ערב שבת בירושלים

השמש נוטה לערוב. ברחובות העיר אצים- רצים אנשים ונשים, כאילו משהו רודף אחריהם. ואומנם כן, השבת בעקבותיהם. בשוק -העיר מזדרזים בעלי החניות לסגור את חנויותיהם. אך כמו להכעיס, צובאים על הפתחים אנשים רבים הממאנים לעזוב את המקום כל עוד לא יקבלו את מבוקשם.

מסביב למקומות החדים נראית התקהלות גדולה ובלתי מצויה ביתר ימי השבוע. חנויות אלה הן של מוכרי הממתקים למיניהם הגרעינים והבננות.

חנויות דגים והבשר סגורות על מסגר עוד משעות הבוקר המוקדמות וזה כבר נחים הקצבים והדייגים. ראויים הם בעלי האטליזים וחנויות הדגים למנוחה זו מתגרנותן של נשי העיר שהרעישו עולמות במשך יום אתמול ושעות הבוקר המקדמות כדי להביא שבר לבתיהן. עתה בין השמשות מסתופפים בסביבת חנויות אלה כלבי העיר. יוצאים הם קבל עם ועדה ולאור היום כדי לשבור את רעבונם. מתנפלים הם בשצף קצף על עצמות הבשר ומאומה לא יעלה בידיך ברצונך להניסם.

רוכלים לחד יומא. לערב שב בלבד, מכסים את מרצפת הכביש. מוכרי בננות, סוכריות, שוקולדה ושאר מיני מתיקה כאילו כבשו את התנועה ברחוב. המכוניות המעטות החוזרות למוסכיהם עושות דרכן בקושי רב בין ערב-רב זה של עגלות שונות חדשות וגם ישנות שהומצאו ע״י האדם מזה אלפי שנים.

בתי המרזח מלאים עתה מפה אל פה. אך הפעם אין שרך האנשים לשתות קצת, יי״ש בישיבה כי אם על רגל אחת. האחד דוחף את השני במרפקיו ובבקבוקיו על מנת לפלס לו דרך אל המוזג בעין תאוה מסתכלים הכל לזרם האדום, ובחרדה עוקב הקהל אחרי תנועות המוזג, כל איש מישראל מבקש לאגור לו קצת מן האדום האדום הזה. ליום השבת, תקיעת החצוצרה הנה נשמעת ברחוב. המהומה הולכת וגדלה עם התקרב שומרי השבת שאצים ומתדפקים ליד כל אשנב פתוח. בחרוף נפש מפלסים להם השומרים דרך. לבושים הם בגדי חמודות מראה פניהם נאה והדור. שער ראשם מבריק לאור קרני החמה הנעלמת מן האפק, תלתלי זקנם הקלועים ביד אמן מתלתלים לצדדים בפלסם בין ההמון את דרכם אל בעל העסק אוחזים הם ביד אחת את חלוק השבת הרחב למען לא יקרע בין הערב-רב וביד שניה שומרים הם על הכובע הנקי העשוי מפרוה יקרה, החנונים מתרתחים למראה הכובע ובעליו, ולא פעם קרה שכובעם נדון למעוף ע״י בעלי החנויות.

אבל הקרב המכריע מתנהל במספרות, כאן, שומעים צעקות ולפעמים רואים שני יהודים מתכתשים ביניהם עד בוא תגבורת משני הצדדים, מצד אחד מופיעים האנשים המסתפרים ומתגלחים- ביניהם מופיעים יהודים בעל זקן- ומצד שני אברכי המשי- שומרי השבת. תגרה זו נמשכת שעה ארוכה עד שעולה בדעתו של הספר להגיף את דלת המפרה בפני המתפרצים. שעה קלה נמשכות עוד הצעקות והדפיקות בכל כלי הנשק הקר על דלתות המספרה אך הן נפסקות כעבור זמן מה כי החרדים ממהרים לבית הכנסת. בדרכם נעצרים שומרי השבת גם על ידי מצחצחי הנעלים המסתתרים לרגע עד יעבור זעם. רחובות העיר מתרוקנים, מכונות באיות בודדות עוברות ביעף בכביש הראשי, ונהגיהן מראים את כוחם בחצותם את העיר במהירות עצומה.

בצדי הכביש מתנהלים יהודים כפופי גב בדרכם לבתי הכנסת מאחריהם משחקים ילדים קטנים לבושים בגדי שבת. האחד מסתכל בפני רעהו ברגש גאוה או קנאה בראותו את מלבושיו.

קרני השמש האחרונות גוועות באפק, חשכה עוטפת את הקריה. שקט ושלוה שולטים בעיר, ויש כי אי פה אי שם חודרת בעד החשיכה זמרה נעימה לאוזן. שבת מלכתה הנה ירדה לשכון בעיר.