פירוז הר הצופים במלחמת העצמאות

הר הצופים היה אזור מפורז במשך 19 שנה, משנת 1948 עד 1967. הוא היווה מעין אי בתוך שטח שהוחזק בידי ממלכת ירדן. בנייני האוניברסיטה העברית עמדו אותה שעה בשיממונם עד לאיחוד ירושלים ב-1967.

האזור המפורז בהר הצופים היה מלבן מאורך, שסומן בעט עבה על מפה שצוירה ונחתמה על מעטפה ב-7.7.1948 בידי דוד שאלתיאל, המפקד הראשי של ההגנה בירושלים – מטעם הממשלה הישראלית הזמנית דאז, וקולונל לאש – המפקד האנגלי של הלגיון הערבי (צבא ירדן) וג’אן נבנהויז – הקונסול הבלגי שהיה יו”ר ועדת ההפוגה מטעם האו”ם.

המפה לא הכילה נתונים בסיסיים על השטח, ולמחרת החתימה נערך תשקיף אחר ועליו סימן קולונל בגלי ממטה המשקיפים של האו”ם, עצמים שהיו באזור, והוא חתם עליו בראשי תיבות. תשקיף זה היה ברבות הימים מקור לוויכוחים וסכסוכים רבים.

המפה של השטח המפורז נזכרת בסעיף 8 של ההסכם לשביתת הנשק שהושג ונחתם ברודוס בין מדינת ישראל לבין ממלכת ירדן בפיקוח האו”ם ותאריכו 3.4.1949. בהסכם לא נכללה המפה, אך היא נזכרת כחלק מהסכם שביתת הנשק, וכל אחד מהצדדים שרטט לעצמו לאחר מכן את המפה והגבולות שלפי טענתו נקבעו כאזור הפירוז. ההסכם לפירוז ההר הושג בתקופת אנדרלמוסיה של הקרבות, יומיים לפני תום תקופת ההפוגה הראשונה. הסכם הפירוז של הר הצופים היה אחד מארבעה שטחים של פירוז שהיו בירושלים, והם – בית הנציב העליון (הר העצה הרעה), שטח הפקר בשכונת מוסררה ושטח אחר ליד שער יפו, לאורך החומה ועד שכונת אבו-תור.

הר הצופים נחשב כמרכז מוסדות תרבותיים, רפואיים והומניטריים, וכוונת הפירוז היתה להגביל הלחימה בשטח זה כדי להציל את השטח של האוניברסיטה העברית, בית החולים הדסה, כולל בית הספר לאחיות, בית הקברות הבריטי לחיילי מלחמת העולם הראשונה, ואזור אוגוסטה ויקטוריה והכפר עיסאוויה. היה זה מלבן שנמשך לאורך, מצפון לדרום, במרחק של קילומטר מירושלים העתיקה. בקמפוס של האוניברסיטה היו בניינים רבים ובהם הספרייה הלאומית, המכון לכימיה והמכון לארכיאולוגיה וליהדות. מתחם הדסה כלל את בית החולים ואת בית הספר לאחיות. מתחם אוגוסטה ויקטוריה כלל את בית החולים, הכנסייה ומגדל שנבנו ע”י הגרמנים לכבוד ביקורה של אשת הקיסר הגרמני, שביקרה בירושלים יחד עם בעלה בשנת 1898. מתחם זה שימש מעון ראשון של הנציב העליון הבריטי הראשון עד שניזוק על ידי רעידת אדמה בשנת 1927. בכפר עיסאוויה, שנכלל בשטח המפורז, היו כ-2,000 תושבים.

בהסכם הפירוז של הר הצופים נקבעו התנאים הבאים:

  1. האזור יהיה נתון להגנת האו”ם עד שתופסקנה פעולות האיבה או שיושג הסכם חדש.
  2. האזור המפורז חולק לשלושה, ובתווך היה שטח הפקר, שהשתרע כמאתיים יארד לאורך הכביש בין אוגוסטה ויקטוריה לבין האוניברסיטה העברית, וסומנו בו נקודות ביקורת מתאימות שתוקמנה בכל קצה. מקומות ביקורת אחרים היו אמורים להיות מוקמים בתחום אזור הפירוז, והצדדים הסכימו שגישה מבוקשת על ידם תהיה לאורך הכביש הראשי דרך נקודות הביקורת של האו”ם, כפי שתוקמנה על ידי המפקד מטעם האו”ם.
  3. משטרה אזרחית מזוינת ערבית ויהודית תוצב בתפקוד, כל אחת תחת מפקד מטעם האו”ם. כל אנשי הצבא של שני הצדדים יוצאו יחד עם ציודם.
  4. האו”ם יסדר ששני הצדדים יקבלו אספקה נאותה של מזון ומים. החלפת סגל העובדים ההכרחיים השוכנים על הר הצופים תוסדר על ידי מפקח מטעם האו”ם בהתייעצות עם כל צד לגבי שטחו. האו”ם התחייב להגביל את אוכלוסיית הר הצופים לאותם האנשים הדרושים לפעולתו של כל צד בתוספת האוכלוסייה של הכפר עיסאוויה. סגל המשטרה האזרחית בחלק היהודי לא יעלה על סך 86 שוטרים ועוד 35 אזרחים. סגל העובדים האזרחי של האזור הירדני לא יעלה על 46 אנשים. עוד נקבע כי אחת לשבועיים תוכל ישראל להחליף את הכוחות המוצבים בהר. כך נוצר מוסד השיירות הדו-שבועי.
  5. שני הצדדים יימנעו מלהשתמש באזור כבסיס לפעילות צבאית, ואין להתקיף את האזור או לחדור אליו באופן בלתי חוקי.
  6. במקרה שהלגיון הערבי יפנה את האזור יש להודיע על כך בכתב למפקד מטעם האו”ם בהקדם האפשרי כדי שיוכלו להיעשות סידורים משביעי רצון לצדדים.

בתשקיף שצילמנו מצ”ב סומן קו הגבול של האזור בעט עבה וזה גרם לוויכוחים על המצב האקטואלי של קו שביתת הנשק, וזאת כיוון שעובי הקו המסומן כיסה שטח ברוחב של שישים מטר.

כוונת הצדדים בהסכם היתה להגביל את החזקת הכוחות הצבאיים ומערכות הנשק, וכן להגביל את הקמת המתקנים הצבאיים והביצורים, וכן למנוע תקריות שתגרומנה לפרוץ מלחמה או לחימה באזור, והכול במטרה להגיע להסכם שלום.

הפירוז הוא הגבלה או ויתור שצד לוחם (מדינה) מגביל את עצמו או מוותר בצורה משפטית מחייבת מכוח המשפט הבין-לאומי על החזקת כוחות צבאיים, מערכות נשק ומתקנים וביצורים באזור מוגדר. הוא אינו ויתור על טריטוריה, אלא הוא בא לצמצם ולהגביל כוחו של השלטון שהמדינה מקבלת על עצמה בהסכם בינלאומי.

ב-26.5.1968 הצביע לוי אשכול, מי שכיהן אז כראש ממשלה בישראל, שחלק משטח האזור המפורז נכלל במפה מ-7.71948 על בסיס הבעלויות של המקרקעין במקום. אולם לפי דעת ט’ מרון[1] נושא הבעלות על הקרקע לא עלה על הפרק כי היה בלתי רלוונטי.

הפירוז בהר הצופים וכן שטחי ההפקר בירושלים נבלעו ונעלמו באיחוד ירושלים בשנת 1967, להוציא מתחם ארמון הנציב. שטחים נוספים אחרים נזכרים בהסכמים נפרדים של שביתת הנשק עם מצרים, ירדן וסוריה, ואכן יהיה צורך לתת את הדעת לנושא הפירוז ושטחי ההפקר והניטרליות כאשר ייחתם הסכם שלום עם סוריה.

“שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון” (יהושע י, יב)

 

[1]     T. Meron. Israel Law Review (1968), pp. 501, 503, The Demilitarization of Mount scopus: a gegime that was…

      א’ רובינשטיין, פירוז, עיוני משפט ו’, עמ’ 233.

      מ’ גילת, הר הצופים, רמת-גן 1967.

      ז’ יזרעאלי, הקו העירני של ירושלים ופרוזדור ירושלים, אריאל ח’ 45-44.

      הרכבי יהושפט – הסכמי שביתת הנשק, ספר השנה של העיונאים תש”י, עמ’ 25-16.