רמתיים צופים – הכוורת, ההנהגה, הדבורים והצוף

אגודה זו הוקמה בתמוז תרפ”א (1921) ע”י מיסדה, רבי עקיבא יוסף שלזינגר, מחבר הספר “לב העברי”, שיצא לאור ב-1865. הוא הטיף לציונות, להתיישבות, להגנה עצמית, לחיסול הכוללים והחלוקה. הוא יליד פרסבורג שבהונגריה, הגשים את התורה שהטיף לה, ועלה והתיישב בארץ ב-1870 והתמסר במרץ לישוב ארץ-ישראל. שנה לפני מותו הוקמה אגודה זו על פי הפסוק הראשון בספר שמואל א’ פרק א’, “ויהי איש אחד מן הרמתיים צופים מהר אפרים…”.

עקיבא יוסף שלזינגר היה קנאי דתי ולאומי קיצוני, קנאי לציבור העברי וגאולת הארץ ונשא בנפשו את חזון הגאולה והקמת מלכות ישראל.

בספר “לב העברי” הוא ביטא התנגדות בלתי מתפשרת לכל חידוש דתי, ללימודים חילוניים ולכל צורה של התהוללות ואקולטורציה. הוא קרא להפרדה מוחלטת של האורתודוקסים משאר היהודים.

הספר יצא בשני חלקים ובמהרה הפך לרב מכר.

האגודה נתאגדה ע”י אשכנזים בני הישוב החרדי, לומדי התורה ויראי ה’ אשר בירושלים, במטרה “לייסד מושבות חרדיות בא”י, שיתנהגו לפי רוח ‘ישראל סבא'”. היו אלה עמך שחסכו פרוטה לפרוטה להקים להם נחלה ליד קבר שמואל הנביא.

האגודה נרשמה כאגודה שיתופית בע”מ ב-03/02/1926 ומספרה 57/3072. בין מטרותיה היו המטרות: “לקנות מגרשים ולמכרם לחברי האגודה, לעזור לחבריה לרכוש ולעבד נחלאות בא”י, ולייסד להם שכונות עירוניות, מושבות, גנים ומושבות חקלאיות, אשר תתנהגנה לפי רוח ישראל סבא, בהתאם לתקנות הרוחניות הרצ”ב, שהן חלק מתקנות האגודה”.

באספה הכללית של החברים בארץ ובחו”ל, שנתכנסה באדר ב’ תרפ”ז, נאספו כספים במקום בסך של 2,398 לירות מצריות, ונקנו 228 דונם ו-1,205 אמות בשטרי מכר, ו-116 דונם ו-800 אמות בייפויי כוח. האדמות נקנו ונרשמו לרוב בשמות מושאלים או האגודה כדלקמן:

ברס עודה, 80,133 דונם בתאריך 09/09/25; במארג’ אל-פאר, 14,294 דונם בתאריך 23/10/23 (ע”ש רמתיים צופים); בחריקת אל-סיקה, בשטח 43,105 דונם (ע”ש הירש קרויזר), בתאריך 12/10/25; חריקת אל-שובקה, 34,952 דונם (ע”ש יוסף ויינברג– חצי), בתאריך 14/12/25, (וע”ש הירש קרויזר – חצי), באותו תאריך; באינג’מה, 14,606 דונם (ע”ש רמתיים צופים), בתאריך 18/08/26; ברס אמחסן, (ע”ש רמתיים צופים) בשטח של 5,107 דונם בתאריך 17/10/23; בחבאיל אבו-סלים (עין אל עולק), שעוב כמיס, 5,815 דונם (ע”ש הנאמן שמעון שלזינגר); בדר אל גאפיר, 2,671 דונם יתרה בתאריך 18/11/35 (ע”ש הנאמן שמעון שלזינגר), ועוד 15,650 דונם (ע”ש הנאמן יעקב ויספיש) מתאריך 24/01/36; באל מעלקה, 34,955 (ע”ש הנאמן שמעון שלזינגר) בתאריך 18/04/28; בחלת אל-מסרי, 18,129 דונם (ע”ש רמתיים צופים), בתאריך 17/10/23; ברס אל טביב 7,076 דונם (ע”ש רמתיים צופים) בשנת 1926 שנמכר ע”י המפרק, רואה חשבון פרידנברג, לאהרון עלבא ב-1942, באישור רשם האגודות; באל ביודה, בשטח 4,324 דונם יתרה (ע”ש הנאמן עמרם בלוי) בתאריך 05/07/35. כל האדמות נמצאו בין הקילומטר הרביעי והקילומטר השישי בדרך נביא סמואל לשפלה, בין הכפרים: בית איקסה, בידו, נביא סמואל ובית חנינה. החלקות היו פזורות, והצטרפו לשטח של 270 דונם בערך, חלקן נרשמו ע”ש האגודה, והיתר נרשמו על שמות אנשים פרטיים, או שנעשו רק חוזים עם המוכרים.

בתקנות האגודה נקבע כי הון האגודה מורכב ממניות בנות 7 לא”י כ”א וכן נקבעה אחריות הדדית לחובות האגודה, בסך 5 לא”י לחבר. בתקנה 5ב’ נקבע כי “בהפסק חברות של חבר מחמת מותו תחולנה הוראות סעיף 31 מפקודת האגודות השיתופיות 1933, תעודת ירושה ע”פ דיני ישראל תתקבל באשורה ע”י בית הדין של העדה החרדית בירושלים”.

בחלק ו’ שונות – סדור סכסוכים נקבע: “כל הסכסוכים הנובעים מעסקי האגודה או הנוגעים למובנם של התקנות הללו אשר יתגלעו בין החברים או החברים לשעבר או בין אנשים התובעים מצד אחד ובין האגודה או ועד ההנהלה או הפקידים של האגודה מצד שני יסודרו ע”פ דיני ישראל בבית דין צדק של העדה החרדית בירושלים או ע”י בוררות בהתאם לחוקי הבוררות  אשר יהיו בתקפם כפעם בפעם. ותובעים אלה מוכרחים לוותר על זכותם להישפט בבתי משפט שאינם ע”פ דיני ישראל כנ”ל אלא א”כ בית דין צדק הנ”ל מתירן להתדיין בבתי משפט אחרים”.

מכאן שהחברות של היורשים אינה אוטומטית, וכל סכסוך המתייחס לעסקי האגודה, ובינה לבין חברים או הבאים מכוחם, צריך להיות נידון ע”פ דיני ישראל בבית דין צדק של העדה החרדית בירושלים או ע”י בוררים, ותובעים אלה מוכרחים לוותר על זכותם להישפט בבתי משפט שאינם ע”פ דיני ישראל, אלא אם כן הרבנים מתירים להם ללכת להתדיין בפני בתי משפט אחרים.

מרכז האגודה היה בירושלים, והיו לו סוכנים בערים אחרות בא”י, בארה”ב, בפולניה ובצ’כוסלובקיה.

האגודה מכרה והפיצה, באמצעות סוכניה, שטרי מכירה של 100 אמות כל אחד, בתמורה של 5 דולר. להלן מפת חלוקה למגרשים באל ביודה.

כאמור, האדמות נרכשו לפני רישום האגודה כחוק, בשמות של נאמנים, שהיו מנהלים בפועל, וביניהם הירש קרויזר, יוסף ויינברג, שמעון שלזינגר, עמרם בלוי ויעקב וייספיש.

האגודה עסקה במדידת המגרשים, רישומם, תכנון חלוקתם ליחידות ובסימון הגבולות בשטח. אולם כבר בתרצ”א (1931) התלונן עמרם ברש”י בלויא, במכתב חוזר שלו, בתפקידו כמזכיר האגודה אותה שעה, על כך שהחברים לא נטו שכם, לא בעבודה ואף לא בכסף, והאדישות עשויה להביא לאובדן הרכוש, ואם לא ירתמו מיד לניהול ולתשלום החובות הוא יהיה נאלץ להתפטר.

במאזן שהוגש ע”י רואה חשבון פרידנברג לרשם האגודות השיתופיות משנת 1938 צורפה רשימה של חברים ובה נמנו 139 חברים, ביניהם אישים ידועים מחוגי החרדים בישראל ובארצות הברית, וכן 20 נשים מבנות היישוב הישן (תופעה שהייתה חריגה אז- ש.ש.).

ב-1938 נתמנה רואה החשבון נ. פרידנברג לערוך חקירה בעסקי האגודה, הואיל ולא הוגשו דו”חות ומאזנים ע”פ החוק. בדו”ח המבקר נמסר כי הוא בדק את הספרים הבלתי מסודרים והקרועים, וקבע שלא הוגשו תעודות רישום על חלק מקרקעות האגודה; “לא הוגשו רוב המסמכים על פעולות האגודה… לא הומצא פנקס חברים ערוך באופן נכון, ולא הוברר המספר המדויק של חברי האגודה.”

בדו”ח נמתחה ביקורת חריפה על אי הסדרים, על חוסר המסמכים, על חוסר ספרי פרטיכלים, חוסר יומן, ובכלל הוא הצביע על ליקויים רציניים בניהול האגודה. הדו”ח נערך, כפי שנאמר שם, לא רק על סמך הרישום בפנקסי האגודה, אלא גם בהתאם לידיעות שנתקבלו ממנהל החשבונות של האגודה; והוא מסיים :לא הומצאו לי הוכחות שהמאזן נותן תיאור נכון ממצב האגודה לתאריך המאזן”.

במאורעות 1936-1939 הופסקה לחלוטין פעילות האגודה, ולא הייתה רציפות בניהולה. במשך כל תקופת קיומה של האגודה (19 שנים בערך) רק שני מאזנים שנתיים הוגשו לרשם האגודות השיתופיות. כתוצאה מחידלון בהגשת דו”חות שנתיים ואי הסדרים שהתגלו, נאלץ רשם האגודות המנדטורי להכריז ב-11/04/40 על פירוקה ומינוי מפרקים שונים. מידי פעם בפעם הועלה הרעיון למחוק את האגודה מרשימת האגודות השיתופיות ולהעביר הרכוש שהצטבר בה לאגודה עותומנית רשומה שמורכבת ממרבית חברי האגודה השיתופית.

ב-1948 נפלו אדמות האגודה לתחום השיפוט של השלטון הירדני, ומיד לאחר מלחמת ששת הימים, ועל מנת לגאול הקרקעות מידי פלחים גזלנים, נטעה הקרן הקיימת על רוב אדמות האגודה עצי אורן שיצביעו על כך שזוהי אדמת היהודים.

ב-1970 הפקיע שר האוצר חלק מקרקעות האגודה, והאגודה באמצעות מפרקיה, קבלה פיצויים חלקיים בעד שטח כולל של 85,808 דונם. על חלק אחר מאדמות האגודה הוקמו שכונת רמות אלון ורמות פולין וכך, בעקיפין וע”י אחרים, נתגשמו חלק ממטרות האגודה.

חלק אחר מקרקעות האגודה, 100 דונם בערך, עדיין רשום על שמות נאמנים, ונמצא ביו”ש, מעבר לרמות, בואכה נביא סמואל, וחלקו אחר נמכר כחוק, ולאגודה נשארו כ-50 דונם בלבד.

גוף זה התנהל ע”י המפרקים: אברהם אלימלך, עו”ד ועקיבא יוסף שלזינגר, שנתמנו על ידי רשם האגודות. כך נצטברו כספים מאז תחילת הפירוק מ-1940 ועד היום, בסכומים של מיליוני שקלים, כתוצאה ממכירות חלקיות וקבלת פיצויי הפקעה. הכספים מופקדים בניירות ערך צמודים להבטחת ערכם. מאידך, לאגודה מגיע כספים מן החברים או יורשיהם. בגלל אי סדרים בחשבונות האגודה מן השנים בהן היא פעלה כחוק ובטרם הוכרז על פירוקה, ספק אם ניתן לטפל בגבייתן. ליד המפרקים פעלה ועדה ציבורית שהורכבה מאנשי ציבור וביניהם חבר הכנסת מנחם פרוש ועו”ד ש. סופר ואחרים, ואלה ניסו להרכיב רשימת יורשים חוקיים של החברים וניסו לגאול את הקרקעות ולהפיח בהן חיים על ידי חידוש ההתיישבות בשטחים שנותרו בבעלות האגודה. הפירוק בוטל לבסוף והגוף פועל כיום ומנוהל על ידי הועד הבא:

להלן קטע מתקנות האגודה:                         חברי ועד ההנהלה החל מיום 09/12/2013:

מר שוורצמן יהודה             חבר 1805605

מר לוריא שלמה אהרן         חבר 921056

מר רוטמן צבי אריה           חבר 747790

מר דבורקס נפתלי             חבר 52131323

מר רוטמן אריה לייב           חבר 54859343

מר בלוי פנחס אריה ליביש   חבר 54498332

מר הכט יעקב ישראל         חבר 86702

פסק והצהרת בית דין צדק של העדה ניתן בסכסוך מיום י”ט טבת תרס”ג בין האגודה לבין יורשי יוסף ויינברג והירש קרויזר. החלטה זו אושרה כדין, על פי פקודת הבוררות, ע”י שופט המחוזי בירושלים, בהמרצת פתיחה מס. 2215/03, ביום 23/6/2007. אולם עד כה לא הועברו הקרקעות ע”ש האגודה.