שופט בישראל – יעקב בזק

תחנות הצדק טוחנות לאט. אמרה זו נשחקה ונעלמה בביהמ”ש בו כיהן יעקב בזק. ואילו המהירות והזריזות בדיונים לא פגעו בשיקול הדעת ואיכות הפסיקה שלו.

יעקב בזק, יליד ירושלים, מונה כשופט שלום בשנת 1954 כשהוא בגיל 29. מינוי זה היה מינוי של השופט הצעיר ביותר בארץ באותו מועד.

יעקב הוא בוגר ביה”ס לשעורי המשפט שהוקם ע”י ממשלת המנדט.

בתום לימודיו הוא התמחה במשרדם של עוה”ד יוסף פרנק ואלפרד ויינר. לאחר מכן נתקבל לעבוד כעו”ד שכיר במשרד אליהו מרידור שהיה אחד ממפקדי המחתרת של האצ”ל.

בבגרותו היה יעקב חבר ב”הגנה”, ובזמן מלחמת העצמאות הוא שירת כקצין חינוך בדרגת טוראי. במרוצת שירותו נוכחו לדעת על כישוריו, והוא הוקפץ מדרגת טוראי לדרגת אלוף משנה.

אליהו מרידור, מי שהעסיק את יעקב, היה  אדם ישר והגון, אדם נוח לבריות ואהוב על הכל.

את צעדיו הראשונים של יעקב בזק במערכת המשפטית הוא עשה בהופעות בבתי המשפט, בהופעות במשפטים פלילים ואזרחיים.

אחד המשפטים המוקדמים בהם הוא הופיע כסנגור היה, כאשר כמה צעירים הובאו לדין על שהפגינו בכיכר השבת. היתה זו הפגנה רבת משתתפים, והמשטרה עצרה כמה מפגינים והעמידה אותם לדין על עבירה של התפרעות, הפרת סדר והפגנה בלתי חוקית. השוטרים שהעידו על מעצר הנאשמים, לא נשברו בחקירה נגדית כאשר נשאלו בדבר זיהוי הנאשמים. הנאשמים סיפרו לבא כוחם כי הם אמנם היו במקום, אך הם לא השתתפו בהפגנה, אלא היו רק משקיפים סקרנים שנקלעו במקרה למקום.  בהעדר יכולת להכשיל את עדי המשטרה, חיפש יעקב דרך לבטל את ההליך, ובבדיקה נוספת בגיליון האישום נתברר לו כי כתב האישום לא היה חתום. יעקב הביא זאת לידיעת ביהמ”ש, ואז פסל ביה”מ את ההליך והנאשמים יצאו חופשיים.

שנתיים לפני לימודיו במשפט יעקב נרשם כסטודנט בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית. כאן למד היסטוריה של עם ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, וכן פילוסופיה ופסיכולוגיה ולשונות יוונית ולטינית. לימודיו בתחומים אלה היו לו לעזר בעבודתו כשופט ובלטו בפס”ד שכתב ובמאמרים וכתבים שיצאו תחת ידו.

תוך כדי עבודתו כשופט שלום הוא כתב והגיש עבודת גמר לקבלת תואר בתחום הפלילי על “אחריותו הפלילית של הלקוי בנפשו”. הוא עשה זאת בהדרכה ובפיקוח של השופט אגרנט ופרופ’ רוטשילד (מרצה לפסיכיאטריה), וכך הוכתר לדוקטור למשפט.

בשנת 1967 הוא הועלה לשפיטה בבימ”ש המחוזי, שם הוא כיהן עד לפרישתו בשנת 1995.

בעבודתו כשופט שלום הוא טיפל בהליכים בתחום האזרחי במקרקעין, דיני נזיקין ודיני עונשין, דיני שטרות, דיני שכירות ובתים משותפים.

בשנת 1968 הוא מונה כמרצה, ואח”כ קיבל תואר של פרופ’ לקרמינולוגיה באוניברסיטת בר אילן. כאשר בזמן עבודתו כשופט הוא היה בין מחברי החוקה של אוניברסיטת בר אילן  שהוקמה, וכן ישב כשופט בערעורים לפי חוקת השופט הצבאי.

בתפקידו כשופט מחוזי הוא כיהן פעמיים כיו”ר ועדת הבחירות לרבנות הראשית וכן נתמנה להיות יו”ר ועדה שהוקמה לדיון במצב חולי הנפש פליטי השואה.

בבימ”ש המחוזי הוא עסק בדיני חוזים, נזיקין, בנקאות, דיני מקרקעין, דיני עבודה, דיני מסים, דיני המעמד  האישי, דיני פטנטים, דיני בוררות ודיני לשון הרע.

פס”ד מעטים שלו פורסמו בקובץ פסקים מחוזיים ובקובץ פסקי דין של ביה”מ השלום. פרסומים אלה יצאו בהוצאה לאור של לשכות עו”ד בתל אביב, ואלה לא מיהרו לפתוח שערים לפסקי דין של שופטים במחוזות אחרים.

פסקי הדין שלו ניתנו בזריזות ובשיקול דעת, וניכרת בהם בדיקה יסודית ועמוקה ובהם בלטו ידיעותיו בCommon Law – האנגלי, בחוקי א”י, משפט עברי,  וידע והבנה ברפואה ופסיכולוגיה.

בפסקי הדין הבולטים של בזק מצוי פסק דין שנכתב במשפט של הדירקטוריונים והמנהלים של בנק צפון אמריקה. ראה פסק הדין שניתן במחוזי נ’ בת.א 400/89 תשנ”ד (2) פסקים מחוזי עמ’ 3.  בפס”ד בערעור לעליון, שיבח בימ”ש את פס”ד של יעקב בזק וקבע שפס”ד של ביה”מ המחוזי היה יסודי ומקיף. ע”א 610/94 פס”ד נו (2) 289.

פס”ד אחר בתביעת נזיקין של אליקים העצני נגד האמן יגאל תומרקין פורסם  בת.א 552/81 פסקים מחוזי תשמ”ז (2) 447. הייתה זו תביעת נזיקין על דיון של הוצאת שם רע, כאשר תומרקין שלח מכתב לאליקים העצני, ובמעטפה צוינה כתובתו של העצני בגוש עציון עם סימן  K.Z. לפני ואחרי המילים קרית ארבע. K.Z הן קיצור המילים בגרמנית של מחנה ריכוז נאצי שהוקם בשואה והיה בכך לשון הרע. בערעור של תומרקין לביה”מ העליון ניתן פס”ד בערעור אזרחי 740/86 ,פורסם בפדי כרך מג (2) עמ’ 333, ביטל ביה”מ העליון את פס”ד של ביה”מ המחוזי וקבע כי מן הפרסום במעטפה לא עולה המסקנה שהכוונה היא של לשון הרע, מאחר והיה ברור שהוא נשלח לאחד ממנהיגי הכלואים ולא עם הכולאים ולכן אין בכך משום לשון הרע.

בתיק אחר נבחנה שאלת שיקול הדעת של מצווה (שלום וגנר), שהיה חולה וחתם על צוואה אחרונה שלו בפני שופט. בצוואתו זו הוא ציווה את כל רכושו לאוניברסיטה העברית, בה עבד כנגר שנים רבות והדיר את אחותו מן העיזבון. בימ”ש בדק את תולדות המצווה וכן את חוות הדעת של הרופאים, שכל אחד מהם הצביע על  דעתו המשובשת של המצווה שהיה חולה רוח. לאחר שבימ”ש שקל ובדק העובדות הוא פסל חלק בצוואה שבו המצווה הדיר את אחותו. ראה ת”ע 379/89 פסקים מחוזי תשנ”א (2) 234.

בזק כתב על שאלות פסיכיאטריות והיפנוזה וכן הביע דעתו בישוב סכסוכים משפטים בדרך פשרה במאמר ב”הפרקליט” כד’ תשל”א ע’ 325 הוא תמך בהחלטת השופט ויתקון בע”א 188/70 כד’ (2) פס”ד 754 שמקובל אצלנו לעודד בעלי דין להתפשר והוא סיים רשימתו כך:

“יישוב סכסוכים משפטים בדרך של פשרה עדיף על יישובן בדרך של משפט…

המשפט העברי מרבה בשבח הפשרה כפתרון רצוי ליישוב סכסוכים משפטיים.

יתרון נוסף הוא קיצור זמן הדיון… שיכול לצמצם עד למינימום את עומס המשפטים בבתי המשפט”.

דברים אלה נקלטו והפכו אבני דרך בפרוצדורה בבתי המשפט.

לכשיצא לגמלאות, טיפל בזק בסכסוך בני הזוג נחמני בנושא הפריית חוץ, כאשר הבעל חזר בו מן ההסכם לאחר שבני הזוג נפרדו, ואכן הצליח לפשר ביניהם.

יעקב עסק בין היתר בקושיית השתתפות חובה של אם במזונות ילדי בני הזוג– מדין צדקה במשפט העברי. ואת דעתו הוא הביע ב”הפרקליט” לב’ ע’ 357, ובה הוא הצטרף לדעת השופט קיסטר בע”א 166/66 פד”י כ (2) ע’ 533 שקבע שההלכה בדבר דין צדקה היא חובה שווה על האיש והאישה לפי יכולת החייב.