קודקס, ותרגומים בארץ ישראל בתקופת המנדט

בשלושים שנות השלטון הבריטי בארץ ישראל המנדטורית (1917-1948) נעשו ניסיונות להוצאה רשמית של קומפילציות של חוקי המנדט, חוקי העזר, מנשרים ודברי המלך במועצתו. אלה נעשו בשלבים חלק אחר נעשה בהוצאות פרטיות במטרה לקדם מהדורה של קודופיקציה.

עם כינון המנדט הבריטי ב-1922, עלתה הצעה לכונן בארץ ישראל מועצה מחוקקת. הודעה שמועצה זו תהיה מורכבת מנציגים ממונים, פקידי ממשלה ונציגי ציבור, וצירים נבחרים, (מוסלמים, יהודים ונוצרים) בהתאם לגודל ובפרופורציה של כל עדה בסה”כ של האוכלוסייה. היהודים והערבים התנגדו להצעה זו.

ב-24.2.22 ההסתדרות הציונית נטתה לקבל ההצעה להרכיב את המועצה מ-13 חברים נבחרים. מהם 10 שימונו מקרב פקידי הממשלה ושלושה יהיו יהודים, נוצרים וערבים, מנציגי העדות,  הנציב העליון ישמש כיו”ר.

הוועד הערבי העליון התנגד להצעה. לכן פורסם בדבר המלך במועצתו (פלשתינה) שפורסם ב-29.5.23 ובו הודעה שהקמתה של מועצה מחוקקת לא נתאפשר בגלל החרם שהמוסלמים הטילו על בחירתה. לפיכך החליטה הממשלה להמשיך לנהל את השלטון בארץ בסיועה של מועצה מייעצת שהורכבה ופעלה בהרכב של פקידים בריטים.

בשנת 1918 מונה נורמן בנטווץ, משפטן יהודי בריטי, יליד לונדון 1883, לעמוד בראש מערכת המשפט. ובשנת 1920 כאשר הוקמה האדמיניסטרציה האזרחית בארץ ישראל, שונה מעמדו והוא נתמנה אחד משלושה מזכירים ליד הנציב העליון. וב-1924 נתמנה להיות היועץ משפטי בממשלת המנדט וזאת בנוסף לתפקידו כממונה על מערכת המשפט. בין יתר תפקידיו היה עליו לעמוד בראש מחלקת החקיקה.

צעד ראשון, להכנסת סדר בחקיקה בארץ ישראל נעשה בפרסום קובץ מנשרים, פקודות והודעות ע”י האדמיניסטרציה האזרחית. הדבר נעשה בתקופת השלטון הצבאי (דרום), וזה נעשה בפרסום מאוגוסט 1919, של קובץ מנשרים, פקודות והודעות אדמיניסטרטיביות.  אלה חזרו על הוראות החקיקה שהיו קיימות אז. פרסום זה סודר לפי מפתח תוכן שצורף לו.

כעבור שנה הופיעה קומפילציה רשמית שכללה את כל החוקים אשר נתפרסמו בארץ עד דצמבר 1920 זו נערכה באותו הסדר לפי הקובץ הראשון.

בתור יועץ משפטי ותובע פלילי של ממשלת המנדט הניח בנטוויץ את היסודות לחקיקת חוקי המנדט. בזמן שהיה יועץ משפטי יצאו לאור ב-1925 שני כרכים של אוסף דברי חקיקה בפלשתינה ב-1925-1918. במהדורה זו הייתה כוונה לכלול את כל דברי החקיקה בכל צורה שהיא כפי שהוצאו מדצמבר 1917, וכפי שהיו בתוקף, ובראש ובראשונה את דברי המלך במועצתו שהיוו חוקה, והמקור הראשון לחקיקת חוקים, וכן את פקודת האזרחות משנת 1925.

הכרך הראשון הכיל את דברי המלך במועצתו, הפקודות והצווים שיצאו מאז הכיבוש. הכרך השני הכיל מנשרים של הצבא, הודעות רשמיות ותקנות וביניהם תקנות ביה”מ והוראת המלך לנציב העליון.

האוסף לא כלל את החוקים העותמאנים.

איסוף חוקים וקומפילציה היה הכוונה לעשות הכנות להוצאת חוקה, שבעתיד הלא רחוק, תסומן בפרקים לכל חוק. הכוונה הייתה להוצאת חוקה (restatement) בלי רביזיה מיוחדת. וכן כדי לאפשר כניסה והדרכה מדויקת לחקיקה במועד עד כמה שהיא עוצבה מאז הכיבוש הבריטי.

הקומפילציה נועדה לשימוש הציבור עד שהמטרה להוצאת חוקה תתגשם.

אחרי הקומפילציה של בנטוויץ הופיעה קומפילציה, שיצאה בהוצאה וביוזמה פרטית של משה דוכן זו הכילה את חוקי פלשתינה שהוצאו בשנים 1921-1926. חוקים אלה סודרו באלפון עם אינדקס. באוסף זה לא הוכנסו תיקונים לשוניים. לאוסף לא ניתן תוקף רשמי, הספר יצא ב-1932 בהוצאת המדפיס רוטנברג.

משה דוכן היה חבר אגודת עורכי-הדין, והיה מנהל מחלקת הקרקעות בממשלת פלשתינה. הוא היה מרצה למשפט בביה”ס הממשלתי למשפט בירושלים וחיבר הספר “חוקי המקרקעין בפלשתינה” ובו תרגום מקצת החוקים התורכים לענייני קרקעות.

בשנת 1931 נתעורר הצורך להוצאת קונסולידציה של התחיקה, בארץ ישראל ובירדן, והוצע למנות אדם מיוחד בתפקיד של מנסח חוקים רשמי. לתפקיד זה מונה סר רוברט הרי דריטון, (יליד לונדון 1893). הוא שימש בארץ בתפקידים שונים ליד היועץ המשפטי בנטוויץ מאז 1920, ובהיעדרו של האחרון מן הארץ, הוא מילא את תפקידו.

בנובמבר 1932, מונה דריטון לתפקיד של נסח החוקים המנדטורי הוא עבד על ספרו במשך שנתיים וחצי וערך וניסח החוקים שבאוסף שלו שיצאו בארץ עד 1934. היו אלה 156 פרקים שסודרו באלפבית לפי שמות החוקים.

דריטון הוסמך לבאר האנגלי בגריס אין (GRAYS INN) ב-1934 קיבל תואר L.L.B מאוניברסיטת לונדון.

למילוי תפקידו כנסח חוקים בפלשתינה יצאה ב-1934 פקודה ordinar__, שעל פיה עמדו להוציא נוסח חדש של הפקודות שנחקקו עד 31.12.1933, בנוסח שהוכן על ידי דריטון. בפקודה זו היה הוא הוסמך לבצע שינויים, פורמאליים ופרטניים, שאין בהם שאלות פרינציפיות וזאת מבלי לשנות את תוכן החוק וכן הוא הוסמך לתקן ולמחוק חוקים שהופסקו להיות בני תוקף, אך לא בוטלו עד אז, וכן גם לעסוק בדומה גם בתקנות המשנה.

מהדורת חוקי פלשתינה (א”י) של דריטון, יצאה לאור ב-3 כרכים, אך פרסומה עוכב והיא ולא קיבלה תוקף עד להוצאת התרגומים לעברית ולערבית. המחוקק עמד על דעתו שהפרסום יעשה בשלוש שפות באותה עת. (ראה הפרקליט, אפריל 1945 – שנה שנייה חוברת 3 דף 99).

ניסוחיו ומהדורתו של דריטון לא היו סופיים ומדי פעם בפעם היה צורך לעיין בחוק המקורי אשר הועתק על ידו כדי לפרש את אוסף החוקים שלו. (ראה תולדות המש פט הארץ ישראלי מאת אליעזר מלחי, מהדורה שנייה תשי”ב-תשי”ג, עמ’ 88 וע’ 123 וכן ראה ערעור אזרחי 156/47 פד”י ב’ עמ’ 463).

ההקפדה בפרסום הסימולטני בשלוש שפות סמכה על סימן 82 מדבר המלך במועצתו על פלשתינה (א”י) 1922, בו נקבע כי הלשונות הרשמיות בארץ הן אנגלית, ערבית ועברית. נעיר פה כי לפי סעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט תש”ח – 1948 נקבע שהמשפט שהיה קיים בא”י ב-ה’ באייר תש”ח 14.5.48 יעמוד בתקפו עד כמה שאין בו משום סתירה לפקודה זו ולחוקים אחרים סותרים… ובשינוים הנובעים מתוך הקמת המדינה ורשויותיה. עוד נאמר בסעיף 15 (ג’) לפקודה זו כי כל הוראה בחוק הדורשת את השימוש בשפה האנגלית בטלה. מכאן ברור שכל הוראה בחוק שדרשה את השימוש בשפה הערבית לא בוטלה.

דריטון סיים את תפקידו בארץ ב-1934, ואח”כ הועבר לשרת בטנגניקה. שם כיהן בשנים 1934-1939, ולאחר מכן הועבר לכהן כיועץ משפטי באי צילון 1939-1942.

לאחר דריטון מונה צבי עלי בקר כנסח החוקים המנדטורי.

להדרכת מנסחי החוקים באימפריה הבריטית עמד מדריך בספר ראסל   Russel A.Legislative drafting & forms, ספר זה שימש מעין “שולחן ערוך” . חוקר המשווה את קבצי חוקי פלשתינה, במהודורת דריטון, עם קובץ דומה שהופיע בטסמניה או בסנטה לוציה במאה ה-20, יתקשה למצוא שינויים רבים בהבדלי הנוסח.

צבי עלי בקר שימש בתפקידו זה עד שמונה למשנה ליועץ המשפטי לממשלת ישראל. לאחר מכן מונה כנשיא בי”מ המחוזי בירושלים. הוא חיבר את  הספרים, “ניסוח ופרשנות” וכן “דיני חברות בישראל”, שניהם בהוצאת גאולים 1961-1963.

בשנת 1945 החלה להופיע בארץ ישראל קומפילציה של חוקי פלשתינה בעריכת עוה’ד אפלבאום  וקיצלינגר וזו נערכה  בסדר אלפביתי עם הערות והפניות לפסיקה ולפרקטיקה. זו לא האריכה ימים והיא פסקה עם הקמת מדינת ישראל. סדרה זו ידועה בשם   Annotated laws of Palestine.

בסעיף 34 בפקודת הפרשנות משנת 1945 הועלתה נאמר כי תוצא מהדורה של נוסח חדש לחוקים אך רק לאחר הקמת המדינה התחלנו ב-1953  להוציא נוסח חדש לכמה חוקים.

בתקופת מלחמת העולם השנייה יצאה לאור קומפילציה של חוקים ותקנות חירום שיצאו במלחמת העולם השנייה  זו נקראה  War Legislation – By Henry Kantarovitch ב-3 כרכים.

בשנת 1925 עתר ג’מל חוסייני,  בבג”ץ 55/1925 שהגיש ופורסם  ב L.R. P, vol 1, עמ’ 50, לצו על תנאי נגד ממשלת המנדט על כך שהבולים שהוצאו אותה שנה הכילו אותיות א’י  ליד המילה פלשתינה (ראשי תיבות ארץ ישראל) וזאת לטענתו בניגוד לסימן 82 מדבר המלך במועצתו 1922 וכן בניגוד לסימן 22 של המנדט שניתן לבריטניה. שאסרו לחוקק חוקים שאינם עולים בקנה אחד עם אלה. הבג”ץ דחה עתירה וקבע שאיסור זה אינו חל על מעשים של האדמינסטרציה בכלל, ולביה”מ אין הסמכות לכפות הוראה  מתנאי  המנדט ואינו המקור לבדיקה רגשות או בעיות פוליטיות ואינו הוא מוסמך לטפל בעתירה. עוד  נקבע שסימן 82 לדבר המלך במועצתו אינו מחייב שהמילים בעברית או בערבית יהיו תרגום מילולי דווקני מן הלשון האנגלית ראה והשווה עוד בג”ץ 88/28 אוסף פסקי דין רוטנברג כרך 4 דף 1286).

במזכירות הראשית שליד הנציב העליון הבריטי היו שתי מחלקות לתרגומים לערברית ולערבית. אלה היו מאויישות ע”י יצחק ע. עבאדי (לעברית, ואיברהים פ. קעבני (לערבית).

יצחק א’ עבאדי, (יליד ירושלים 1897, נפטר ב- )22.12.69 היה מתורגמן לעברית, הוא למד בת”ת של עדת הספרדים, בי”ס למל ואח”כ בבי”ס למסחר של חברת עזרא ובבית המדרש למורים. סיים לימודיו בתרע”ד – 1914. המשיך להשתלם בשפות ובהשכלה עברית וכללית. עבד בממשלת המנדט עד 1944. בתקופת עבודתו כמתרגם ראשי לעברית חודשו הרבה מונחים וצורות שימוש לשון בעבודה לצרכי האדמיניסטרציה בכל ענפי המדינה. הוא פרסם מאמרים רבים בעיתונות, ובכתבי עת, בערבית ובאנגלית, ותרגם בין היתר את ספר הזכרונות של רונלד סטורס, “יומן א”י” של קול קיש, ספר השימוש של א”י מאת לוק וקיטריש.

עבאדי היה המתרגם הראשי של קובץ החוקים הא”י הוא חבר  הקדמה עניינית ארוכה, השתתף בעריכת המילון העברי של ואלדשטין וחיבר את הספר “בינינו לבין האנגלים”.

בהקדמה לתרגום חוקי א”י שיצאה לאור ב-1936, כתב עבאדי שהתרגום נעשה לפי מספר כרונולגי, כפי שנקבע בנוסח באנגלית והוסיף שהתרגום נעשה בדרך הפרשנות, דרך שנקט בה ושהייתה לדבריו מזיגה אידיאלית שחותרת ליתן לבוש עברי נאמן לטקסט שבמקור, ניב בניב ומילה במילה, ועם זאת נוקטת היא בדרך הפרשנות בשעת הכרח ורק בשעת הכרח.

לידו עזר סגנו, נפתלי גולדברג, שהיה שותף למעשה היצירה בחומר והגהה (יליד ירושלים 1902 בוגר בי’ס למשפט).

במקביל לתרגום לעברית מהדורה בתרגום לערבית ע”י המתרגם איברהים פ. קעבאני המתרגם הראשי לערבית של ממשלת פלשתינה (א”י).

הנושא של השימוש באותיות א”י (ארץ ישראל) התעורר שוב ב-30.03.36 בשידורי הבכורה של רשות הרדיו, ששדרה בשלוש שפות את שם התחנה, רשות השידור לאחר שמחאו הערבים על השימוש בשם התחנה “ארץ ישראל”, שיתנה ששמה של התחנה ונקבע “קול ירושלים”.

נושא השפה נתעורר שוב ב-1955 בבג”ץ 29*55 (ראשל”צ יצחק ניסים שר הדתות, ט’ פס”ד 997), ושם נקבע כי תרגום התקנות לעברית היה חסר ולקוי בכך שהושמט בו הביטוי חבר member   שבתקנה 6 של מועצת הרבנות הראשית 1936, ומאחר והנוסח האנגלי הוא מחייב, הרי שמי שאינו “חבר” באסיפה הבוחרת הוא פסול ואינו יכול להיבחר כרב ראשי גם אם נתקיימו בו כל שאר תנאי הכשרות.

בסיכום, תקופת המנדט הנחילה לנו בישראל תשתית לתחיקה מקורית וענפה ולמרות שעד היום לא הגענו לחוקה סופית ומלאה נעשו בישראל קודיפיקציות בשטח האזרחי וכן חוקקנו שפע של חוקי יסוד.

(ראה על כך מאמרה של דפנה ברך-מרז – הקודיפיקציה הישראלית בראי דיני החוזים; עיוני משפט כב’ 793, וכן ראה מ. פרוקציה – חקיקה ישראלית בשלבים – עיוני משפט א’, תשל”א עמ’ 244.)

בפלשתינה שלא החילו את המילים והאותיות האלה בעברית ובערבית. ביה”מ העליון דחה את העתירה בקבעו כי אין חובה לתרגם מאנגלית מילולית לערבית ולעברית.

הנושא של השימוש במילים ארץ ישראל התעורר ב-30.03.36 בשידור הבכורה של הרדיו, ששדר בשלוש שפות את שם התחנה, רשות השידור לאחר שהושמעה על השימוש בשם התחנה “ארץ ישראל”, שונה השם המיועד לתחנה ונקבע שמה “קול ירושלים”.

ב-1955 דנו בנושא השפה בבג”ץ 29/55 ראשל”צ יצחק ניסים שר הדתות, ט’ פס”ד 997, נקבע כי התרגום לעברית היה חסר ולקוי בכך שהושמט הביטוי חבר member שבתקנה 6 של מועצת הרבנות הראשית 1936, ומאחר שלפי החוק הנוסח האנגלי הוא מחייב, הרי שמי שאינו חבר באסיפה הבוחרת פסול ואינו יכול להיבחר כרב ראשי אפילו נתקיימו בו כל שאר תנאי הכשרות.

בסיכום תקופת המנדט הנחילה מדינת ישראל תשתית לתחיקה מקורית וענפה עד היום לא הגענו לחוקה סופית ומלאה אם כי נעשו קודיפיקציות בשטח האזרחי ויש לנו שפע של חוקי יסוד.

הצבענו לעיל על פרופ’ נורמן בנטויץ, יליד לונדון 1883, משפטן יהודי בריטי. אחרי שארץ ישראל שוחררה לגמרי מעול השלטון התורכי והוקמה האדמיניסטרציה האזרחית ב-1920 נתמנה פרופ’ נורמן ברטויץ להיות אחד משלושה מזכירים שהיו ליד הנציב העליון.

נורמן בנטויץ הוציא לאור שני כרכים של אוסף מדברי התחיקה בפלשתינה 1918-1925 שעה שכיהן כיועץ משפטי בפלשתינה. בפרסום זה של מהדורת בנטויץ הייתה כוונה לכלול בשני הכרכים את כל דברי החקיקה, בכל צורה שהיא, כפי שיצאו בארץ מדצמבר 1917 וכפי שהיו בתוקף, ובראש ובראשונה את דברי המלך במועצתו שהיו המקור הראשון לחקיקת החוקים ובתוכם החוקה ופקודת האזרחות משנת 1925.

החל מ-1922 נהגו בממשלת המנדט למספר את הפקודות (ordinances) במספר רץ מדי שנה בשנה ולתת להם שם מקוצר.

ספרו של דוכן היה קומפילציה של החקיקה המנדטורית, והוא יצא ביוזמה פרטית, בלא שינתן לה תוקף רשמי. הספר יצא בהוצאת המדפיס L.M. Rotenberg ב-1932.

בשנת 1931 נתעורר הצורך להוציא קונסולידציה של התחוקה בא”י ובירדן, ולכן הוצעה משרה של מנסח החוקים  לסיר רוברט הארי, דריטון שהיה  יליד לונדון 1893 שמאז 1920 עבד בתפקידים שונים ליד היועץ המשפטי דאז, נורמן בנטוויץ, ואף מלא את מקומו בהיעדרותו מדי פעם בפעם. הוא מונה לתפקידו זה ב-1932. דריטון היה בעל L.L.B וב-1934 הוסמך לבאר בגריס אין. הוא עבד בפלשתינה עד 1934 ערך וניסח את חוקי פלשתינה באוסף שיצא מתחת ידיו ב-1934. עם סיום תפקידו הוא נשלח לשרת בטנגניקה,

שמונה ליועץ המשפטי לממשלת ישראל ואחר היה נשיא בי”מ מחוזי בירושלים הוא היה מחבר הספרים “ניסוח ופרשנות” וכן “דיני חברות בישראל” שניהם בהוצאת גדולות 1963, -1961 בהתאם. ליד היועץ המשפטי ונסחי החוקים עבדו מתרגמים שהיו מתרגמים לעברית וערבית.

יצחק א’ עבאדי, יליד ירושלים 1897, נפטר ב- 22.12.69 היה מתורגמן לעברית, הוא למד בת”ת של עדת הספרדים, בי”ס למל ואח”כ בבי”ס למסחר של חברת עזרא ובבית המדרש למורים. סיים לימודיו בתרע”ד – 1914. המשיך להשתלם בשפות ובהשכלה עברית וכללית. עבד בממשלת המנדט עד 1944. בתקופת עבודתו כמתרגם ראשי לעברית חודשו הרבה מונחים וצורות שימוש לשון בעבודה לצרכי האדמיניסטרציה בכל ענפי המדינה. הוא פרסם את ספר מאמרים רבים בעיתונות ובכתבי עת בערבית ובאנגלית ותרגם את ספר הזכרונות של רונלד סטורס, יומן א”י של קול קיש, ספר השימוש של א”י מאת לוק וקיטריש.

עבאדי היה המתרגם הראשי של קובץ החוקים הא”י וחבר לו הקדמה עניינית ארוכה. הוא השתתף בעריכת המילון העברי של ולאדשטון וחיבר את הספר בינינו לבין האנגלים.

בהקדמה לתרגום חוקי א”י שיצאה לאור ב-1936, כתב עבאדי שהתרגום נעשה לפי מספר כרונולגי כפי שנקבע באנגלית והוא הוסיף שהתרגום נעשה בדרך הפרשנות, דרך שנקט בה שהייתה לדבריו מזיגה אידיאלית שחותרת ליתן לבוש עברי נאמן לטקסט שבמקור, ניב בניב ומילה במילה, ועם זאת נוקטת היא בדרך הפרשנות בשעת הכרח ורק בשעת הכרח.

לידי עזר סגנו נפתלי גולדברג, שהיה שותף למעשה היצירה בחומר והגהה. יליד ירושלים 1902 בוגר בי”ס למשפט. במקביל יצאה המהדורה בתרגום לערבית ע”י המתרגם איברהים פ. קעבאני, המתרגם המתרגם הראשי לערבית של ממשלת פלשתינה (א”י).

בשנת 1935 נתעורר ויכוח נוסף הפעם בעניין התרגום ובו נתבקש בג”ץ לפסילתו של הרשל”צ יצחק ניסים.

פסה”ד. בתרגום לעברית הושמטה המילה חבר member. ביה”מ פסק שם: במקום שיש סתירה בין הנוסח העברי לבין הנוסח האנגלי של דבר חקיקה מנדטורי, הנוסח האנגלי מחייב, ומי שאינו חבר באסיפה הבוחרת אינו יכול להיבחר כרב ראשי, אפילו נתקיימו בו כל שאר תנאי הכשרות.

בסיכום, תקופת המנדט הנחילה למדינת ישראל תשתית של חקיקה מקורית ועניפה אולם למרות שעד היום לא הגענו לחוקה סופית ומלאה, שפע של חוקי יסוד נחקקו מאז ואנו מקווים שברבות הימים אלה יוכנסו לחוקה ישראלית מוסכמת ומפוארת.