומנים בתעודות מ- 1291 ה’ (1875/76 ג’).

השטח:             17 דונם ו- 464 אמות מרובעות.

הגבולות:          רבאח אפנדי                      – בן פאר למשפחת חוסיני

                          חוסן זעדה

ג’ורת אל עמיה (תעלה או בור שבידי אל עמיה – ש.ש.)

                          באטן קדי חומס  שבידי אל ליפתווי (פנים של בית עלמין לדרווישים – מכשפים –
ש.ש.)

                          הג’ורה שבידי אל עמאווי ושות’

         בתעודה לא צוינו כיווני הרוח.

והמוכרים: עבדל רזק אלעלמי ואחיו עלי, וכן איברהים אל עמווי ואחיו דאוד, מוחמד, מחבובה וזינב, וחאנם, אשתו של עמווי, והשיח’ עבדאללה אפי, וחליל אבו טאעה, ומוחמד עלי וחוסין חמודה, בשמם הם ובשם שותפיהם.

הגבולות שמופיעים בשטר ההקדש של אתר שמעון הצדיק מ- 1897 הם 3 מערות וכרם כולל של עצי זית, בשם יהודייה:

                          דרום: יורשי עבדל רחמן רבח

                          מזרח: ג’ורת אל עאמיה שבידי עבדל קדר חאמווי

                          צפון: באטן קדי חומס (פנים של בית עלמין לדרווישים – מכשפים – ש.ש.)

                          מערב: הג’ורה שבידי עבדל קדר

בחיג’ה (תעודה מביה”ד השרעי) מ- 4 במוחרם 1293 ה’ (31.1.1876) מובאים פרטי עסקת המכר – מוחמד בן עלי בן יוסף אל עלמי, איברהים בן עבדל קדר, איברהים אל עאמווי, חסן בן סלימן בן מוחמד אבו חמדה, ובנו, עלי אבו חמדה, והנכס שנמכר הוא:

באתר של שמעון הצדיק באל יהודייה, בקרבת שיח’ ג’ראח, נכללו עצי זית, תות ופיסטוק ושלוש מערות, שאחת מהן הייתה ידועה בשם אליהודייה, וכן בור מים, וגבולותיה:

            דרום: כרם עוקבה שבידי עבדל רחמן בן חג’ עלי אל חוסיני

            מזרח: ג’ורת דיאב שבידי איברהים אל עמווי ובידי יורשי אביו ושות’

           צפון: ווער שלוק בידי איברהים אל עמווי ושאר יורשי אביו, ובקצה באטן קאדי חומס (אדמת טרשים עם בורות)

            מערב: ג’ורת עוודה, בידי איברהים אל עמווי הנ”ל, ושאר יורשי אביו ושות’

המוכרים היו בעלים של חלקות נוספות שגבלו עם החלקות שנמכרו ל____ (ראה חלקה 25 בגוש 30526 נסח+מפה). כדי לסתור המסמכים והתעודות שבידי שתי העדות הנ”ל, הופיע סולימן דרוויש חיג’זי (יליד 1935), והציג הסכם מכר, שנעשה, לדבריו, בינו לבין חנה אליאס בנדק ב- 5.3.1961. לפי ההסכם האחרון מכר, והתחייב למכור, לסולימן דרוויש חיג’זי ולשותפו בדווי נימר חיג’זי, חלקים מ- 11 חלקות ב- 3 גושים באיזור ואדי ג’וז ושיח’ ג’ראח, עם פירוט החלקים בשמות מוקע (איזור), בלי פירוט שטח. חיג’זי טען כי בין המקרקעין בהסכם מופיעה חלקה הנקראת כרם אל ג’עוני, וגבולותיה:

            צפון: ווער שליך (אדמת טרשים עם בורות – ש.ש.)

            דרום: בני עוקבה

            מזרח: בעל שטר

            מערב: ג’ורת אל ג’ברי

בהסכם לא צוין השם “אל יהודייה”, וכן לא צוין שטח החלקה של כרם אל ג’עוני. בהסכם נקבע שתוכן מפה, והתמורה תיקבע לפי השטח. חיג’אזי טען שקיבל לידיו נסח רישום מ- 1315 ה’ (1897 ג’), שמתייחס לחלקה שהיתה רשומה ע”ש דרוויש חיג’זי, וטען כי בני משפחתו מכרו חלקה זו לחנה אליאס אלבנדק בהסכם מ- 17.3.33 ב- 3 גושי קרקעות. בין אלה היתה, לטענתו, אופציה לרכישת אדמה המתוארת ככרם אל ג’עוני, הידועה כאליהודייה, ובתנאי שתשולם תמורה שיוסכם עליה ותיערך מפה עם ציון גבולות והתחייבות לרישום בטאבו. הטענה היתה שחלקה זו היתה והינה בבעלות משפחת חיג’זי מימי קדם, וכן סולימן דרוויש רכש אותה מבנדק, אך לא רשם אותה על שמו עקב החלטת פקיד ההסדר להוציא מתחם זה מטיפולו.

הטענה שהחלקה שנקראת כרם אל ג’עוני היתה בכל העתים בידי משפחת חיג’זי נסתרה מפיו ברגע שהתברר כי חנה אליאס בנדק הוא נוצרי ולא מוסלמי, ולא נמנה על משפחת חיג’זי, וכי לפי הטענה הוא רכש חלקה זו ממשפחת חיג’זי.

נתברר עוד כי בנדק חתם על התחייבות לרכוש אדמה במוקע “כרם אל ג’עוני” ב- 1933, ולא במוקע הידוע כ”יהודייה”, ולא העביר אותה על שמו בתקופת שלטון המנדט הבריטי, ואח”כ תחת שלטון הירדנים, על אף שהדבר ניתן לביצוע אז וגם לאחר מכן.

לבנדק לא הייתה מפה או תוכנית של החלקה של כרם אל ג’עוני, ולא ברור מה החלק שהתכוון לרכוש, אם בכלל, בשטח. חיג’זי נדרש להציג מפה שטען שהייתה בידיו, אך הודה אח”כ לא הייתה בידיו. חיג’זי לא נתן הסבר למה בנדק לא רשם הקרקע על שמו, לא בתקופת שלטון ירדן, לא מאז 1935 ועד היום. למרות זאת, חיג’זי טען שכרם אל ג’עוני הוא האתר של שמעון הצדיק, ולכן נדרשה חקירה נוספת על “כרם אל ג’עוני” ומיקומו.

בחקירה זו נתגלה כי בשיח’ ג’ראח היו לפחות 3 או 4 חלקות בשם “כרם אל ג’עוני”. ורישומים שונים נוספים, והתברר כי אף אחת מ- 3 או 4 החלקות שטענו שנקראות “כרם אל ג’עוני” אינה “אתר שמעון הצדיק” (“אל יהודייה”).

לבדיקת החלקות הגובלות עם “שמעון הצדיק” – ב”אל יהודייה” – נערך סקר סביב לאתר זה בכיוון מחוגי השעון (לפי הקומפילציה של מפות שבשטח).

  1. חלקה 16 בגוש 30093 (כיום חלקה 41 בגוש 30514) בשטח 1297 אמות מרובעות (698 מ”ר), ווער שליק נרשמה בתיק 962/27 ב- 1.9.27, ובתיק 1450/29 על שם עלי סעיד אל חרוף ושות’. הגבול הדרומי של חלקה זו צוין “קומפניה שמעון הצדיק” (שכונת שמעון הצדיק – ש.ש.). ר”פ העתק המפה והנסח.

  1. חלקה 26 בגוש 30093 (כיום 26 בגוש 30132) היתה רשומה בתיק 85/28 ע”ש יורשי עבדל קדר, איברהים אל עמווי, ואח”כ על שם רג’ב ביי נששיבי ושות’ בתיק 1127/46 ו- 1371/46 בשטח 9,175 דונם. בגבול המערבי צוין ווקף שמעון הצדיק (שכונה יהודית), ועל המפה חתום דוד אבולעפיה וחותמת ועד העדה היהודית בתוספת המילים “צד הגובל מחלק האשכנזים”. ר”פ העתק הנסח והמפה.

  1. חלקה 65 בגוש 30514, בשטח 1,046 דונם, רשומה כיום בספר 3 דף 158 על השמות קנטרוביץ, חפץ, עאמווי ושות’. החלקה בגבולה המערבי אל יהודייה. ר”פ העתק הנסח.

  1. חלקה 25 בגוש 30132 (כיום 3 בגוש 30526) היתה רשומה על שם רג’ב ביי נששיבי ואחרים, וכיום על שמות קנטרוביץ, חפץ, אל עמווי ושות’. שטחה 4,544 דונם (רשומה כיום בספר 3 דף 57), בתיק 175/35. החלקה שבגבולה המערבי – אל יהודייה. ר”פ העתק הנסח והמפה.

  1. חלקה 65 בגוש 30058, כרם בני דאוד עוקבה, שבידי עבדל רחמן רבח בן מוחמד חוסיני, נרשמה בתיק 1759/35 והופרדה בתיק 1107/38 בשטח 4,261 דונם. נעשתה בה פרצלציה לחלקות 71,72,73,74,75 בגוש 30058 וכן לחלקות 91,92,93 בגוש 30526, והגבולות המקיפים שלה :

                 צפון: אדמת אל יהודייה ודרך (שזה אתר שמעון הצדיק ודרך – ש.ש.).

                 דרום: שקיב איברהים אל ג’עוני

                 מזרח: כלדיה מחמוד אל שאוה ואדים אל מואקט

                 מערב: דרך

      ר”פ העתק המפה וכן נסח הרישום.

  1. החלקה 52 בגוש 30058 נרשמה בתיקים 291/26, 711/23, 795/24 ותיק 249/59. היתה רשומה ע”ש סלים ביי חוסיני (מי שכיהן כראש עירית ירושלים בתקופת התורכים), ועכשיו ע”ש מוסד בית הילד הערבי בירושלים בשטח 7665 (ר”פ מפה ונסח), וגבולותיה:

                 צפון, דרום ומזרח: אדמות אל ג’עוני

                 מערב: דרך

מכאן שאדמת אל ג’עוני נבדלת מחלקת אל יהודייה/שמעון הצדיק.

  1. חלק מחלקה 54 בגוש 30058 (כיום 7+8 בגוש 30527) הייתה רשומה על שם אמריקן קולוני בתיק 1757/35, ותיק 1281/35 הופרדה, והיא כיום בשטח 1,786 דונם. ר”פ מפה ונסח.

  1. חלקה 64 בגוש 30058 (כיום 7+5 בגוש 30527), נרשמה בתיק 1291/35, שטחה המקורי 15,548 דונם, ולאחר ההפרדה של חלקה 65 לעיל בשטח 4,261 דונם, וכיום היא רשומה במוקע “כרם ג’עוני” בשטח 9,958 דונם, הייתה רשומה בספר 4 דף 299 ע”ש רבאח חוסיני (בתיק 3106/35), אח”כ ע”ש פרידריך וסטר, וכיום רשומה ע”ש המושבה האמריקאית. גבולותיה:

צפון: אל יהודייה, וחווקיר אל מדרס ג’ראחיה (אתר שמעון הצדיק, ובוסטן הקדש מסגד שיח’ ג’ראח – ש.ש.)

דרום: כרם אל ג’עוני, עם אדמת סלים חוסיני

מזרח: כרם אל ג’עוני השני

מערב: אדמת אל יהודיה וחווקיר אל מדרס ג’ראחיה.

ר”פ מפה וכן נסח רישום.

חלקה זו נרכשה משותפים רבים וביניהם מעבדל קדר בן מוסה קאזם אל חוסיני. מוסה, האב, היה ראש עירית ירושלים, והמושל הצבאי, רונלד סטורס, החליפו ב- 1920, בגלל השתתפותו בהסתה ובהפגנות.

  1. חלק מחלקה 11 בגוש 30093, שטחה 521 מ”ר. פקיד ההסדר הירדני הוציא אותה מטיפולו. ר”פ העתק מנסח הרישום.

  1. חלקה 13 בגוש 30058 (מקודם 57 בגוש 30527) שטחה 9,268 דונם, נרשמה ע”ש מוחמד עלי חוסיני בתיק 3106/35, והיא מסגד ע”ש שיח’ ג’ראח, מי שהיה רופא הצבא של סלח אל דין (ר”פ מפה והעתק נסח רישום), וגבולותיה:

צפון: עותמן קדר מוחמד קסר עותמן, רחמן שחדה ואדמת העדה  הספרדית היהודית.

דרום ומזרח: המושבה האמריקאית

מערב: הדרך המובילה מירושלים לשכם

  1. חלקה 12 בגוש 30093 (כיום 67 בגוש 30514) היתה בשטח 16,308 דונם ונרשמה בתיק 3106/35, ושטחה כיום 8,680 דונם, בשם זריפה בת אל נקיב חוסיני ושות’. היתה רשומה קודם ע”ש קאסם אחמד קסם ושות’, וזאנה בת עבדל פתח מקאוי, וגבולותיה:

                 צפון:

                 דרום:

                 מזרח:

                 מערב:

      ר”פ העתק נסח רישום.

  1. חלקה 6 בגוש 30093 (כיום 53 בגוש 30514), הייתה רשומה ע”ש זינה ופדנה בנות עבדאל פתח תקווה . וכיום צברי מוחמד עטיה אבו טעה, בשטח 843 מ”ר. ר”פ העתק נסח רישום. חוק מ 13544/40 שטר מ. 1803/40.

  1. חלקה 76 בגוש 30514 בשטח 83 מ”ר ע”ש חוסין עבדל יוסף אל מקווי. ר”פ העתק נסח רישום.

  1. חלקה 77 בגוש 30514 בשטח 71 מ”ר ע”ש זינה בת עבדל פתח אל מקווי. ר”פ העתק נסח רישום.

בארכיוני העדות מצאנו מפות ותשריטים שנעשו בתקופות שונות, ואלה הם:

  1. המהנדסים ילין – הקר
  2. המהנדס לומברוזו מ- 9.12.43
  3. המהנדס כץ מ- 9.10.46 בתיק 1845/46
  4. המודד מרקס מ- 21.3.72

וכן מצאנו נסחי רישום וחיגות (תעודות מביה”ד השרעי) וכן צווין למינוי מנהלי ה

רישומים אלה ציינו את גבולות השכנים שמסביב עם ציון מס’ התיק, הגוש והחלקה והבעלים השכנים. כדי לקבל תמונת מצב בהירה, אנו מביאים כאן את התרשימים ותעודת הבעלות של השכנים, ומבקשים להדגיש בדרך זו את הכרתם של השכנים הגובלים בקו הגבול המפריד ביניהם וכן את הכרתם בבעלות היהודית.

מספרי המקרקעין של המנדט נתברר כי נסח רישום של המושבה האמריקאית נשא בראש התעודה ציון הרובע או השכונה – כרם אל ג’עוני. התברר עוד כי המושבה האמריקאית נקנתה מבעלים רבים. זו השתרעה על מספר חלקות, סמוכות זו לזו, בשכונת שיח’ ג’ראח. חלקה 51 + 64 בגוש 30058 (ספר מקרקעין 4 דף 299 – תיק מס’ 1759/35 ותיק מס’ 420/26) היא בת 15.548 דונם, שהם סה”כ של המגרשים שנקנו ע”י המושבה. על חלקה זו הוקם כאמור ביתו של רבאח חוסיני הנ”ל. השטח נקרא על שם המושבה האמריקאית, והוא פוצל והופרד לחלקה 65 בשטח 4.061 דונם, ופוצל שוב כמבואר להלן. להלן פרטי החלקות הגובלות עם האתר של שמעון הצדיק. התיאור ניתן עפ”י כיוון מחוגי השעון.

א. חלקה 16 בגוש 30093, שהפכה לגוש 30514 חלקה 41 בשטח 598 מ”ר, תיק 1400/29 היה נ7/ ותיק 962/27 מ- 1.9.27 היתה ע”ש קמל חוסיני ועכשיו היא רשומה ע”ש עלי תכיף אל נבולסי. צפונה לשמעון הצדיק, שקיבל את מס’ 40514 חלקה 41 ונרשם בספר 1015 דף 356.

ב. חלקה 26 בגוש 30093, שהיא כיום גוש 30132 חלקה 26, היתה רשומה ע”ש רג’ב ביי נששיבי, בתיק 1371/46 בשטח 9.118 דונם ממערב יהודייה

ג. חלקה 65 מקודם בלוח 16 דף    בשטח 1046 דונם, והיא בגוש 30514 חלקה 65 ע”ש    ושות’ וכן קנטרוביץ, נרשמה בתיק בספר 3 דף 58. החלקה ממערב יהודייה חלקות 65,69,72,73,74,75.

ד. חלקה 3 (מקודם 25) בגוש 30526 ע”ש קנטרוביץ מוחמד אל עאווי ושות’ בשטח 4544 דונם, נרשמה בספר 3 דף 57 וכן בתיק   נרשמה בגוש 1751/35. החלקה ממערב יהודייה.

ה. חלקה 65 בגוש 30058 נרשמה בתיק 1751/35 והופרדה בתיק 1107/38 בשטח 4261 דונם, ונעשתה בה פרצלציה לחלקות בתיק 1759/35 71,72,73,74,75,91,92,93 (מקום זה נקרא כרם דאוד עוקבה).

ו. חלקה 64 בגוש 30058, שהיא כיום 51+56 בגוש 30527 (החלקה מצפון יהודייה) ע”ש אמריקן קולוני בתיק מס’ 1757/35 ע”ש אמריקן קולוני ובתיק 1281/35.

ז. חלקה 57 בגוש 30058, שהיא כיום 13 וכיום 30514 בשטח 9263 דונם בתיק 3105/35, ע”ש מוחמד עלי אפי חוסיני (מסגד שיח’ ג’ראח).

ח. חלקה 12 בגוש 30093, שהיא כיום חלקה 67 בגוש 30514, היתה בשטח 16.308 דונם ע”ש זריפה בת אלוקיב חוסיני ושות’.

ט. חלקה 6 (וכיום 53) בגוש 30514 ע”ש צברי מוחמד עטיה אבו שעה בשטח 843 מ”ר.

י. חלקה 76 בגוש 30514 בשטח 83 מ”ר, ע”ש חסין עבדל יוסף אל חקווי.

יא. חלקה 77 בגוש 30514 בשטח 71 מ”ר ע”ש זינב בת עבדל פתח יוסף אל חקווי.

            צפון:     אדמות אל יהודיה (אתר שמעון הצדיק – ש.ש.) והווקיר (בוסתן מגודר)

                          אל מדרס ג’ראחיה (שהוא המסגד ווקף שיח’ ג’ראח – ש.ש.)

            דרום:    כרם אל ג’עוני עם אדמת סלים חוסיני (מי שכיהן כראש עירית ירושלים

                          שנים רבות – שש)

            מזרח:   כרם אל ג’עוני השני

            מערב:   אדמת אל עניתה וחווקיר אל מדרס ג’ראחיה

בדיקה מעמיקה נוספת הביאה לנו פרטים על חלקות אחרות בשטח:

1)        חלקה 13 בגוש 30058 (שהיא כיום חלקה 57 בגוש 30527) היא בשטח 9268 מ”ר. הרישום נעשה בתיק 3106/35. זהו מסגד שיח’ ג’ראח. מסגד זה הוקם על שמו של רובא הצבא של סלח אל דין. גבולות החלקה:

                          צפון:                    עותמן אחמד, קסר ועותמן עבדל רחמן שחדה

                          דרום ומזרח:      המושבה האמריקאית

                          מערב:                  הדרך המובילה מירושלים לשכם

2)        חלקה 65 בגוש 30058, בשטח 4261 דונם, שנרשמה בתיק 1107/35, היתה ע”ש אמריקן קולוני בספר 44 דף 173. חלקה זו הוצלה והופרדה לחלקות 71, 72, 73, 74 ו- 75 בגוש 30058, וחלקות 91, 92 ו- 93 בגוש 30527, וגבולותיה:

                          צפון:     אדמות אל יהודיה ודרך

                          דרום:    דרך

                          מזרח:   חלקה 2

                          מערב:   דרך (תיק טאבו 1107/38 ב- שש)

3)        חלקה 49 בגוש 30058 נרשמה בספר 16 ב’ עמ’ 244 בתיק 590/25, היתה ע”ש שקוב חוסיני, בשטח 4,896 דונם היא ע”ש מוסה אל עלמי, וגבולותיה:

                          צפון:     השכונה האמריקאית, יורשי סלח חוסיני

                          דרום:    יורשי מוחמד צלח חוסיני ודרך

                          מזרח:   מוחמד סלמה ושות’

                          מערב:   יורשי צלח חוסיני ודרך

4)        חלקה מס’ 12 (או 6) בגוש 30093 (שהפכה לגוש 30514 חלקה 67), שטחה הוא 9 דונם ו- 600 אמות מרובעות ורשומה בספר 17 דף 148 ע”ש ילדי אבו עיסה ושות’, ועברה לספר 1013 דף 1772 תיק מ. 1588. גבולותיה:

                          צפון:     בני אבו עיסה ושות’

                          דרום:    שיח’ ג’ראח

                          מזרח:   אדמות אל יהודיה

                          מערב:   ילדי אבו עיסה ושות’

5)        חלקה 14 בגוש 30093 בשטח 5 דונם רשומה בספר 16 דף 82, שעבר לספר 1015 דף 1560. רשומה ע”ש סיאם עבדול רחמן וזות’, וכן הושאב בת עייש פרח ואחרים, וגבולותיה הם:

                          צפון:     בטן קדו חומס

                          דרום:    שיח’ ג’ראח

                          מזרח:   גורח אל עמיה (בור או תעלה ע”ש עמיה)

                          מערב:   דרך

6)        חלקה 50 בגוש 30058 (בנין ימקא כיום) ע”ש איברהים ג’עוני, בשטח 1923 מ”ר, נרשמה בתיקים 280/59, 2325/46, 2147/45, בספר 79 דף 102 (ספר ערבי 3). הפכה לחלקה 7 בגוש 30527, וגבולותיה הם:

                          צפון:

                          דרום:

                          מזרח:

                          מערב:

7)        חלקה 52 בגוש 30058, באיזור הקרוי אלג’וניה, רשומה בספר 76 דף 171 וכן בספר ערבי 4 דף 15, דף 121 וספר 6 דף 117, בשטח 2.285 דונם, נרשמה בתיק 711/23, 795/21 ו- 291/22 ע”ש בית הילד הערבי בירושלים, וגבולותיה הם:

                          צפון:

                          דרום:

                          מזרח:

                          מערב:

8)        חלקה 53 בגוש 30058 רשומה ע”ש איברהים ג’עוני בכרם ג’עוני, בשטח 1123.72 מ”ר, והיא רשומה בספר 4 דף 231 וגבולותיה:

                          צפון:     דרך

                          דרום:    דרך

                          מזרח:   סלים חוסיני

                          מערב:   המושבה האמריקאית ועלי נששיבי

9)        חלקה 54 בגוש 30058 היא בת 1723 מ”ר ונמצאת בכרם אל ג’עוני ורשומה ע”ש המושבה הגרמנית בתיק 191/21 ובתיק 1110/43 ספר 1 דף 132 (ספר 4 ערבי דף 221), וגבולותיה:

                          צפון:     בית עלי נששיבי עם דרך פרטית

                          דרום:    דרך ובית קברות (בית קברות בדרום המושבה האמריקאית)

                          מזרח:   יורשי עבדל לטיף חוסיני

                          מערב:   דרך ובית קברות

10)      חלקה 55 בגוש 30058 נרשמה בתיק 364/26 ובתיק 1140/43 בשטח 1722 מ”ר ורשומה ע”ש מוסטפה פטימה מופיד.

11)      חלקה 2 בגוש          נרשמה בתיק 291/22 ספר 4 דף 231, וגבולותיה:

                          צפון:

                          דרום:

                          מזרח:

                          מערב:

12)      חלקה 3 בגוש 30058 בשטח 5.071 דונם (שהיא כיום 30527/13 בשטח 4,954 דונם) נרשמה בתיק 16/55 ותיק 55/57 בית האוריינט האוז – בית איסמעיל חוסיני. נבנתה ב- 1897. איסמעיל נפטר ב- 1943, וילדיו הם: ערף ושוקרי. וגבולותיה:

                          צפון:     דרך

                          דרום:    מוסה עבדל חוסיני ווקף

                          מזרח:   איברהים סעיד חוסיני

                          מערב:   יורשי אמנה כלדי ושמס אל דין חוסיני ושות’

13)      חלקה 4 בגוש 30058 היא בשטח   ורשומה בספר                   דף             וגבולותיה:

                          צפון:

                          דרום:

                          מזרח:

                          מערב:

מצילומי אויר ומפה טופוגרפית משנות ה- 30 במאה ה- 20 עולה כי האיזור היה נטוע עצי זית.

מבדיקת הפרטים הרשומים בספרי המקרקעין מתקופת הטורקים לאור רישומים מתקופת המנדט אנו נוכחים לדעת כי לג’עוני היו לפחות שלוש חלקות קרקע בשיח’ ג’ראח: חלקה גדולה אחת בת 12 דונם, שהיתה נטועה עצי פרי וגבולותיה עפ”י הרישום משנת 1315 הג’רה (1897 מ”ר) היו:

                          צפון:     כרמים של יורשי רבח ופיי חוסיני יחד עם הבית של סלים אפנדי

                          דרום:    כרם ג’עוני הקטן

                          מזרח:   חלקת קרקע של חיידר

                          מערב:   דרך

חלקה אחרת שנקראת ג’עוני הקטנה, אדמה מושקית ונטועת עצים, נרשמה באלול 1321 ה’. היא בשטח 6 דונם (1953 מ”ר) נרשמה ע”ש מחבובה בת חג’ אל דין ג’עוני, וגבולותיה:

                          צפון:     כרם ג’עוני הגדול המושבה האמריקאית – שש)

                          דרום:    דרך

                          מזרח:   כרם סיד בצרי

                          מערב:   בריכת סלטון (קברי המלכים – שש)

לדעתנו, חלקה זו היא מס’ 2 בגוש 30058.

חלקה אחרת בשטח 1800 אמות מרובעות (שהם 1034.20 מ”ר) שנרשמה ב- 1321 ע”ש חאפז ביי סעיד (אל סיד?), היתה זרועה ותוארה לפי הגבולות הבאים:

                          צפון:

                          דרום:    דרך ציבורית

                          מזרח:   איסמעיל ביי (בית אורינט האוז – שש)

                          מערב:   יורשי מוסה בדר ג’עוני

החלקה האחרונה הוחלפה ב- 1321 ה’ בין השותפים עם חפז ביי סעיד (כנראה סיד) ונרשמה ע”ש עיישה האנם, בתו של שמס אל בן ג’עוני, וגבולותיה:

                          צפון:     דרך ציבורית

                          דרום:    דרך ציבורית, ובקצה הסולטנים

                          מזרח:   איסמעיל ביי חוסיני

                          מערב:   קברי הסולטנים ובקצה דרך ציבורית

בית רבח חוסיני נבנה בין השנים 1865-1876 על שטח של 8 דונם. לאחר מותו של רבח חוסיני ב- 1886, עבר הבית לבעלותם של יורשים רבים, והושכר לאנשי המושבה האמריקאית ב- 1896. לאחר מכן נרכש הבית ונכסים סמוכים, בהדרגה, ע”י אנשי מושבה זו, ונעשו בהם שינויים והוכנסו תוספות שטחים נוספים, (ראה – אדריכלות בירושלים, הבניה הערבית מחוץ לחומות מאת קרוינקר, עמ’ 170). המלון – הבית והגן המגודר נבנו בחלקה שנרשמה בספרי המקרקעין באיזור. בצילומי אויר שנעשו ב- 1918 רואים אנו כי ברובע שיח’ ג’ראח היו אז כ- 30 מבנים.

חלק אחר בשיח’ ג’ראח הוא רובע הנששיבים. רובע זה נמצא בצומת הדרכים של הדרך העולה להר-הצופים ודרך שכם. כאן החל לצמוח בין שנות ה- 70 לבין שנות ה- 90 של המאה ה- 19 גרעין נוסף שכלל שני בתים של משפחת ג’ארללה, בית רשיד נששיבי, בית רבח מורד, ושני בתים אחרים ממערב. גרעין זה היה בשכונת שיח’ ג’ראח. השטח הסמוך לדרכים כוסה עד 1918 בבתים אחדים של משפחת דג’ני, הנדיה, אשיח’, עישה ואל ג’בשי. וילה נששיבי בדרך הר הצופים נבנתה בין השנים 1911-1918. וילה אסעף נששיבי ברחוב הר הזיתים 17 נבנתה בסוף שנות ה- 30 במאה ה- 20. אסעף היה סופר ערבי ידוע, שנפטר ב- 1946.

ראגב ביי נששיבי כיהן כראש עירית ירושלים בשנים 1920-1934, היה נשוי ל- 3 נשים, אשר אחת מהן היתה יהודיה, וביתו היה בגוש 30058 חלקה      .

באיזור שיח’ ג’ראח בירושלים היה מגרש שהיה ידוע בשם אליהודייה, ובו קבר המייחס למקום קבורה של שמעון הצדיק. בשנת 1875 רכשו הכולל הספרדי והכולל האשכנזי חלקת קרקע בת 17,400 דונם, ובה היו שלוש מערות קבורה וכ- 80 עצי זיתים. (סיפור הרכישה מופיע בספר הישוב של ירושלים תרצ”ט עמ’ 36, ברשימתו של פנחס בן יאיר וכן ברשימתו של אריה יהודה – גאולת מערת שמעון הצדיק והשטח שמסביבה … בספר…).

בשנות ה- 90 של המאה ה- 19 נבנו על ידי העדה הספרדית, בשכונת שיח’ ג’ראח, באתר שמעון הצדיק, שישה מבנים ובית כנסת בצד הדרך העולה להר הצופים, במורד הגבעה שמעל מערת שמעון הצדיק. בתים אלה אוכלסו ע”י משפחות נצרכות וכן ע”י תלמידי ישיבות. חלק זה בשכונה היה מיושב ביהודים עד שנות ה- 40 במאה ה- 20.

תיאור הכרם של ג’עוני הופיע מידי פעם בפעם ברישום המקרקעין מתקופת הטורקים וברישומי הקרקעות המנדטוריים. לפיכך חיפשנו תימוכין בחיפושינו בספרי המקרקעין במטרה לפתור ולגלות גבולות המקום שנקרא כרם ג’עוני.

בנסח הרישום של הקרקע של המושבה האמריקאית מצאנו בראש התעודה כי הרובע או השכונה נקרא כרם ג’עוני. נוכחנו, איפוא, לדעת כי המושבה האמריקאית נקנתה מבעלים רבים, והיא השתרעה על כמה חלקות אדמה סמוכות בשכונת שיח’ ג’ראח:

(א) חלקה אחת היא בת 11 דונם ישנים שהם 9958 מ”ר (תיק מס’ 1759/35; 420/26), והיא נרשמה בחלקה 64 בגוש 30058, ספר 4 דף 299. הבית נבנה, כאמור לעיל, ע”י רבח חוסיני, ונקראה המושבה האמריקאית. גבולות החלקה הן:

צפון: אדמת אל יהודיה (שהזכרנו לעיל) וחווקיר (בוסטן מגודר) אל מדרס אל ג’ראחיה (שהוא ווקף שיח’ ג’ראח).

דרום: כרם אל ג’עוני עם אדמת סלים חוסיני.

מזרח: כרם ג’עוני השני.

מערב: אדמת אל יהודייה וחווקיר אל מדרס ג’ראחיה (שהוא ווקף שיח’ ג’ראח).

(ב) חלקה 13 בגוש 30058 היא בשטח של 9268 מ”ר, והרישום נעשה בתיק 35 3106/, והיא המסגד של שיח’ ג’ראח. זה הוקם עליה על שמו של רופא הצבא של סלח אל דין.

(ג) חלקה 65 גוש 30058, בשטח 4,261  דונם בתיק 1107/38, היתה רשומה ע”ש אמריקן קולוני. זו פוצלה והופרדה ונמכרה לאחרים.

(ד) חלקה 50 בגוש 30058, בנין ימקא ע”ש איברהים ג’עוני בשטח 1923 מ”ר, נרשמה בתיקים 280/59, 2325/46, 2147/45 (ספר 3 ערבי) עמ’ 52. ספר 79 דף 102.

(ה) חלקה 52 בגוש 30058 באיזור אלג’וניה, הרשומה בספר 76 דף 171 וכן בספר ערבי 4 דף 15 וספר 6 דף 117 בשטח 919,20 מ”ר בתיק טאבו מס’ 811/46 ע”ש מוסד בית הילד הערבי בירושלים, נרשמה בתיקים 711/23, 795/221, ובתיק 291/22 ספר 4 דף 121.

(ו) חלקה מס’ 53 בגוש 50038 רשומה על שם איברהים ג’עוני, ואף היא הצביעה על החלקות בדרום ובמזרח, הגובלות בכרם אל ג’עוני.

(ז) חלקה 54, המצויה באותו גוש, היא בת 1723 מ”ר ונמצאת אף היא במוקע “כרם ג’עוני” בשכונת שיח’ ג’ראח ורשומה בתיק 191/21 ובתיק 1110/43 ספר 1 דף 132, וגבולותיה עפ”י הרשום בספר 4 (ערבי) דף 231 הם:

צפון: בית עלי נששיבי עם דרך פרטית.

דרום: דרך ובית קברות (בית קברות בדרום המושבה האמריקאית).

מזרח: יורשי עבדל לטיף חוסיני.

מערב: דרך ובית קברות.

(ח) חלקה 55 בגוש 30055 נרשמה בתיק 364/26 וכן בתיק 1140/43 בשטח 1722 מ”ר ע”ש אמינה מוסטפה פטימה מופיד.

(ט) חלקה 3 בגוש 30058, בשטח 5,071 דונם תיק 16/55 ותיק 55/67, היא ה”אוריינט האוז” – בית איסמעיל חוסיני, אשר נבנה ב- 1897. איסמעיל  נפטר ב- 1945, וילדיו הם: ערף ושוקרי.

(י) חלקה 49 בגוש 30058 נרשמה בספר 16 ב’ דף 244 בשטח 4,896 דונם תיק 590/25.

מצילומי אויר מפה טופוגרפית משנות ה- 30 במאה ה- 20 עולה כי האיזור היה נטוע עצי זית.

השוואת הפרטים שבנסחי הרישום של המקרקעין, מתקופת הטורקים, עם אלה של תקופת המנדט העלתה שלמשפחת ג’עוני היו לפחות שלוש חלקות קרקע בשיח’ ג’ראח. חלקה גדולה אחת בת 12 דונם שהיתה נטועה עצי פרי, וגבולותיה עפ”י הרישום משנת 1315 הג’רה (1897 גריגוריאנית) היו:

צפון: כרמים ובית יורשי רבח חוסיני (שהיא המושבה האמריקאית).

דרום: כרם ג’עוני הקטן.

מזרח: חלקת קרקע של חיידר.

מערב: דרך.

החלקה הקטנה שנרשמה באלול 1321 ה’ (1903 גריגוריאנית) תוארה בגבולות הבאים:

צפון: כרם אל ג’עוני הגדול.

דרום: דרך.

מזרח: כרם אל סיד בדרי.

מערב: בריכת אל סלטין (קברי המלכים – שש).

גבולות אלה נושקים בדרום עם המקרקעין של המושבה האמריקאית. הבעלות על חלקה זו נרשמה על שם מחבובה בת חג’ אל דין ג’עוני.

חלקה אחרת בשטח 1800 אמות מרובעות שהם 1034.20 מ”ר היתה אדמה זרועה, ותוארה בגבולות הבאים:

צפון:

דרום: דרך ציבורית.

מזרח: איסמעיל ביי נששיבי (בית אוריינט האוז).

מערב: יורשי מוסה בדר ג’עוני.

חלקה זו הוחלפה בין השותפים עם חפז ביי סעיד ביי סעיד (כנראה סיד) ונרשמה ע”ש עיישה האנם, בתו של שמס אל דין ג’עוני.

בסיכום מצאנו, כי מיקום המקרקעין הנקראים כרם אל ג’עוני הוא בדרום ומזרח המושבה האמריקאית של היום.

העלינו פרטים אלה על מפת גוש מקרקעין מתקופת המנדט, שבו צוינו החלקות, והגענו למסקנה שכרם ג’עוני הוא שטח המקרקעין הידועים היום כמלון המושבה האמריקאית ושטח זה הוא נפרד ונבדל מן האתר הידוע כאל יהודיה, או קבר שמעון הצדיק.